העסקים לא כרגיל

מאת עמית שרביט

הבנקים קיבלו בתדהמה את טיוטת החוזר ששלח באחרונה המפקח על הבנקים בבנק ישראל, יצחק טל. החלטתו של טל לבצע הפרשה מיוחדת של 0.3% מנכסי הסיכון בשל ההחמרה במצב הכלכלי במשק, תקטין את הרווחיות במערכת הבנקאות בכ-40%-50%. טל קבע כי ההפרשה תתבצע על פני הרבעונים השלישי והרביעי - בשיעור של 0.15% בכל פעם. לאחר מכן כל גידול ביתרת האשראי יחויב בהפרשה מיוחדת של 0.3%.

על פי הערכות של אנליסטים ושל הבנקים עצמם, רווחי הבנקים ייחתכו בכ-1.8-1.5 מיליארד שקל. בבנק ישראל מעריכים לעומת זאת, כי הפגיעה בבנקים תסתכם בכמיליארד שקל. ההבדל בהערכות נובע כנראה מכך שהוראת בנק ישראל אינה תקפה לשלוחות הבנקים בחו"ל ולבנקים למשכנתאות - אך חישובי האנליסטים כוללים אותם. בדו"חות הכספיים לרבעון השני שיפרסמו הבנקים הגדולים - פועלים , לאומי ודיסקונט - בשבוע הקרוב, הם צפויים להתייחס להוראה, וייתכן כי שם יימסר אומדן של גודל הנזק.

אנליסטים העריכו אתמול כי הפגיעה ברווחי בנק הפועלים ולאומי במחצית השנייה של 2001 תגיע לכ-500 מיליון שקל כל אחד; דיסקונט ייאלץ להפריש כ-250-200 מיליון שקל. במקרה זה עלולה ההפרשה להוריד את הבנק לרמההמינימלית של יחס הלימות ההון הנידרש - 9%.

יצוין כי דיסקונט, בניגוד ליתר הבנקים הגדולים, מיצה את גיוס ההון המשני שלו. הגעה לרף התחתון, לא תאפשר לבנק להרחיב את פעילותו - מתן אשראי חדש. הפגיעה ברווחי בנק המזרחי והבינלאומי , תהיה כ-150-100 מיליון שקל. ב-2000 כולה היה הרווח הנקי של הבינלאומי 317 מיליון שקל, ושל המזרחי 333 מיליון שקל.

לגיטימציה להעלות את מחירי האשראי

מעבר לפגיעה ברווחיות, בבנקים עדיין מתקשים להעריך את כל ההשלכות של הוראת הפיקוח על הבנקים. מקורות בבנקים אמרו כי הצעד יתן להם לגיטימציה להעלות את מחירי האשראי לטווח קצר, בשיעור של כחצי אחוז. "נהיה חייבים לפצות על אובדן הרווח ממקור אחר", אמר בכיר באחד הבנקים. "התוצאה המיידית תהיה מחנק אשראי לחברות הבינוניות והקטנות. לפירמות אלה אין הרבה אפשרויות לגייס הון משווקי ההון למשל. לכן חברות אלה, שצריכות את האשראי הזול כמו אוויר לנשימה, הן שיינזקו בצורה דרסטית". בנוסף טוענים בבנקים כי לצעד של הפיקוח יהיו השלכות על דירוג האשראי של המשק - בכיוון שלילי כמובן.

דבר אחד ברור, לא הירידה ברווחי הבנקים עמדה לנגד עיניו של יצחק טל כשהפיץ את הטיוטה. עושה גם רושם שהנבואות האפוקליפטיות של מערכת הבנקאות לא ישנו את החלטתו.

בכיר במערכת אמר אתמול: "נראה כאילו מנסים להפחיד את הציבור. ניתן היה לצפות צעד כזה. אף אחד לא אוהב שנוגעים לו בשורה התחתונה - במיוחד לא המנהלים הבכירים שהתוצאות של הבנק משפיעות באופן ישיר על המשכורות שלהם, או בעלי השליטה שצריכים לפעמים להחזיר הלוואות שלקחו לצורך רכישת הבנק (הכוונה למשפחת דנקנר, ע"ש). גם לאחר העלאת יחס הלימות ההון באופן דרסטי לפני כשנתיים מרמה של 8% ל-9%, היו הערכות לתוצאות מרחיקות לכת של צמצום וייקור האשראי. הערכות מסוג זה כיום, לאחר העלאת מחיר האשראי לטווח קצר של 0.5%, אינן הגיוניות".

זה תקופה ארוכה שטל משדר להנהלות הבנקים שהוא אינו מאושר מרמת ההפרשות של הבנקים, ומרמת הלימות ההון (יחס הון עצמי לרכיבי סיכון) הנמוכה ששוררת במערכת. ההפרשות לחובות מסופקים היו הנעלם הגדול בדו"חות שפירסמו רוב הבנקים ברבעונים האחרונים. האנליסטים שמסקרים את המערכת ציפו לגידול בהפרשות לחובות מסופקים, שישקף את המיתון וההאטה ששוררים במשק החל מהרבעון האחרון של 2000. כמו כן, ציפו במקרים רבים לראות מחיקות של חובות, ולא הפרשות, בשל הסיכוי הנמוך להחזרת האשראי.

אבל רוב הבנקים המשיכו לשדר עסקים כרגיל - אם לשפוט על פי ההפרשות ברבעונים האחרונים. הגירסה הנפוצה של מקורות מוסמכים היתה שההאטה במשק עדיין לא באה לידי ביטוי במצב הלווים. "נראה מוזר שהבנקים לא התאימו את עצמם מהר יותר לרמת הפרשות שתשקף את המצב הכלכלי", אמר בכיר במערכת הבנקאות.

הבעיה נעוצה בשיטה

לדברי אותו בכיר, הבעיה נעוצה בשיטה: "במקרה של הפרשות ספציפיות, הבנקים מפרישים רק כאשר יש סימנים בולטים של האטה אצל לווה בודד". במלים אחרות, הבנקים אינם מפרישים בגין סיכוני שוק, ולכן ההפרשות אינן משקפות צפי לעתיד אלא רק התרחשויות מוגמרות.

בארה"ב לעומת זאת, השיטה מחייבת הפרשה גדולה יותר בגין גורמי סיכון כלליים כמו מצב המשק, מצב ענף ספציפי ואירוע מיוחד אצל קבוצת לווים. "להפרשות יש אופי של רזרווה - כרית הון כנגד צרות עתידיות", אמר הבכיר. "דווקא בישראל השיטה פחות שמרנית".

ההוראה המיוחדת משתלבת כנראה בכוונה לשנות את שיטת ההפרשה לחובות המסופקים. "הדיונים התרחשו ביתר שאת בתקופה האחרונה", אישר הבכיר. "בשלב מסוים יגובשו המלצות ושינויים, שיקנו להפרשות מימד של רזרווה שצופה פני עתיד לעומת מה שכבר התרחש".

המפקח מוטרד מהדיווידנדים

אחת הטענות שהופנתה לפיקוח על הבנקים בעקבות העברת הטיוטה, נגעה לדרך שבה בחר לטפל בבעיה. לדברי אהוד ניר, אנליסט מנשואה זנקס, טל, שאמון על היציבות במערכת הבנקאות, זרע בהלה וגרם לחוסר יציבות במערכת.

"טל מוטרד כנראה מהדיווידנדים שמשלמים לעצמם בעלי השליטה בבנקים, כדי להחזיר את ההשקעה בבנק", אמר ניר. כך למשל בעלי השליטה בבנק הפועלים חילקו למעלה מ-2 מיליארד שקל מתחילת 99' - כ-65% מרווחי הבנק בתקופה זו. ניר טוען כי ניתן היה להגביל את הדיווידנדים שהבנקים מחלקים. בצורה כזו, הבנק לא מכלה את ההון העצמי שלו - והכסף נשאר במערכת.

מקור אחר במערכת דווקא הביע תמיכה בהחלטתו של המפקח: "מטפלים בבעיה במקום שהכי קרוב לשורש שלה, ולא בתוצאותיה. אם הבעיה היא שאין מספיק הפרשות, צריך לטפל קודם כל בהפרשות ולא בדיווידנדים. הוא הדין לגבי הלימות ההון; ניתן להעלות את הרמה של הלימות ההון (יחס הון לנכסי סיכון), אך בכך לא תיפתר הבעיה".