וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

נתיב המעטפות של הירשזון

גיא לשם

23.3.2007 / 6:14

הוצאות כספים במרמה, רישומים כוזבים ועבירות על חוקי מימון המפלגות. כך פעלה, על פי החשד, מכונת השחיתות של הירשזון ומקורביו

למרות ההכחשות הנמרצות של שר האוצר, אברהם הירשזון, נראה שמוקדם ממה שתיכנן הוא ייאלץ לעשות את מה שעשו שרים אחרים שנחשדו בפלילים: להשעות את עצמו. לאחר מכן, יוכל יחזור לבלות יותר בבית הקפה האהוב עליו שבקניון רמת אביב, לא רחוק מביתו.

ביום שלישי, לאחר שבע שעות קשות של חקירה באזהרה במשרדי היחידה הארצית לחקירות כלכליות של המשטרה, התעקש הירשזון להצהיר כי ימשיך לנהל את משרד האוצר. פניו העגומות אמרו אחרת.

אם וכאשר יסיים הירשזון את הקדנציה הקצרה שלו בעקבות אישום בהוצאות כספים במרמה, רישומים כוזבים ועבירות על חוקי מימון המפלגות, הוא ייאלץ להתמודד עם זיכרונות מהתקופה שבה כיהן כיו"ר הסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל), גוף המתיימר להיות ארגון העובדים השני בגודלו בישראל אך מונה בפועל לא יותר מ-22 אלף חברים. למרות - ואולי בגלל - חוסר הרלוונטיות של הע"ל הצליח הירשזון, שנבחר לתפקיד ב-1992, להפוך את הארגון האפור לבסיס כוח פוליטי שהצליח להביא אותו למקום נמוך אך ריאלי ברשימת הליכוד לכנסת.

חברים בהסתדרות

הירשזון מכהן ברציפות בבית הנבחרים מאז 1992, אך רק כהונתו בראש הע"ל וקופת חולים לאומית, שמספקת את רוב הכנסותיה של ההסתדרות הלאומית, הביאו אותו מהשורה השלישית של הפוליטיקה אל מעמדו כאחד האנשים המקורבים ביותר לראש הממשלה, אהוד אולמרט.

השיטה היתה פשוטה ומזכירה במשהו את החשדות המוטחים בהירשזון בפרשה הנוכחית. חברי מרכז הליכוד, הגוף הבוחר של המפלגה, היו מקבלים מדי כמה חודשים הזמנות לאירועים שערכה ההסתדרות. כל כנס כלל ארוחה טובה או סופשבוע במלון שבבעלות החברה הכלכלית של הע"ל. בסמוך לבחירות הפנימיות לרשימה לכנסת גבר קצב ההזמנות, והחברים לא שכחו את הירשזון ביום פקודה.

בטרם אולץ לפרוש מתפקידיו בהסתדרות ובקופת החולים, עקב חוקים שמנעו כפל תפקידים, שלט הירשזון באמצעות שורה של אנשי סוד במנגנון כספי שהיקפו עשרות מיליוני שקלים בשנה. מקורות הכסף: דמי חבר, עמותות שמומנו בכספי תרומות ומתמיכה מתקציב המדינה, דמי ניהול מקרנות הפנסיה של ההסתדרות, נדל"ן והבעלות על קופת החולים שהזרימה להסתדרות סכומי עתק.

משום שההסתדרות הלאומית היא אגודה עותמאנית, שנוסדה עוד לפני קום המדינה, היא אינה חייבת להפעיל גורם המפקח על פעילותה. היא לא רשומה כעמותה וגם לא כאגודה שיתופית ולכן אינה נתונה לפיקוח של רשם העמותות ורשם האגודות.

בשנים האחרונות פעלה ההסתדרות גם ללא מבקר פנים. מנגנון הביקורת היחיד שפועל בה הוא ועדת הביקורת של הוועד המנהל. עובד הסתדרות הכפוף למנכ"ל, שקובע את שכרו, מכהן בשנים האחרונות בהתנדבות כיו"ר הוועדה. ניגוד האינטרסים לכאורה מסכל ביקורת בלתי תלויה.

הביקורת הרופפת איפשרה לבכירי הארגון להשתמש בו לקידום אינטרסים אישיים, פוליטיים וכספיים. העמותות שבהן שלט סיפקו להירשזון כסות ציבורית לפעולותיו וכר נרחב לפעילות פוליטית מניבת תמיכה.

לפי החשד, מטה הבחירות של הירשזון פעל ממשרדי העמותות. מהעמותות הוזרמו כספים לפעילות הפוליטית ואפילו לכיסוי חובות הענק שצבר בנו עופר בעסקיו עם שותפו, עו"ד צבי ברק. לפי אחת העדויות קיבל הירשזון באמצעות שליח מעטפות מזומנים מכספי העמותות. עדויות אחרות מדברות על גלגול כספים בשוק האפור.

לפני כחודש נחשף ב"ידיעות אחרונות" כי ב-1999, כשאולמרט התמודד מול שרון על ראשות הליכוד, הלווה לו הירשזון כ-200 אלף שקל מקופת ההסתדרות. בתמורה להלוואה מסר אולמרט צ'קים דחויים, שאף אחד מהם לא נפדה עד עתה. בלשכת אולמרט מכחישים את הדברים. אם החקירה תאשר את המידע שבידי המשטרה, הירשזון עשוי לקבל הצעה מפתה להפוך לעד מדינה. עדותו עשויה לשמש בסיס לעוד חקירה נגד ראש הממשלה.

בגידתם של אנשי הסוד

נאמניו של הירשזון, שהוצבו בעמדות מפתח הקרובות למנגנון הכספי המסועף, סיפקו את הסחורה ונהנו ממשכורות נדיבות ותנאים מיטיבים. שניים מהם מהווים כיום צירים מרכזיים בחקירת החשדות נגד שר האוצר.

הראשון, יצחק רוסו, מונה על ידי הירשזון למנכ"ל ההסתדרות. רוסו, עובד ותיק בהסתדרות שצמח מלמטה, נחשב איש כוחני המעורב בכל פעולות הארגון. הוא היה נציג ההסתדרות בוועדים המנהלים של עמותות, בהן ניל"י וקרן ולקר, שהחשדות מייחסים להן העברת כספים לא חוקית לכאורה - להירשזון וייתכן שגם לרוסו עצמו.

השני היה עובדיה כהן, כיום ממלא מקום ראש העיר רמת גן (בשכר) ובעבר גזבר הע"ל, שהיה אחד הבודדים שידעו את כל צפונות חשבונות הבנק של הארגון. נאמן נוסף שנחקר השבוע בנוגע לפרשה הוא מיקי צולר, חבר קרוב של הירשזון ומי שנחשב במשך שנים למוח הכלכלי שמאחוריו. צולר כיהן בעבר כמשנה לנציב שירות המדינה ודילג לתפקיד יו"ר דירקטוריון בנק עובדי המדינה יהב לפני כעשר שנים. בהמשך קיבל על עצמו בהתנדבות את תפקיד יו"ר קופת חולים לאומית כשהירשזון נאלץ לעזוב אותה עקב שינוי החוק, ויצר בה שינויים ארגוניים שהפכו אותה למוסד כלכלי משגשג.

צולר קיבל מהירשזון תפקיד חשוב: הוא ניהל בעבור ההסתדרות את פעילות החברה הכלכלית שלה, שהחזיקה במלונות הוד בים המלח ובערד, בנדל"ן ובקרן הפנסיה של עובדי ההסתדרות. באחרונה נחשפו התנאים שבהם זכה צולר בעבור שירותיו: במשך ארבע שנים הועברו לחברה פרטית שבבעלותו 8-10 מיליון שקל מחברת הניהול של קרן הפנסיה.

צולר הוביל את קרן הפנסיה לשוק ההון והעלה את ערכה בעשרות אחוזים בתוך תקופה קצרה בכמה עסקות עם משקיעים כמו עמית ברגר מברגר הולדינגס, מוזי ורטהיים ונתן חץ. היציאה לבורסה היתה צעד מהפכני, שהקפיץ מיד את הממונה על הביטוח ושוק ההון שטען כי מדובר בהימור על כספם של העמיתים. צולר התחייב לשנות את מבנה הבעלות והקים ב-2006 חברת אחזקות חדשה, שדיללה עוד יותר את חלקה של ההסתדרות בבעלות על קרן הפנסיה ששינתה בינתיים את שמה לד"ש אייפקס.

מהלך המכירה ההרפתקני לא הובא, ככל הנראה, לידיעת הגורמים הרלוונטיים בהע"ל, אך איש ממנהלי הארגון על שלוחותיו השונות לא הראה שזה מפריע לו. רק לפני כחצי שנה הוחלט בהע"ל לבחון את העסקות שהוביל צולר. יו"ר רשות ניירות ערך לשעבר, עו"ד מירי כץ, נשכרה כדי לבדוק אם העסקות נוהלו ודווחו כשורה, וממצאיה הוגשו למבקר המדינה.

אלא שבינתיים התקדם גם הירשזון בפוליטיקה וקיבל את ראשות ועדת הכספים בממשלת שרון. הוא הימר על נאמנות לשרון ולבנו וקיבל בהמשך את תיק התיירות. אבל דווקא הנסיקה הפוליטית הרחיקה אותו מהארגון שעליו ביסס את כוחו, והותירה את הבמה לקרבות ירושה על הכסא הריק. לתפקיד ממלא מקומו של היו"ר הדומיננטי נבחר אנשל אשכנזי, פנסיונר שנראה אז בלתי מזיק לאיש.

רוסו השאפתן זיהה את החלל הריק והודיע שינסה להיבחר לתפקיד היו"ר. מנגד זיהה צולר בחושיו המחודדים את הסכנה שבהשתלטות רוסו על הארגון והרחקתו ממוקדי השפעה מניבים. צולר החל להריץ את יואב שמחי, יו"ר ועד העובדים של קופת חולים לאומית ומי שנחשב לנאמנו. הקרב רווי היצרים בין שני המועמדים פיזר את נאמניו של הירשזון לכל עבר, גרם לכמה מהם לבגוד בו, והשבוע אף הוביל אותו אל חדרי החקירות של המשטרה.

חושף שחיתויות או שותף פעיל

בבחירות לתפקיד היו"ר, שנערכו לפני כחודש, הפסיד רוסו במפתיע לשמחי ופרש מתפקידו כמנכ"ל הע"ל. ביום הבחירות הוא התמוטט ומאז לא חזר למשרדי הארגון שתמיד חלם לעמוד בראשו.

עורכת הדין עדי ארליך, המייצגת אותו בפרשה, תיארה השבוע את החשדות נגדו "קנוניה פוליטית נגד מי שחשף את השחיתויות בהסתדרות הלאומית". השחיתות שאליה התכוונה ארליך, התרחשה לכאורה ב-2003 בעמותת ניל"י, המפעילה את מוסדות החינוך לילדי עובדי הע"ל.

לפני כמה חודשים עצרה המשטרה את מקורבו של הירשזון, עובדיה כהן, ששימש באותן שנים יו"ר ניל"י, בחשד שמעל בכספי העמותה. המקור לחשדות היה רוסו, שהכיר גם הוא את פעילותה של העמותה מקרוב ובזמן אמת. אלא שאם רוסו חשד שמשהו לא היה תקין, הוא לא חשב שיש להעביר את החשדות למשטרה עד שהחל את המרוץ לכס היו"ר, שלוש שנים אחרי המעילה.

הוועד המנהל של העמותה היה מודע ככל הנראה לחסרונם הבלתי מוסבר של מיליוני שקלים מקופת העמותה, אך בדיקה חשבונאית שהוכיחה כי מישהו שלח יד בכספים נפתחה רק בשנה שעברה. ממצאיה הם שהובילו לתלונה במשטרה.

ואולם, עוד לפני התפוצצות הפרשה, בתקופה שבה הירשזון היה בסביבה וכולם היו חברים - לפחות כלפי חוץ - העניינים נסגרו בבית. הע"ל העבירה את הכספים החסרים לחשבונה של ניל"י וכולם ידעו ושתקו. כהן, שהודה במשטרה כי הוציא מיליוני שקלים מהעמותה, נשלח הביתה עם חבילת פנסיה נדיבה ועבר לקריירה פוליטית בעיר מגוריו. בחקירתו טען כי העביר את הכספים לאחיו, דוד כהן, גם הוא מועסק בניל"י, ששקע בחובות בגלל הימורים. בחקירתו של כהן עלו שמות נוספים, בהם אחיו ציון, שעובד גם הוא בתפקיד בכיר בהסתדרות.

השמות קירבו את החשדות להירשזון. בתחילת הדרך חשדו החוקרים כי הירשזון רק ידע על המעילה ושתק. על עובדיה כהן הופעל לחץ כבד להפוך לעד מדינה נגד הירשזון. על הפרשה כולה הוטל צו איסור פרסום. אך בשבוע האחרון החליטה המשטרה, בשיתוף עם הפרקליטות, שהירשזון לא רק ידע על המעילה, אלא היה לכאורה גם מעורב בה - וכי לפחות חלק מהמיליונים החסרים נחתו בחשבונותיו ומימנו פעילות פוליטית וחובות של בנו.

חקירת הפרשה קיבלה באחרונה גם תפנית מפתיעה, שסידרה לרוסו מעצר בן שבוע וצילומים מביכים בעת הארכת מעצרו בבית המשפט. מידע שהוצג למשטרה בידי אחד ממקורביו של צולר הפך את רוסו לחשוד בהלבנת הון ובמעורבות פעילה במעילה הענקית, תוך מעורבות ברישום כוזב בספרי העמותה. מידע נוסף החשיד אותו בשימוש בכספים לפיצוי עובדת בהסתדרות שטענה נגדו כי הטריד אותה מינית.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

פיטרו חוגגת יום הולדת עגול ואתם נהנים ממבצע של פעם ב-60 שנה

בשיתוף פיטרו

בסבך רשת העמותות

בתקופה שבה פעל רוסו בהע"ל, לאחר עזיבתו של הירשזון, הוא המשיך להתברג למנגנון הכספי של ההסתדרות. ממסמכים שהוגשו למשטרה עולה כי רוסו, אשכנזי ומקורבים לרוסו הוצבו בעמדות מפתח בהסתדרות ובעמותות שבשליטתה בשנים האחרונות.

בינואר 2006 הודיע רוסו על התפטרותו מתפקיד מנכ"ל הע"ל ומינויו לתפקיד מנכ"ל סלע חברה לשיכון, חברת הנכסים של הע"ל. דבר ההתפטרות והמינוי לא פורסמו, ורוסו המשיך להשתמש במשרד המנכ"ל ולהציג את עצמו כמנכ"ל הארגון. באותו מהלך משך כ-750 אלף שקל כספי פיצויים על שנות עבודתו בהע"ל. אלא שחברת סלע אינה פעילה כבר כמה שנים, וכלל לא ברור בעבור מה קיבל ממנה רוסו שכר עד לאחרונה.

הקשר לסלע לא היה מקרי. בשנים שבהן הועסק כמנכ"ל הע"ל הועברו מקופתה של סלע כחצי מיליון שקל לקרן ההשתלמות של רוסו, על אף שכלל לא הועסק בחברה. לרוסו ופרקליטיו מסמכים המאשרים כי ההעברות הכספיות נעשו כדין, אך צולר ואנשיו טוענים כי מדובר בהוצאת כספים במרמה. גם פרשה זו נבדקת במשטרה.

גם מהעמותות שולמו כספים לבני משפחה ומקורבים של רוסו ואנשיו, ולפי החשד הוסתרו ברישומים פיקטיוויים. המשטרה חושדת כי העמותות קידמו את האינטרסים של רוסו יותר מאשר את אלה שלשמם הוקמו. כך למשל, בעמותת ניל"י מועסקת כבר שנים זהבה רוסו, אשתו של המנכ"ל לשעבר רוסו. הוא אמנם אינו חבר הנהלה בעמותה אך משמש משקיף ונוכח במרבית ישיבות הוועד המנהל. באחת הישיבות בשנה שעברה אושר לגברת רוסו שכר בעלות שנתית של כחצי מיליון שקל בתפקידה כמפקחת ראשית על שבעת מעונות היום שמפעילה העמותה - כלומר עלות שכר ממוצעת של 40 אלף שקל בחודש. באותה ישיבה אושרו לה גם פיצויי פרישה מוגדלים שהוסברו בהתחשבנות על כספים שלא הועברו לה בעבר.

עמותה אחרת, שבה עוסקת חקירת המשטרה, הוקמה מעזבונם של יוסף וזהבה ולקר ויועדה למלגות לסטודנטים. בידי המשטרה עדויות על כך שהעמותה, שבוועד המנהל שלה כיהנו שניים מנאמניו של רוסו, חילקה אמנם מלגות אך בעיקר למקורבים. בדיקה במסמכי העמותה, הכתובים בכתב יד צפוף וכמעט בלתי קריא, מעלה שחלק מהמלגות שולמו על שמם של אנשים שפרטיהם כלל אינם נכונים ומעלה חשד שהכסף לא הגיע ליעדו.

בידי המשטרה לפחות עדות אחת של אדם ששמו מופיע ברישומים כאילו קיבל אלפי שקלים כמלגה, אך בפועל לא קיבל אפילו שקל אחד. חמור מכך, אותו אדם פנה לקבלת מלגה ונדחה, אבל מישהו בעמותה החליט בכל זאת לרשום על שמו מלגה ולהעביר את הכסף לכיסים עלומים. אחת המלגות ניתנה לפנינית רוסו, בתו של המנכ"ל. במשטרה בודקים עתה את אמיתותם של שאר הרישומים ומנסים להתחקות אחרי נתיב הכסף.

גם עמותת "המרכז לפיתוח מערכות קליטה וחינוך" עומדת תחת חקירה. החשד הוא כי הע"ל העבירה לעמותה במשך שנים מיליוני שקלים, ששולמו דרכה למקורבים. בשנים האחרונות קפצו סכומי ההעברות לעמותה במאות אחוזים, ממאות אלפי שקלים בשנה למיליונים, אך הכספים לא נותרו זמן רב בחשבונה.

מהדו"חות הכספיים של העמותה עולה, כי למרות ההעברות הנדיבות היא צברה גירעון של כ-120 אלף שקל בתום 2004. החוקרים בודקים עתה מי נהנה מהכספים. מה שבטוח הוא שהעמותה היתה מקום מאוד משתלם לעבוד בו - בהיותה יקרה במיוחד ללבו של רוסו. לפי הודעת העמותה, דוד רוסו, בנו של מנכ"ל הע"ל, היה בין חמשת מקבלי השכר הגבוה בעמותה.

בסך הכל חושדת המשטרה כי באמצעות העמותות הוצאו מהע"ל במהלך השנים כ-15 מיליון, שיועדו למקורבים ולמימון פעילות פוליטית של הירשזון ואחרים.

משנה מקום משנה מזל

מעטים יודעים באמת מתי הפסיק שיתוף הפעולה בין הירשזון ואנשיו לבין רוסו ונאמניו. ואולם, לפי החלטת בית המשפט בדיון על הארכת מעצרו של רוסו נראה שכל הצדדים מעורבים לכאורה באי-הסדרים ואולי גם במעשים הפליליים הנחקרים עתה.

רוסו, שפתח את תיבת הפנדורה, לא שיתף פעולה עם עיתונאים שהפנו אליו שאלות בעניין בשנים האחרונות. בתחקיר שפורסם ב-MarkerWeek לפני כשנה נחשפו העסקות הסיבוביות בשוק ההון שניהל מיקי צולר בכספי קרן הפנסיה של ההסתדרות. בתגובה לדברים מסר רוסו באמצעות דוברו, שכל הפעולות בקרן בוצעו באישורו כל המוסדות הרלוונטיים בהע"ל ולטובת העמיתים.

כמה חודשים מאוחר יותר, ובעקבות פניות נוספות מעיתונאים שביקשו לברר אם גם הירשזון היה מעורב, הבין רוסו ככל הנראה את הפוטנציאל ההרסני של המידע השמור ביותר בארגון. בצעד שביקש להציג כ"ניקוי אורוות" הוא שינה לפתע גרסה וטען שהעסקות של צולר לא דווחו לאיש בהסתדרות וממילא לא קיבלו אישור. לפני כחצי שנה הוא מינה משרד רואי חשבון לבדיקת חשבונות העמותות, קיבל דו"חות מסמרי שיער על העלמות הכספים והעביר אותם לעיתונאים ולמבקר המדינה.

אלא שגם הירשזון ואנשיו יודעים משהו על קופות שרצים, והם מיד שלפו מידע מפליל לכאורה על רוסו. רוסו, שחשב שהוא שולט בעניינים בהיותו בעל גישה חופשית למידע על פעולותיו של הירשזון כשעמד בראש הארגון, מצא עצמו לפתע חשוד גם הוא בשיתוף פעולה עם כל אותן עבירות שביקש לייחס לשר האוצר ושאת חלקן הכחיש רק כמה חודשים קודם. כשהתבקש אז להסביר את שינוי הגרסה המפתיע סירב לדבר על העניין.

שיטת השר הנחקר

בלשכת אולמרט הקפידו לשדר השבוע עסקים כרגיל בכל הקשור לתפקודו של הירשזון תחת החשדות הכבדים. אך הזרמים התת-קרקעיים, שפורצים בדרך כלל אל הציבור מפיהם של פרשנים פוליטיים שותפי סוד, כבר מצביעים על קרב הירושה על כסאו. לפי שעה נבחנות כמה אפשרויות, בהן פירוק הממשלה והרכבתה מחדש והחלפתו של הירשזון על ידי שר הפנים רוני בר-און, שנחשב מקורב מאוד לאולמרט או על ידי חיים רמון (אם תבוטל הרשעתו).

רמון עצמו פינה את תפקיד שר המשפטים לאור החקירה נגדו ועתה הוא עשוי לחזור למערכת הפוליטית לתפקיד בכיר אף יותר. קיים סיכוי שהשר שהשעה את עצמו באופן זמני והחליף את הלשכה הנוחה בחדרי חקירות ובאולם בית המשפט יחליף באופן זמני את הירשזון שיבלה גם הוא כנראה לא מעט באותה סיטואציה.

הירשזון עצמו, אדם ריאלי ומפוכח, שוחח עם מקורבים בחודשים האחרונים והביע נימה של ייאוש. כמה ממקורביו שמעו ממנו על האפשרות שלא יסיים את הקדנציה בתפקיד בעקבות הפרשה. נראה שמבחינתו זו רק שאלה של זמן.

הרישיון פג, הפיליפינית נשארה

בין האנשים שנחקרו השבוע בפרשת העמותות של הירשזון היתה גם הפיליפינית העובדת בביתו, שנשאלה אם היא זוכרת ביקורים של שליחים עם מעטפות. הפיליפינית כמעט שסיבכה בעבר את הירשזון בחקירה פלילית נוספת: היא החלה לעבוד בביתו ב-1992, אז סעדה את אשתו שסבלה ממחלה קשה. רישיון השהייה של הפיליפינית פג ב-1999, ארבע שנים לאחר שאשתו של הירשזון מתה ממחלתה, אך הוא המשיך להעסיק אותה באופן בלתי חוקי במשך כחמש שנים נוספות.

בעלה של העובדת הזרה הגיע גם הוא לישראל והועסק כאן במשך חמש שנים. כשהיתר השהייה שלו פג הירשזון נחלץ לעזרתו וסידר לו עבודה אצל בנו - גם זאת בניגוד לחוק.

כשנחשפה הפרשה אמר הירשזון כי העובדת נהפכה לבת משפחה והוא התקשה להיפרד ממנה. הוא טען כי גירושה מישראל יהיה מעשה בלתי הומאני. ועדת האתיקה של הכנסת החליטה בחודש שעבר שלא להעניש אותו. נגד הירשזון לא נפתחה חקירה פלילית בעניין, אך הוא שילם קנס. מצד שני, אם לא היה ממשיך להעסיק את העובדת אולי לא היה מי שיעיד נגדו בפרשת העמותות.

מצעד החיים או המרוץ לצמרת

אחת העמותות שנחקרות עתה היא "מצעד לחיים". העמותה, שהירשזון הקים ללא קשר לפעילותו בהע"ל, מארגנת ביקורים של בני נוער, חיילים ופוליטיקאים במחנות ההשמדה בפולין ועורכת מצעד שנתי באתרי ההשמדה לזכר הקורבנות. על אף שלעמותה לא היה קשר רשמי להע"ל מוקמו משרדיה ברחוב לסקוב בתל אביב, מרחק שלושה בניינים ממשרדיו של הירשזון בהע"ל. הקשר נהפך לחזק יותר ב-1995-1999, אז העבירה הע"ל לעמותה מיליוני שקלים.

לפי עדויות שבידי המשטרה שימשו משרדי העמותה כמטה הפוליטי של הירשזון בבחירות הפנימיות בליכוד ב-1999, אז החל את המרוץ שלו לצמרת הפוליטית. חברי מרכז ליכוד ומקורבים שביקשו להשתתף במצעד קיבלו החזרים נדיבים על הוצאות הטיסה והלינה. לפני כעשר שנים, כשחזר מנסיעה לפולין אשר היתה קשורה לפעילותו בעמותה, נעצר הירשזון כשבכליו 250 אלף דולר במזומן. הוא נחקר במקום על ידי רשויות המכס של פולין ושוחרר. אחד המעורבים בפעילות העמותה היה עו"ד צבי ברק, חברו של שר האוצר ושותפו העסקי של בנו.

ב-2002 הורה רשם העמותות לסגור את העמותה עקב דו"ח חמור של רואה חשבון חיצוני, שגילה אי-סדרים וחשדות להזרמת כספים לפעילות פוליטית. הירשזון, שסירב לוותר על מה שהגדיר פעמים רבות כמפעל חייו, פעל להקמת עמותה חלופית בארה"ב, אשר אליה הוזרמו הכספים למימון מצעד החיים השנתי. מנהלי העמותה האמריקאית הם כולם עובדי הע"ל לשעבר ומקורביו של הירשזון. ספק אם השנה יוכל הירשזון לעמוד שוב בראש המצעד.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully