ארבעה יחצ"נים, שלושה מנהלים עשירים ואף חיוך

ההיערכות של אנשי בנק הפועלים למסיבת העיתונאים השנתית לפרסום הדו"חות ל-2006 לא היתה מביישת את היחידה לאבטחת אישים של השב"כ. כמו במודלים שמתרגלים ביחידות אבטחה, ראשון הגיע כוח החלוץ. הוא כלל את יועצי התקשורת משה תאומים ואודי נחשון, שתפסו שתי פינות מנוגדות.



עוד יחצ"ן, העונה לשם רני רהב, נכנס מיד אחרי הטרויקה של בנק הפועלים - היו"ר היוצא שלמה נחמה, מחליפו, דני דנקנר, והמנכ"ל צבי זיו. הדוברת הרשמית של הבנק, עפרה פרויס, שימשה בתפקיד המאבטחת האישית ונצמדה לשלישיית המנהלים שהתיישבה לשולחן.



למרות הביצועים המרשימים של הבנק, מסיבת העיתונאים היתה מתוחה במיוחד ונראו בה אפס חיוכים. ברקע עמדו ההדחה של נחמה על רקע מערכת היחסים העכורה עם בעלת השליטה, שרי אריסון, והבונוס השנתי הראשון אחרי מהומות הבונוסים של 2005. לפתע, הדיבורים על השלכות ועדת בכר נראים כמו סרט מצויר ליד הצרות האישיות של מנהלי הבנק הגדול במדינה. גם אנשים שמקבלים תלוש משכורת של יותר ממיליון שקל בחודש יכולים להיות עצובים, כנראה.



יועצי התקשורת ניסו להדוף שאלות בנוגע לעזיבה המפתיעה של נחמה, אך ללא הצלחה. כל העיתונאים התעניינו כמעט רק בפרישה. נחמה, שנשאל האם עזב או פוטר, התחמק והבטיח התייחסות בעתיד. מי שציפה לקבל תשובה לשאלה בדו"חות הכספיים של הבנק - התאכזב. הסכם ההעסקה של נחמה מזכה אותו במשכורת לשישה חודשים במקרה שהוא עוזב מרצונו ול-12 חודשים אם הוא מפוטר. בבנק החליטו, משום מה, לא לכלול את ההוצאה בגין פרישתו של נחמה בדו"חות הכספיים ל-2006, וכך יוכל אולי הציבור לדעת את האמת רק בשנה הבאה, הרבה אחרי שהסערה התקשורתית תשכך. מה שלא יעשו גדודי היח"צנים יעשו כללי החשבונאות היצירתיים.



המיליונים זרמו גם השנה



עדיין לא ברור למה שלמה נחמה הולך הביתה, מה שברור שהוא עושה זאת בלי חדווה. המינוי של דני דנקנר עדיין לא סגור, וצבי זיו, שמי שמינה אותו היה נחמה, שוב מרגיש עכשיו לבד.



בכל מקרה, שכר המיליונים המשיך לזרום גם השנה. וכך, אפילו לאחר שהסכימו לוותר על הבונוסים שהם היו צריכים לקבל בגין מכירת קופות הגמל וקרנות הנאמנות, המנהלים הבכירים של בנק הפועלים יככבו ב-2006 בראש טבלאות השכר.



שלמה נחמה ייקח בשנתו האחרונה בבנק 11 מיליון שקל, צבי זיו יתעשר ב-14 מיליון שקל, ודני דנקנר (כיום יו"ר ישראכרט ופועלים שוקי הון) יקבל 8.4 מיליון שקל. שכרו של מנהל האשראי העסקי של הבנק, שי טלמון, הגיע ב-2006 ל-7.9 מיליון שקל, ומנהל החטיבה העסקית, ציון קינן, השתכר 6.7 מיליון שקל. כמו בשנים קודמות, גם ב-2006 חלק הארי של שכר הבכירים של הבנק הגיע מבונוסים על הביצועים.



לפני שנה נאלצו נחמה, זיו ודנקנר לוותר כל אחד על 13 מיליון שקל מהבונוסים האדירים שקיבלו (מדובר ב-15 מיליון שקל, 35 מיליון שקל ו-23 מיליון שקל בהתאמה). הסכומים שנתקבלו השנה היו נמוכים יותר, אך עדיין גבוהים בכל קנה מידה. בבנק אמרו בחודשים האחרונים כי הבכירים החליטו להשיב חלק מהבונוסים בתגובה ל"רחשי הלב של הציבור". ומה לגבי רחשי הלב של הציבור השנה? התשובה של המנכ"ל צבי זיו פשוטה: "המשכורות הן בהתאם להסכם ההעסקה שלנו". נחמה, שלטענתו מרגיש "חופשי" יותר לומר את דבריו לקראת הפרישה, הסכים כי בשנה שעברה נעשתה טעות, אך הדגיש את החשיבות שבתגמול המנהלים הבכירים כדי להשיא את רווחיו של הבנק.



לגבי הבונוסים של 2006 יש לציין כי נחמה, זיו ודנקנר ממתינים לאישור בית המשפט להסכם הפשרה שהושג עם רשות ניירות ערך שלפיו הם יחזירו את הכסף, והרשות לא תמשיך בהליכים בנוגע לחוקיות אישור השכר. באופן תמוה, על פי ההסכם יחזירו השלושה את הכסף בשלושה תשלומים שווים בשלוש השנים הקרובות, כך שבכל שנה יוכל כל אחד מהם לטעון כי ויתר על 4.5 מיליון שקל.



גם עובדי הפועלים יצאו נשכרים. הבונוס הממוצע לכל אחד מ-13.4 אלף עובדי הקבוצה הגיע ל-50 אלף שקל, בדומה לבונוס שניתן ב-2005. בסך הכל שילם הבנק לעובדיו בונוס של 670 מיליון שקל. לצד זאת, השכר הממוצע ברוטו עלה ב-10% ל-206 אלף שקל, כך שהבונוס ניתן בנוסף לשכר גבוה יותר. למרות גיוס כוח אדם בעיקר בתחום ייעוץ השקעות, נותר מספר עובדי הקבוצה כמעט ללא שינוי. זאת בעיקר בעקבות ירידה במספר עובדי החברות הבנות, בין היתר לאור מכירת קופות הגמל וקרנות הנאמנות. הוצאות השכר עלו ב-2006 ב-11% ל-4.68 מיליארד שקל.