פרשת הקרנות בבנק לאומי, שהחלה לפני ארבע שנים, חגגה אתמול את שלב האל-חזור כאשר הפרקליטות הגישה כתבי אישום נגד 17 מנהלים ומנהלים לשעבר בבנק לאומי ובחברות קרנות הנאמנות שלו (פיא ופסגות). הטענה המרכזית נגדם היא שפיא ופסגות ניהלו מערכת ענפה ומתמשכת של הענקת הטבות ליועצי ההשקעות בבנק.
מטרת ההטבות היתה להביא לכך שהיועצים יכניסו כמה שיותר לקוחות וכמה שיותר כסף לקרנות של פסגות ופיא כדי שהבנק ירוויח מכך כסף. זו פעולה שנוגדת את החוק, שכן היועצים מחוייבים להמליץ ללקוחות מה שהכי טוב ללקוחות ולא מה שהכי טוב לבנק. קשה לדעת מה יהיו תוצאות המשפט, אבל קל לומר שהפעילות של הבנק בתחום הקרנות היתה לא ראויה. ולא רק לאומי. הוא היה זה שנתפס, אבל כולם פעלו באותו אופן שגוי הפוגע בלקוחותיהם.
למרות הפרטים העסיסיים שמפורטים בכתב האישום ולמרות העניין הרב שהמשפט עוד יעורר - ברור שמדובר בפרשה של שוק ההון הישן. שוק הון שבו הבנקים שולטים על רוב החסכונות של הציבור ועושים בהם ככל שעולה על רוחם. שוק הון שבו הבנקים מנהלים ברשלנות ובאדנות את הכסף שלנו, ואנחנו נותנים להם עוד ועוד כסף. שוק הון שבו הבנקים מפחידים אותנו שלא לעבור לקופות גמל וקרנות נאמנות מתחרות פן נפסיד את כל מה שיש לנו.
שוק ההון תחרותי יותר
היום כל זה מאחורינו. על המשפטנים מוטל להמשיך לעסוק בסיפורים מהעבר, אך יותר חשוב שרשויות הפיקוח והבקרה יטפלו בבעיות של היום. שיווק מוצרים פיננסים בבנקים עדיין נגוע בניגודי עניינים. גם בתי ההשקעות המתחרים אחד בשני מבצעים לפעמים פעולות שליליות רק כדי לזכות בעוד לקוח חדש - ובכך הם פוגעים בלקוחות שלהם בטווח הארוך.
ובכל זאת, שוק ההון החדש תחרותי הרבה יותר מבעבר, פתוח ליזמים חדשים והגופים בו מנהלים מאבק אמיתי על כל לקוח. וכשהשוק נפתח לתחרות, מי שמרוויח הוא גם הצרכן. ניהול ההשקעות כיום טוב מבעבר, ומי שלא מספק את הסחורה חוטף ישר פדיונות. גם בשירות חל שיפור דרמטי, וככל שיחלוף הזמן ימצא כל אחד מאיתנו את ביתו הפיננסי החדש, יכיר את מנהלי ההשקעות שלו ויבין את האסטרטגיה שלהם.