שופרסל במבחן

בנימין נתניהו דיבר רבות על הנזק שגורמים הבנקים לכלכלה. הדימוי הציבורי של הבנקים שלילי, ולאחר שאיבדו חלק ניכר מניהול השקעות הציבור וספגו מכה באשראי לחברות - גם האשראי הצרכני תחת מתקפה של רגולציה. לא מפתיע אם כן שמייקל שטיינהרדט, מהאנשים המוכרים בוול סטריט, התבטא באחרונה בסרקזם על האפשרות שישקיע שוב בבנקאות הישראלית.

נוחי דנקנר, לעומתו, להוט לרכוש את השליטה בלאומי. ייתכן שהסיבה לכך דומה לנימוקים שהניעו אותו לוותר על מכירת שופרסל, במחיר לא נמוך: בנק מספק לבעליו שליטה, קשרים והשפעה על המשק. שופרסל נוכחת בכל פינה בישראל, והיא מנוף לשליטה והשפעה. לעומת זאת, ייתכן שדנקנר מעריך שלבנקים יש פוטנציאל לעליית ערך נוספת, כפי שחשב על שופרסל.

דו"חות שופרסל מספקים זווית נוספת לבחינת ההחלטה. שופרסל צמחה ב-38% ב-2006, כתוצאה משולבת של רכישת קלאבמרקט וצמיחה של 8.7% בחנויות הוותיקות. הרכישה הפכה את שופרסל לחברה שמחזורה השנתי 10 מיליארד שקל, חיזקה את כוח הרכש שלה והעלתה את רווחיותה התפעולית.

שופרסל נמצאת, כך נראה, על המסלול הנכון גם בהבראת קלאבמרקט, שעברה מהפסד תפעולי ברבעון הראשון של 2006 לרווח תפעולי ברבעון האחרון. שופרסל ייצרה רווח תפעולי תזרימי של 525 מיליון שקל ב-2006, כך שמחיר של 4.8 מיליארד שקל שהוצע לדנקנר הוא לכאורה לא גבוה - כי הוא מגלם מכפיל EBITDA של 8, בהשוואה למכפיל 7.6 לפיו נסחרת וול מארט ו- 18.9 של טסקו.

עם זאת, פוטנציאל הצמיחה של שופרסל, בניגוד לזה של שתי חברות הענק, מוגבל לשוק המקומי וגם שיעור הצמיחה ארוך הטווח שלה נמוך משמעותית. בנוסף, יש כמה רכיבים שלא יחזרו ב-2007 והוצאות שיקשו על שופרסל להמשיך במסלול השיפור ברווחיות גם ב-2007. שופרסל קרובה במובנים רבים לתעשיות המסורתיות ולכן עליית שכר המינימום צפויה להגדיל את הוצאותיה.

מנכ"ל שופרסל, אפי רוזנהויז, והיו"ר אברהם ביגר יצטרכו להעלות הפריון לעובד; למצות רווחיות נוספת מהשיפור במעמדה ביחס לספקים; ולהמשיך בסגירת הפער בין חנויות קלאבמרקט לחנויות הוותיקות - כדי להוכיח שהוויתור של דנקנר על מכירתה היה מוצדק גם כלכלית.