לאלון נתיב יש אג'נדה. כל כך הרבה אג'נדה עד שגם איומים ותלונות-שווא במשטרה לא יזיזו אותו מדרכו הצודקת. "מדובר בעסק כלכלי שלא ניתן להוציא אל הפועל ללא אידיאולוגיה", אומר האיש שמגדיר את עצמו כקברן, ואחד מנושאי דגל הקבורה האלטרנטיווית בישראל בשנים האחרונות.
נתיב, בן 43, נשוי פלוס 3, היה בכלל איש היי-טק. בין היתר עבד במשרות ניהול ושיווק בחברת ITI ובסוף שנות ה-90 הקים וניהל את חברת התוכנה Smart 4u שפעלה מפראג. "ב-2002 החלטתי שדי", מספר נתיב. "לא רציתי לרוץ כמו מטורף, אלא להיות יותר עם המשפחה בבית וליהנות ממה שאני עושה".
במשך שנה שלמה בדק אפשרויות בתחומים שונים, ואז נפל האסימון "אבא של חבר טוב נפטר", הוא מספר, "ושוב נתקלתי בתופעה של משפחה כואבת שצריכה לפעול מהר בתוך תחום לא מוכר, ומתחילה להיטלטל בין הרשויות בניסיון 'להפיק' את הלוויה. גרועה מכל היא העובדה שבסוף ההכנות מגיע הטקס שכולו מסורת בת אלפי שנים ללא כל נגיעה אישית. הטקס המסורתי אינו נותן אפשרות להתחיל בתהליך הפסיכולוגי הבסיסי של הפרידה. השתתפתי כמו כולם בתהליך, והבנתי שמתחילתו ועד סופו הוא יוצר בעיקר נזק. בזמן ה'שבעה' אמרתי לאשתי שאני רוצה שדרכי האחרונה תיראה אחרת - שאת אפרי ישרפו ויפזרו בים, כדי שילדיי יעשו את אקט הפרידה וימשיכו בחייהם, בלי להיות קשורים לאיזו אבן. היא אמרה בסדר, אבל איך עושים את זה? החלטתי לנסות למצוא לעצמי, ולאנשים כמוני, פתרון".
נתיב חקר את תחום הקבורה בישראל במשך חצי שנה: "חייתי כמה שנים בחו"ל וראיתי איך זה עובד שם. בעוד שאצלנו בית לוויות הוא מקום ההתכנסות שבכניסה לבית הקברות, הרי ששם יש הפרדה ברורה - בית הלוויות נותן את כלל השירותים ובית העלמין רק מספק את הנדל"ן. בישראל אין בית לוויות מסודר שנותן לכל אדם ללכת בדרכו האחרונה בדיוק כפי שהוא רוצה לעשות זאת. חשבתי שהגיע הזמן להביא את זה לישראל".
על השריפה
את "עלי שלכת" הקים נתיב בפאתי כפר סבא, לאחר שווידא כי הנתונים הכלכליים עומדים לצדו. בשלב ראשון שלח שאלון לכמה עשרות חברים ובני משפחה ושאל כיצד ירצו לסיים את חייהם והבין שהוא לא לבד. במקביל גילה כי בישראל ניטש ויכוח מר בעניין הקרקעות המוקצות לקבורה. הקרקעות מצטמצמות - כך על פי נייר עמדה של מנהל מקרקעי ישראל - בעוד מספר הנפטרים עולה, מה שמחייב סוגים שונים של קבורה, בהם קבורה בבתי עלמין אזוריים גדולים ורחוקים, וכן קבורה בקומות, או בעברית מכובסת, קבורה רוויה.
לידיו של נתיב התגלגל גם סקר שערכה חברת גיאוקטוגרפיה כבר ב-2002 שבו התגלה נתון מפתיע: לא פחות מ-10% מן האוכלוסייה שנשאלו מה הם הפתרונות לבעיית המחסור במקומות קבורה, הציעו שריפת גופות. מכיוון שבישראל נפטרים כמעט 40 אלף איש בשנה, הבין נתיב כי אם רק עשרה אחוז יפנו אליו מדובר בשוק שעשוי לגלגל מיליונים.
התנגדות לא מפתיעה לרעיון השריפה הגיעה מן הממסד הדתי. "פניתי לרבנים רבים ושאלתי מה עמדתם", מספר נתיב. "רובם התנגדו נחרצות, למרות העובדה שבתנ"ך יש ציטוטים רבים שמוכיחים כי שרפו גם יהודים או קברו קבורה משנית בסרקופג". ההתנגדות הדתית לא ריפתה את ידיו. "הבנתי שלא ייתכן שדבר שקיים בכל העולם לא יהיה בישראל, שיש דרישה לסוגים שונים של קבורה כולל שריפה, ושחובה עלי, כאדם וכאזרח, למצוא אלטרנטיבות לאוכלוסייה שאינה רוצה להיקבר על פי המסורת".
את המסמר האחרון בארון קבעה הסטטיסטיקה מחו"ל. הנתונים שקיבל נתיב מארגון המשרפות הבינלאומי מגלה כי שריפת גופות היא עניין מקובל שמתפתח והולך גם במדינות שמרניות כמו איטליה, ספרד וארגנטינה. לפי נתוני 2003, יפאן אמנם ממוקמת בראש רשימת המדינות שבהן בוחרים בשריפת גופות עם 99.9%, אך אנגליה אינה מפגרת בהרבה עם 73%, שווייץ עם 75.5% ושוודיה ודנמרק עם קרוב ל-70%. אפילו בספרד פונים 17.8% לפיתרון הזה ובאיטליה השמרנית - 16%.
נתיב: "הנתונים האלה מוכיחים שבמדינות רבות בעולם הולכת ונעלמת הרתיעה מסוג זה של התנהלות הן בגלל המחסור בקרקעות, הן בגלל בעיית זיהום מי התהום והן מכיוון שבתי הקברות הסטנדרטים הם לעיתים מקומות שעצוב ורע לבקר בהם. היה לי ברור שמה שקורה בעולם יגיע גם הנה, מכיוון שאנחנו סובלים מאותן בעיות בדיוק, והדרישה קיימת".
ומה עם הקישור התפישתי-קולקטיווי לשואה?
"הבעיה אינה אצל אנשים שחוו את השואה, אלא דווקא אצל הדור השני והשלישי, ולראייה - 20% מבין לקוחותיי הם ניצולי שואה. אין לי יכולת להתמודד עם אנשים שהעניין מפריע להם שהרי מדובר בנושא תפישתי-רגשי ולא בהיגיון. לכן אני מציע במקביל קבורה בטקס אישי בבית קברות אזרחי".
לא לעשירים בלבד
כ-350 אלף דולר השקיעו נתיב ושותף שקט בהקמת החברה. סל המוצרים של "עלי שלכת" פונה לכל אדם, ללא הבדל דת גזע ומגדר, וכולל את כל סוגי האפשרויות - החל בקבורה אורתודוקסית כשרה, דרך קבורה אזרחית, קבורה בלב ים, שריפת גופה, פיזור אפר בכל מקום שמבקשת המשפחה, ועד מכירת כדים ייחודיים. כל סוגי הפעילות מלווים בהפקה מלאה של הטקס וכן בליווי צמוד של מנחה הטקס ושימוש בתכנים שהוכנו על ידי החברה ומאפשרים גם תהליך פרידה אישי.
"אנחנו מטפלים בכל הלוגיסטיקה כולל שלב המצבה", אומר נתיב, "ומשחררים את המשפחה מן העול הקשה. רוב הלקוחות מבקשים קבורה בארון ואנחנו דואגים לאיפור הגופה, לכתיבת דף זיכרון אישי ותוכני לוויה ייחודיים". את הלוויה עצמה עורכים המפיקים בכמה בתי עלמין קיבוציים. עד עתה פנו ל"עלי שלכת" 450 איש. 80% מתוכם עדיין בחיים ומתכננים את קצם באופן אישי ומוקפד. חצי מן הלקוחות מתעתדים לעבור את תהליך השריפה.
ניתן להיקבר בישראל בחינם, ואילו אתה דורש אלפי שקלים.
"הקבורה המסורתית ניתנת בחינם רק אם האדם נקבר במקום מגוריו ובבית עלמין שנקבע לו, וגם אז היא אינה כוללת אלפי שקלים על מצבה, אגרות שונות או תשלומים למאכער שיעשה בשביל המשפחה את כל התהליך מול חברה קדישא, שלא לדבר על קניית חלקה בחיים או קניית חלקה בבית עלמין סגור, שיכולה להגיע עד ל-40 אלף שקל ואף יותר מזה. גם לוויה מסורתית עולה אלפי שקלים והפער בינינו לבין חברה קדישא אינו גדול, והרבה פעמים הוא אפילו לרעתם. אין מדובר בעניין לעשירים בלבד, אלא לאנשים שרוצים שדרכם האחרונה תהיה אישית ואחרת".
מספר המבקשים כיום אלטרנטיווה הוא קטן באופן יחסי, אך עסק כמו שלך דורש השקעה גדולה. האם מדובר ביזמות בתחום נושא רווחים?
"בוודאי, ואין לי ספק שלמרות חסם הכניסה הכלכלי הגבוה - הקמת משרפה דורשת הון וכן משרדים, הכשרת עובדים, הפקת תכנים וכדומה - והעובדה כי מדובר בתחום קשה רגשית, יקומו לי בעתיד מתחרים. כמו במדינות אחרות בעולם, בתוך עשר שנים, מספר הנפטרים בישראל שלא ייקברו מסורתית יגיע ל-30%, והביקוש יעלה על ההיצע".
מה הבקשה הכי מיוחדת שאנשים הביעו?
"להשליך את הגופה למאכל הנשרים, אבל אני לא אעשה דבר כזה. אני פועל על פי חוקי מדינת ישראל בלבד".
לתגובות: nihul-yazam@themarker.com
אלון נתיב: "חובה עלי כאדם ואזרח להציע חלופות למבקשים קבורה אלטרנטיווית"
טלי חרותי-סובר
11.3.2007 / 10:29