כרטיס הזהב

השבוע הודיעה הפניקס כי רכשה מבנק הפועלים 25% מחברת כרטיסי האשראי ישראכרט לפי שווי של 2.55 מיליארד שקל. יום לאחר מכן דיווחה מגדל כי היא מנהלת מגעים עם בנק לאומי לרכישת 20% מחברת לאומי קארד לפי שווי של 1.5 מיליארד שקל. בשתי העסקות המחירים גבוהים משמעותית מההערכות שהיו בשוק ההון. גם מכפילי הרווח ההיסטוריים גבוהים: 19.5-20 במקרה של ישראכרט וכ-16.5-17 בלאומי קארד (מכפיל רווח הוא היחס בין הרווח הנקי לשווי החברה. מכפיל גבוה אומר שהרווח שמייצרת החברה נמוך לעומת המחיר שנדרש עליה).

אנשי הפניקס טענו כי העסקה פותחת חלון לשיתוף פעולה אסטרטגי עם בנק הפועלים. כלומר, הפניקס תוכל להשתמש בערוץ השיווק המצוין ובמאות אלפי הלקוחות של הבנק לעסקיה ולהרחיב את תחום האשראי הקמעונאי. ספק אם יש ממש מאחורי התקווה הזאת, מכיוון שלישראכרט אסור להעביר פרטים על לקוחותיה. מה שהחברות יוכלו לעשות יחד הם מבצעי שיווק מקומיים. אבל בשביל זה לא צריך להשקיע מאות מיליונים.

מה, אם כן, דוחף את שתי חברות הביטוח לענף כרטיסי הפלסטיק? נראה שהסיבה האמיתית היא פיננסית. מדי חודש זורמים לחמש חברות הביטוח הגדולות יותר מ-2.5 מיליארד שקל מלקוחות הפנסיה וביטוחי המנהלים, והן פשוט מחפשות השקעה טובה לכל זה.

חברות כרטיסי האשראי הן שמורת טבע בנקאית. בזמן שהעסקים המסורתיים של הבנקים מקרטעים, הן מציגות צמיחה דו ספרתית שצפויה להימשך גם בשנים הבאות. השימוש בכרטיסי אשראי גדל, והרגולציה האנמית מבטיחה שזה יתבטא גם ברווחים. על פי הערכות, ישראכרט הרוויחה 130-110 מיליון שקל ב-2006 ולאומי קארד 85 מיליון שקל. היקפי הפעילות של ישראכרט צומחים בכ-10% בשנה, ויזה כאל צומחת אפילו יותר ולאומי קארד - ב-25%-30%.

בעלי המניות בחברות האשראי רואים תשואה על ההון שמתחילה ב-20% (ישראכרט) ומגיעה למספרים דמיוניים במקרה של ויזה כאל ולאומי קארד. התשואה על ההון של הבנקים שנחשבו בשנים האחרונות להשקעה טובה, מגיעה לכל היותר ל-15% על ההון. ועוד דבר קטן: אי אפשר להתעלם מהערך המוסף שרואים לנגד עיניהם אנשי הביטוח "לקירוב הלבבות" עם הבנקאים.