ראש ההוצאה לפועל, רשמת בית משפט השלום בפתח תקוה, איריס לושי-עבודי, קבעה באחרונה בהחלטה חדשנית כי במקרה שבו בנק מחויב לכבד מסגרת אשראי של לקוח, ניתן לעקל את חשבון הבנק של הלקוח גם אם הוא נמצא ביתרת חובה.
"בעת קבלת הצו לא נמצאו בחשבון כספים או נכסים אחרים הניתנים לעיקול" - תשובה לקונית שכיחה זו היא מנת חלקם של זוכים רבים בהוצאה לפועל, שמנסים בייאושם בכל דרך להיפרע מחשבונות בנק של חייבים שלהם. לצערם, במקרים רבים הבנק מודיע להם בלשון זו כי בחשבון אין כסף הניתן לעיקול, וכי עליהם להמשיך לתור אחר דרכים אחרות לגבות את כספם.
גורל זהה היה גם לניסיונה של אלה מזרחי, עובדת לשעבר בחברת ש.ל. מרכז קרדיולוגי לאבחון, שזכתה בבית הדין לעבודה בפסק דין על סך 14 אלף שקל נגד המרכז, שישולמו ב-8 תשלומים. המרכז שילם חמישה מהתשלומים אך נמנע מלשלם את שלושת האחרונים, שעל פי פסק הדין הועמדו לפירעון מיידי בתוספת פיצויי הלנת שכר.
מזרחי פנתה ללשכת ההוצאה לפועל באמצעות עו"ד אינה ציפרסון, וביקשה להטיל עיקול על חשבון הבנק של החברה בבנק המזרחי-טפחות, סניף רמלה. העיקול הוטל והודעה עליו נשלחה לבנק, שהשיב בנוסח האמור לעיל. עיקול שהטילה מזרחי על חובות של שירותי בריאות כללית כלפי החברה, נענה בכך כי חובותיה הומחו לבנק המזרחי. מבירור שנערך בבנק התברר כי שירותי בריאות כללית העבירה לבנק כ-146 אלף שקל שהיו שייכים לחברה החייבת.
מנהל הסניף, אמנון חצרוני, הגיב בשם הבנק כי הבנק אינו מחיל עיקולים על כספים שייכנסו לבנק בעתיד, כל עוד החשבון נמצא ביתרת חובה. בירור נוסף שקיימה ציפרסון בשם מרשתה, העלה כי בתקופת שלושת חודשי העיקול נכנסו לחשבון החייבת סכום כולל של כ-500 אלף שקל, וכי באותה תקופה הבנק רכש עבור החייבת ניירות ערך בסכום שבועי של 1,500 שקל. עוד נודע לעורכת הדין כי הבנק איפשר לחייבת להיכנס ליתרת חובה בסכום שעלה על מסגרת האשראי הקבועה של החברה - 160 אלף שקל.
בחקירתו בפני לושי-עבודי, הצהיר חצרוני כי לבנק לא היתה עילה לצמצם את מסגרת האשראי של החברה או להעמיד את כל הלוואותיה לפירעון מיידי, משום שהחברה לא חרגה ממסגרת האשראי. לושי-עבודי עשתה שימוש בסמכותה לפי חוק ההוצאה לפועל, ומחייבת את הבנק לפרוע את החוב של החברה כלפי מזרחי.
הרשמת קבעה כי מזרחי עמדה בנטל והוכיחה כי הבנק לא קיים את צו העיקול שהומצא לו. מנגד, על מנת שאי קיום הצו יהיה בדין, על הבנק היה להראות "הצדק סביר" לאי קיומו, ואת זאת, קובעת לושי-עבודי, הבנק לא הצליח להוכיח.
לושי-עבודי קובעת כי לא ניתן לעקל יתרת חובה בחשבון בנק, אלא אם הבנק מחויב לתת ללקוח מסגרת אשראי מבלי שיש לו שיקול דעת האם לתת אותה אם לאו. כאשר הבנק מחויב לתת את ההלוואה ואין לו שיקול דעת לגביה, ניתן לעקל את הזכות למשיכת יתר, וחובת ההשבה לבנק תחול על בעל החשבון.
מהצהרותיו של חצרוני למדה הרשמת כי במקרה זה לבנק לא היה כל שיקול דעת בהעמדת מסגרת האשראי לחברה, ולפיכך היא מסיקה כי ניתן היה לעקל את חשבונה על אף שהיה ביתרת חובה בעת קבלת מכתב העיקול בבנק.
בכך שהבנק איפשר לחברה לקבל ולתת שיקים בתקופת העיקול, אך לא הכיר בעיקול, הוא למעשה העדיף נושים מסוימים של החברה על פני הזוכה לפי פסק הדין, מזרחי. העדפת נושים זו היא אסורה. כאשר הזכות הכספית של החייב היא מוחלטת ואינה כפופה לשיקול דעת של הבנק, בעל העיקול יכול להיפרע ממנה, כפי שהוא יכול להיפרע מכל זכות אחרת של החייב לקבל כספים, פסקה לושי-עבודי.
לפיכך, מסיקה לושי-עבודי, כי הבנק לא הראה "הצדק סביר" לאי קיום צו העיקול שהגיע לידיו.
ההחלטה מטילה למעשה חובה מוגברת על בנקים לפרט בפני ראש ההוצאה לפועל את טיב יחסיהם עם לקוחותיהם החייבים, ומונע מהם להמשיך להסתתר מאחורי הניסוח הלקוני המקובל כיום, לפיו "החשבון עומד ביתרת חובה" ולכן אין אפשרות לעקלו.
לושי-עבודי מציינת בהחלטתה כי האפשרות לעקל חשבון המצוי ביתרת חובה, אך שלחייב יש בו זכות למשיכת יתר ללא שיקול דעת של הבנק, הועלתה בעבר בפסק דין של העליון בעניין אילתית אך לא הוכרעה. בנוסף, הבנק חויב לשלם 5,000 שקל הוצאות משפט. הבנק יוצג על ידי עו"ד יוסף לנקרי.
(תיק הוצל"פ 2007893054)
החלטה חדשנית: ניתן לעקל חשבונות בנק גם אם הם בחובה
ארנון בן-יאיר
18.3.2007 / 17:09