יצחק שרם רוצה להפוך זבל לזהב: "עד 2008 ננפיק את EER לפי שווי של מאות מיליוני דולרים"

על השולחן של איציק שרם מונח גוש שחור, המזכיר במבט ראשון גוש ריבה שנפל בטעות. בחינה מדוקדקת יותר מגלה כי מדובר למעשה בגוש של משהו שמזכיר זכוכית שחורה, ונוטה להתפורר בקלות.



לשאלה "מה זה הזבל הזה" עונה שרם בחיוך כי "זה אכן זבל". ובאמת, אם להאמין לשרם, סרטי המדע הבדיוני קורמים עור וגידים ממש ברגעים אלה.



וזהו החזון של EER: לקחת את הפסולת הביתית שלכם ולהפוך אותה לגוש חומר דחוס, שנפחו רק 4% מהפסולת. אם לא די בכך, התהליך מייצר חשמל כתוצר לוואי; במקום עשן, מפיקה הארובה אדי מים נקיים.



אם תספקו למפעל חומרים הפולטים קרינה נמוכה, כמו בגדים שהיו ליד כור גרעיני, תקבלו חומר דחוס דמוי זכוכית, בנפח של 1% בלבד, לעומת המקור. והעלות? נמוכה משמעותית לעומת הקיים היום.



אם נעזוב לרגע את הסופרלטיווים, חובת ההוכחה מוטלת בינתיים על EER, שבעלת השליטה השניה בה (21%) היא - מקבוצת שרם פודים קלנר - אשר מחזיקה גם בעוד 9% מהמיזם באופן ישיר.



בעלי שליטה נוספים (26%) הם קבוצת המייסדים והמדענים שפיתחו את הטכנולוגיה. עד כה הושקעו בפרויקט 36 מיליון דולר. מתוך הסכום האמור, מיליון דולר הושקעו ברישום הפטנטים.



הר של 40 מיליארד דולר



בעולם מוציאים סכום אדיר של 40 מיליארד דולר מדי שנה על טיפול בזבל. הטיפול העיקרי כיום כולל שריפה מזוהמת של הזבל, אשר יוצרת אפר. את האפר מערבבים בבטון ואותו מטמינים. בסך הכל, נוצר גוש שנפחו כ-40% לעומת המקור. עלות הקמת משרפה שכזו עומדת על כ-200 מיליון דולר והיא מחייבת שימוש בשטח עצום.



ב-EER טוענים כי עלות הקמת מפעל בטכנולוגיה שפיתחו עומדת על 80 מיליון דולר בלבד, ובסופה מתקבלים כמה תוצרים: הראשון הוא כמובן פסולת מוצקה, בנפח של 4% בלבד לעומת המקור, ואשר ניתן לקבור אותה כמו שהיא.



התוצר השני הוא חשמל: כ-70% מהחשמל שנוצר, מכסה את תהליך הכילוי עצמו. ב-ERR בונים על כך שיוכלו למכור את יתרת החשמל לחברות מקומיות. תוצר השריפה אינו עשן מזוהם אלא אדי מים. המחיר? 4,000 דולר לטון זבל. זאת, לעומת עלות של 30 אלף דולר כיום. ביפן, לדוגמה, פועלות 2721 משרפות שכאלה.



תהליך הכילוי עצמו כולל את הוצאת החמצן מהזבל ולאחר מכן היתוך בטמפרטורה של עד 7,000 מעלות, המבוססת על גזים. התהליך מוגבל לחומר המכיל עד 30% נוזלים.



קודם כל צ’רנוביל
התהליך של EER מיועד לפסולת עירונית, אבל גם לטיפול בפסולת המכילה קרינה נמוכה, בעקבות אסון צ'רנוביל ב-1986. כתוצאה מהאסון, ננטש האזור, מרבית הריהוט בו הועבר לבור ענק, אשר כוסה בכמות אדירה של בטון.



כעת מתברר כי התהליכים בכור בצ'רנוביל עדיין נמשכים, וכי כיפת הבטון מתפוררת. אי לכך, יצטרכו מדינות אירופה, הסובלות מזיהום במי התהום, לפתוח מחדש את הכור. כאן נכנסת לתמונה EER, הצפויה לטפל בבגדי העובדים, שמזדהמים אחרי 4 שעות, ובשאר הציוד.



מחר צפויה להגיע לישראל משלחת שתבדוק את מפעל ההדגמה הפועל כרגע בצפון. בין המשתתפים במשלחת, מדענים ממכון קורצ'טוב הרוסי, אשר שרם מגדיר כ"מכון וייצמן הרוסי". ראש המכון, יבגני וליכוב, הוא בין המגיעים, ושרם מציין כי מדובר באדם הנושא בדרגה גבוהה מזו של שר. יחד עמו מגיעים מדענים נוספים.



מאיפה מגיע הכסף? הנפקה



ב-EER ממעטים לנקוב במספרים מוצקים, מה שאולי מעיב במעט על החזון. עם זאת, שרם אומר כי "התגמול לבעלי המניות יגיע תוך שנה וחצי. למעשה, אומר שרם, "בכוונתנו להנפיק את EER עד סוף 2008, לפי שווי של מאות מליוני דולרים".



פעילות החברה מיועדת בעיקר לחו"ל, בדגש על מדינות אירופה, דוגמת אנגליה - שהחלה לאחרונה להטיל קנסות על הטמנת פסולת באדמה.