בשנה שעברה התעוררה סערה ציבורית כאשר הבנקים הגדולים פירסמו את דו"חותיהם השנתיים. במוקד הסערה עמדו אז מנהלי בנק הפועלים, צבי זיו ושלמה נחמה, שעלות שכרם הסתכמה ב-2006 ב-56 מיליון שקל.
בסופו של דבר, בעקבות הביקורת, הודיעו השניים כי יחזירו מחצית מהבונוס שלהם. אבל נראה כי בכלל ביטוח התקנאו בתשומת הלב שקיבלו הבנקים. אתמול מסרה חברת הביטוח השנייה בגודלה בישראל כי עלות שכרו של מנכ"ל כלל ביטוח ב-2006 היתה 24 מיליון שקל.
קפלן, המכהן כמנכ"ל מאז 97', יוכל לערוך חגיגות עשור שמחות במיוחד עם 2 מיליון שקל בחודש. הוא אמנם לא קיבל את כל השכר במזומן, ו"רק" 6.4 מיליון שקל משכרו ניתנו לו בשכר ובבונוסים (חלקם בצורת מענק עשור ומענק פרישה). אבל גם החלק המרכזי בשכרו - 17 מיליון שקל שנובעים משווי האופציות שהוענקו לו, ייהפך למזומן בסופו של דבר. קפלן כבר מימש השנה מתוך האופציות 3.3 מיליון שקל, ו-13.9 מיליון שקל שהוענקו לו נרשמו בינתיים כנגד ההון של החברה.
"לא מתבייש במה שהרווחתי"
ייתכן שבעלי המניות של כלל יתקשו למצוא טענות נגד תפקודו של קפלן. הדו"ח השנתי של החברה אמנם מדווח על ירידה של 14% ברווח הנקי, אבל ירידה זו נובעת בעיקר מרווח חד פעמי שרשמה החברה ממכירת חברת שגריר ב-2005. מעבר לכך, רווח נקי של חצי מיליארד שקל הוא לא סיבה לתלונות. יותר מהכל - מניית החברה מראה ביצועים יפים, עם תשואה של 35% בשנה האחרונה ושל 88% בחמש השנים האחרונות.
קפלן התייחס אתמול במסיבת העיתונאים לשכרו, ואמר: "יש לי חוזה לחמש שנים, וזה מה שנקבע בחוזה. אני עובד קשה, ואני לא מתבייש במה שהרווחתי". השאלה האמיתית היא אם יש בכלל ביצועים שמצדיקים עלות שכר של 2 מיליון שקל בחודש.
יועצים ארגוניים נוהגים לומר שהדרך הטובה ביותר להעלות את השכר היא לבוא למעסיק עם הצעה ממקום אחר. בהתאם, ההסבר האמיתי לתלוש השכר של קפלן נמצא כנראה בכך שבאפריל 2006 איים קפלן לעזוב את כלל וניהל מגעים עם חברת הביטוח המתחרה - הפניקס.
חודשיים לאחר מכן התכנס דירקטוריון החברה ואישר לקפלן את חבילת השכר השערורייתית. כפי שפורסם אז ב-TheMarker, מי שתמכו בחוזה של קפלן היו כלל פיננסים בטוחה, מרכנתיל דיסקונט, דש, אייפקס, תמיר פישמן, גאון, רוטשילד, אי.בי.אי, הראל ומודלים. חברת אילנות דיסקונט נמנעה, והמתנגדים לשכר היו לאומי פיא, מיטב, פסגות, רמקו, U בנק, קומפס, אנליסט, אלטשולר שחם, ישיר ואקסלנס נשואה.
אי.די.בי מפנקת
כיאה לאיש ביטוח, הדרך שעבר קפלן עד שהגיע בגיל 66 לשכר החודשי המדובר לא היתה סוערת במיוחד, אבל הצטיינה בעקביות והתמקמות במקומות הנכונים. הוא הצטרף לתעשייה האווירית ב-1960, וכיהן בתפקידים שונים במערך כוח האדם שם. כשפרש מהחברה ב-76' הוא כיהן כראש אגף תכנון כוח אדם של התע"א.
משם הוא עבר למשטרת ישראל, בה כיהן כמנהל כוח אדם בדרגת תת ניצב. אחרי שנתיים במשטרה הוא חזר לתעשייה האווירית ל-14 שנים נוספות, לתפקידים שונים במערך כוח האדם ומערכות המידע. הוא פרש ב-92' לאחר ששימש מנכ"ל החברה הבת של התעשייה האווירית בארה"ב, המרכזת שם את הרכישות והשיווק. ב-92' התמנה קפלן למנכ"ל קופת חולים הכללית, וכיהן בתפקיד חמש שנים - עד שמונה למנכ"ל כלל ביטוח.
כלל ביטוח היא החברה החמישית מקבוצת אי.די.בי שמכניסה את בכיריה לרשימה, ושוב אנחנו מקבלים תזכורת לכך שכדאי לעבוד אצל נוחי דנקנר. קפלן הוא אולי שם מוכר, אבל מלבדו העניקה החברה עוד 14 מיליון שקל לשרשרת הבכירים שלה. סמי בסט, משה שטאובר, שי פוגל ואורי לוי הם אולי שמות מעט יותר אנונימיים, אבל עם עלות שכר של מיליונים.
בשנה שעברה זכו שלמה נחמה וצבי זיו למקלחת ציבורית בעוון משכורות דומות - והחזירו את הכסף, בסופו של דבר. משום מה קשה להניח שאותו דבר יקרה השנה לאביגדור קפלן, ולו בגלל שנוחי דנקנר הוא לא שרי אריסון, כלל ביטוח היא לא בנק הפועלים - והציבור אינו עוין את חברות הביטוח כמו את הבנקים.