טעות סופר קטנה נפלה בפסק דינה של כבוד שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ורדה אלשיך. טעות שנגעה, כמה אירוני, דווקא לסעיף השנוי ביותר במחלוקת בפסיקתה בעניין פירוק רשת קלאבמרקט: חישוב שכר הטרחה של נאמני הרשת, עו"ד שלמה נס ורו"ח גבי טרבלסי.
את טעות הסופר הזו מיהרה כבוד השופטת לתקן בסוף השבוע שעבר: במקום שכר טרחה של 19.75 מיליון שקל שיקבלו שני הנאמנים הנכבדים, שכר הטרחה שלהם מעתה יהיה 20.75-24 מיליון שקל. טבין ותקילין.
בהחלטה מנומקת היטב מסבירה אלשיך את הטעות שנפלה: מישהו פשוט התבלבל, ומשכר טרחה של 31.75 מיליון שקל ברוטו שפסקה לטובת הנאמנים, נוכו בטעות בין מיליון ל-5 מיליון שקל. לכן, שכר הטרחה נטו שנפסק להם - 19.75 מיליון שקל בלבד, בטעות יסודו, ובפועל שכר הטרחה צריך להיות גבוה יותר בגודל ההפרש שהתגלה.
כלומר, לשיטת בית המשפט אם היה מתגלה כי כל הניכויים שנוכו משכר הטרחה ברוטו שנפסק לטובת הנאמנים היו שגויים, היה צריך את כולם לזקוף חזרה לטובת הנאמנים - כי מבחינת בית המשפט אין הבדל בין שכר טרחה של 19.75 מיליון שקל לשכר טרחה של 31.75 מיליון שקל. זה ראוי, וגם זה ראוי, וההבדל ביניהם הוא רק עניין של חשבון פשוט ותו לא.
כסף קטן עבור ביהמ"ש
אין ספק, בית המשפט אינו מדקדק בקטנות. 11 מיליון שקל שכר טרחה לכל כיוון אינם מעלים או מורידים מבחינתו. זה שה-11 מיליון האלה באים על חשבון החזר החובות שחבה קלאבמרקט לנושיה, וזה שעוד 11 מיליון שקל אולי היו מצליחים להציל איזה ספק מקריסה, אינם משנים דבר. העיקר שהנאמנים הנכבדים יקבלו את מה שמגיע להם.
הנאמנים הרי עבדו קשה מאוד ובמשך חודשיים לפחות היו שני המשרדים של שני הנאמנים משועבדים רק להצלת מה שנותר מהרשת הקורסת, וסופם שהצליחו להניב קופת פירוק של קרוב למיליארד שקל. מיליארד שקל חובות שהושבו לנושים זהו סכום יפה מאוד, אז מדוע צרות העין על עוד מיליון או פחות מיליון שזורם לכיסם של הנאמנים?
בית המשפט אינו נוהג בצרות עין. להפך, בית המשפט מקפיד לנהוג ברוחב לב, במיוחד כאשר מדובר בפסיקת שכר טרחה של עשרות מיליוני שקלים לרואי חשבון ועורכי דין בכירים המשמשים כמפרקים או נאמנים. כך פסק בית המשפט לפני כחודש שכר טרחה של 20 מיליון שקל לשופט בדימוס איתמר פלפל ולרואה החשבון המפורסם גד סומך בעבור הפירוק של חברת הצלחת יחזקאל.
למפרקים הנכבדים של הצלחת יחזקאל עמדה טענה כי הליכי הפירוק ההם נמשכו קרוב לעשר שנים, מה שכנראה הופך את סכום שכר הטרחה להגיוני ומתקבל על הדעת מבחינתו של בית המשפט. כך גם העובדה כי קופת הפירוק שהם השיבו היתה 333 מיליון שקל - עם כל כך הרבה כסף שהוחזר לנושים, הנושים בוודאי לא יבואו בטענות על 20 מיליון שקל שנלקחו מהם לטובת המפרקים. זהו כסף קטן, גם מבחינת הנושים ובוודאי מבחינת בית המשפט.
אין ספק שזהו גם כסף קטן מבחינת השכר הראוי להיות משולם לפיגורות הנמצאות בצמרת עריכת הדין וראיית החשבון בישראל. בעבור פיגורות כאלה, 2-3 מיליון דולר עבור עבודת המשרד למשך כמה חודשים, כפי שמשולם בפועל למפרקי קלאבמרקט, הוא ראוי בהחלט. אז מה אם נורמה מקובלת בענף היא שעורך דין בכיר מכניס כ-2-3 מיליון דולר בשנה? לבית המשפט זה לא צריך להפריע לפסוק סכום דומה בעבור רבע או חצי שנה של עבודה בלבד. למעשה, לבית המשפט זה לא מפריע כלל שהוא מאפשר התעשרות של עורכי דין ורואי חשבון בתיקי פירוק - תיקים שהם במהותם תיקים של שירות ציבורי, בהם אמורים המפרקים להצליח ולהציל כמה שיותר כסף עבור הנושים שנותרו בחוסר כל.
אז נכון, הכספים שבית המשפט מחלק כלאחר יד לנאמנים בתיקי פירוק הם כספי ציבור - הם באים על חשבון ציבור הנושים של אותן חברות קורסות. כספי ציבור, עם זאת, כבר מזמן חדלו לייצג ערך כלשהו במדינה. אם יעקב גלברד יכול לקבל אופציות מבזק ב-40 מיליון שקל, ואביגדור קפלן יכול לקבל מרווחי המבוטחים 24 מיליון שקל, אז בטח שעורכי הדין ורואי החשבון נכבדים גם יכולים לקבל עשרות מיליוני שקלים.
זאת הרי אותה נורמה של "אנחנו גדולים, חשובים וחכמים, ולכן לנו מגיע כל שכר אפשרי". במיוחד אם הציבור משלם את שכרנו, והציבור הרי תמיד היה פראייר בהגנה על כספיו. במיוחד אם בית המשפט בכבודו ובעצמו נותן גושפנקא לנורמה שכזאת.