שכר ועונש

מרוב התלהבות מתרגיל ההתפטרות של נגיד בנק ישראל, כמעט נשכח העיקר: תנאי השכר המושחתים בבנק ישראל. כי בישראל לא המהות העיקר, אלא התרגיל: מי הצליח לכופף את מי.

לכן ראוי לחזור למהות ולצטט ממכתב קצר ששלח שלשום שוקי פורר, ראש העיר רחובות, לראש הממשלה ולשר האוצר. פורר כותב, שגם בעיריית רחובות וברשויות אחרות ניתנו במשך השנים תוספות שכר "מתוך מחשבה ואמונה כי ניתנו בדין". אך התברר שלא כך, והממונה על השכר תבע את החזרתן. התנהל על כך מאבק, אך בסופו של דבר עובדי העיריות "ידעו להתעלות" והשיבו סכומי כסף ניכרים לקופת האוצר. "דינם של עובדי בנק ישראל אינו צריך להיות שונה מדינם של עובדי הרשויות המקומיות... למען עתידנו כאן, אסור להיכנע לאיומי עובדי בנק ישראל".

פורר צודק. במשך שנים רדפו אנשי הממונה על השכר את עובדי הרשויות המקומיות בגין חריגות בשכר. ובמי מדובר? בפקיד באגף החינוך, או בבלנית במועצה הדתית. הם משתכרים חצי עד רבע משכרם של עובדי בנק ישראל. אבל עליהם משרד האוצר ידע להיות גיבור גדול. מהם תבע החזר, וקיבל. אם כך, איך אפשר לוותר באותו עניין לבעלי השכר הגבוה ביותר בשירות הציבורי?

לכניעה גם תהיה משמעות מאקרו-כלכלית. כי אחריה, איך יוכל אלי כהן, הממונה על השכר, לנהל את המשא ומתן עם המורים ועם המרצים? איך יוכל למנוע תוספות שכר מופרזות בנמל אשדוד ולהיאבק עם ההסתדרות על הסכם השכר הכללי במשק? הרי ברור שכניעה שלו כאן תמוטט את כל מערכת האכיפה של האוצר. כולם ירצו להיות "כמו בנק ישראל".

את תנאי השכר השערורייתיים הצליחו עובדי בנק ישראל להשיג בעורמה. בנוסף, ההנהלה דיווחה דיווחי שקר לכאורה למשרד האוצר (העניין נמצא עכשיו בחקירת המשטרה). הוועד היה יושב עם ההנהלה, וזאת "נכנעה" לדרישותיו - ביודעה שכל תוספת שתתקבל תחול גם על חברי ההנהלה. זה כשלעצמו די בו כדי לפסול את כל "ההסכמים" הללו בבית המשפט - עקב אי חוקיות, אי מוסריות, וגם שחיתות.

איך אפשר להגן על תשלום החזר הוצאות רכב למי שאין לו מכונית וגם לא רשיון? איך אפשר להצדיק יום עבודה קצר מהמקובל? איך אפשר לאשר ימי חופשה מיוחדים בנוסף לימי החופשה הרגילים? איך אפשר לחתום על שלושה סוגים שונים של דמי השתלמות, על מכסה גבוהה מהמקובל לדמי הבראה, על מחיקת הלוואות מסובסדות, על תוספת ותק גבוהה מהמקובל, על תשלום מענק יובל גם למי שלא צבר ותק מתאים, על צבירת 4% גמלה לשנת עבודה לחברי הנהלה בשעה שבכל המשק עברו ל-2% לשנה - ואלה רק דוגמאות מעטות.

למרבה הצער, כהן כבר ויתר יותר מדי. הוא לא הצליח לבטל את רוב ההטבות וההסכמים הלא חוקיים והלא מוסריים לעובדים הוותיקים. ביחס לדור ב' (עובדים חדשים) הוא הצליח יותר, אך לא די. כי גם בהסכם החדש השכר והתנאים של עובדי "דור ב'" יהיו כפולים ואפילו משולשים לעומת תנאי השכר בשירות הציבורי. על כהן לדעת, שהוא עומד לבד - בודד לחלוטין - במאבק. אם יחתום על הסכם רע שכולו כניעה, הוא לבדו יואשם בכך. יאשימו אותו בהתמוטטות מערך השכר ובפריצת התקציב - כפי שהאשימו את שלום גרנית, הממונה על השכר בשנות ה-90. איש לא יזכור את הלחץ שמפעילים עליו עכשיו אהוד אולמרט, אברהם הירשזון וסטנלי פישר.

לכן, אם כלכלת ישראל יקרה לפישר (והיא יקרה לו), עליו להתייצב מול העובדים ולהסביר להם, שהממונה על השכר צודק. שיש לנקות את הבנק. פישר גם היה צריך לפנות מיד, ביום הראשון לשביתה, לבית המשפט כדי שיוציא צווי ריתוק לעובדים. הרי גם הוא יודע, שהמאבק עכשיו הוא על התות, שעל הקצפת, שעל העוגה.