עמלות הבנקים בארץ גבוהות מהממוצע בעולם

430 שקל לשנה, זהו סך העמלות שמשלם משק בית ממוצע בעבור ניהול חשבון עובר ושב בבנק - כך עולה מדו"ח פנימי של בנק ישראל שהגיע לידי TheMarker.

מדובר אמנם בסכום דומה מבחינה נומינלית לממוצע בעולם - 78 יורו בישראל לעומת ממוצע של 76 יורו בעולם. ואולם, משום שהממוצע נקבע לפי 20 המדינות המפותחות באירופה ובצפון אמריקה, הרי שהעמלות אצלנו גבוהות יותר מבחינה ריאלית.

הסיבה לכך היא שהתוצר הלאומי לנפש (המייצג את רמת החיים) אצלנו נמוך מהממוצע באותן 20 מדינות. כלומר, לאירופאי קל יותר להוציא 76 יורו לשנה על שירותי בנקאות מאשר לישראלי שמרוויח בממוצע 30% פחות ממנו.

הבעיה נובעת מרמת התחרות הנמוכה. מתברר כי מערכת הבנקאות בישראל אינה תחרותית. מדד התחרות של ישראל הוא 0.56 בלבד, נמוך מרוב מדינות המערב. הממוצע של מדד התחרות הוא 0.68. רמת התחרות הגבוהה ביותר מתקיימת בהולנד, 0.86.

מה הסוד של הולנד, שגם היא מדינה קטנה עם 3-4 בנקים גדולים? בהולנד, נוסף על הגדולים, יש 45 בנקים קטנים מקומיים ובינלאומיים. אלה מתחרים בבנקים הגדולים ומעלים את רמת התחרות לשיא. התוצאה היא שסך העמלות שמשלם משק בית ממוצע הוא הנמוך בעולם המערבי - 25 יורו בשנה בסך הכל.

לעומת זאת, בישראל אין בנקים זרים העוסקים בתחום משקי הבית, ולכן רמת התחרות נמוכה. הבנקים הזרים מעדיפים לא להיכנס לשוק משקי הבית, משום שהבנקים הגדולים שולטים בשוק זה עם לקוחות שבויים. בנוסף, לבנקים הזרים אין יתרון בפתיחת סניף בישראל, מכיוון שאינם יכולים להשתמש בו כבסיס לפעילות במדינות ערב.

ההמלצה של מחברי הדו"ח היא לעודד את רמת התחרות במערכת הבנקאות. לשם כך ממליץ הדו"ח לפקח על מחירי השירותים הבנקאיים ולשפר משמעותית את רמת השקיפות במערכת, כדי שהלקוח יידע בדיוק על מה הוא משלם.

הדו"ח ממליץ להקטין את מספר העמלות, ולמנוע מצב שבו מספרן יחזור ויעלה. לאחר ההורדה, לכל עמלה חדשה שהבנקים ירצו להכניס למערכת הם יידרשו לקבל אישור מהמפקח על הבנקים.

הבנקים יצטרכו גם לקבוע שם זהה לכל עמלה, כדי שהלקוח יוכל להשוות בין הבנקים. הם ייאלצו להציג את העמלות למשקי בית בנפרד מהתעריפון הכללי, ולדווח בבירור ללקוח. אם כל זה לא יעזור, המפקח על הבנקים יתערב באופן ישיר בקביעת גובה העמלה, אך רק כאמצעי אחרון.