בשורה חיובית, ענקית, למשק

מפיקת טלוויזיה: אנחנו רוצים שאחד מהעיתונאים שלכם יתראיין הערב בפתיחת המהדורה, על התגובות בעולם ועל הטלטלה בבורסה בעקבות החשדות נגד שר האוצר.

עיתונאי: אין הרבה תגובות.

מפיקה: אבל שר האוצר... יש חשדות...

עיתונאי: בבורסה לא מתרגשים מזה במיוחד.

מפיקה: מעטפות, הבן שלו, מיליונים, מצעד החיים.

עיתונאי: כן, זה המצב. הבורסה עולה, לא שמענו משהו ממשקיעים זרים.

***

כן, עיתוני סוף השבוע שוב ימלאו היום ביבבה, בקינה ובנהי על השחיתות שפשתה במשק הישראלי. לא ייאמן עד לאן הגענו, הם יגידו. שר האוצר, האישיות הכי בכירה במשק, חשוד שהסתובב עם מעטפות מלאות במזומנים.

והנה, בבורסה בתל אביב העסקים כרגיל, בשוק ההנפקות זורמים מיליארדים, מתיו ברונפמן משקיע מיליארד שקל בחבילת מניות מיעוט בשופרסל וחברת הסטארט-אפ הישראלית מיקרו היט מחממת מנועים ומחדדת עפרונות לקראת כתיבת תשקיף נוסף להנפקת ענק בוול סטריט.

ואנחנו אומרים לכם: רבותי - לשם שינוי - הבורסה צודקת. המשקיעים הציניים צודקים, הספקולנטים רעי הלב לא טועים.

מי שטוען שהשחיתות במשק הישראלי עלתה מדרגה בשנים האחרונות אינו בקיא בפרטים, או שיש לו סיבה טובה להטעות את הציבור.

רוב הפרשיות שנחקרות היום מתייחסות לאירועים שהתרחשו בתחילת שנות ה-2000, וחלקן מתייחסות אפילו לשנות ה-90 העליזות. רבע מיליון הדולרים נמצאו בכליו של מר הירשזון בשדה התעופה כבר לפני 10 שנים. עכשיו זה רק נהפך לפרשיה.

קוראי TheMarker מכירים היטב חלק מעלילות שר האוצר הירשזון; מגזין TheMarker ערך תחקיר ראשון על הירשזון כאשר היה יו"ר ועדת הכספים. ניסיונו של שר האוצר, באמצעות עורך דינו אלדד יניב, לגנוז את התחקיר הזה דרך פנייה לבית המשפט כשל, והתחקיר פורסם במלואו.

לפני כשנה הזהרנו כאן שהירשזון לא ראוי להיות שר אוצר. כתבנו כי חובות העתק של בנו והחיבור הקרוב שלו לאנשי עסקים כמו מיקי צולר - הנעים כל העת על התפר שבין עולם העסקים לכסף הציבורי - מטילים צל כבד על היכולת שלו לתפקד כשר אוצר.

וכך נכתב כאן לפני שנה: "אהוד אולמרט, ותר על משרד האוצר, ותר על שליטה ישירה בקופת המדינה, ותר על הכוח הגדול שיש לפוליטיקאי השולט במשרד זה - הפקד אותו בידי שר אוצר מקצועי. אברהם הירשזון, ידידך ומקורבך, הוא המינוי הגרוע ביותר לתפקיד שר האוצר: ההתעקשות שלו לעסוק בנושאי חקיקה בנקאית בהיותו יו"ר ועדת הכספים, על אף שבנו מסובך בחובות עתק לבנקים, הוכיחה שצריך להרחיק אותו ממוקדי כוח כלכליים. ועדת האתיקה של הכנסת סילקה אותו אז ממוקד קבלת ההחלטות בדיוני הרפורמה בבנקאות ובשוק ההון - אל תחזיר אותו לשם" ("שווי שוק", TheMarker, 10.04.06).

דברים דומים פורסמו כאן שוב ושוב על השר אהוד אולמרט, ועל חיבתו היתרה לעשירים ולכסף.

אבל העניין בכל הפרשיות האלה היה כרגיל מועט. התנתקות, התכנסות, קונדוליסה רייס, איראן, פקיסטאן, סוריה, לבנון - רבים מהפוליטיקאים שלנו, בעזרת חבריהם הגנרלים, מקפידים למלא תמיד את סדר יומנו במלחמות, בהיערכות למלחמות, בספינים על "תהליך השלום" ובקשקשת פוליטית בלתי נגמרת.

כל זאת כדי שיוכלו לגנוב בשקט את קופת המדינה, להזניח את ניהול כל המערכות הציבוריות, לחלק ג'ובים לחברים שלהם, לתפור מכרזים למיליונרים ולהכין את הקרקע לקראת הרגע שבו המערכת הפוליטית תקיא אותם והם יילכו "לעשות לביתם" - כלומר לקבל בחזרה את כל הטובות שעשו בתקופה שבה שלטו על נכסי הציבור.

ראש הממשלה אהוד אולמרט מינה את הירשזון לשר אוצר על אף שידע היטב שבנו של הירשזון, עופר, שקוע בחובות עתק של עשרות מיליוני שקלים, כאשר משרד האוצר נדרש לעסוק ללא הרף במערכת הבנקאות.

הבורסה לא השתעלה, לא התעטשה ולא הגיבה בכלל לחשדות החמורים נגד שר האוצר, כי השחיתות העמוקה בשלטון ידועה היטב לכל המשקיעים הגדולים במשק.

גם הכותרות שמייצרים עכשיו בחלק מהעיתונים, על שיתוק במשרד האוצר, מוגזמות מעט. האנשים הבכירים ביותר באוצר אמרו לנו כבר לפני חצי שנה שהשר הירשזון הוא "בלתי קיים". אחד מראשי האגפים אמר לנו ש"אין לו מושג מה עושה שר האוצר".

אין צורך לרחם על הפקידים באוצר - העדר שנותר בלי רועה בשנה האחרונה. רבים מהם נהנו מהוואקום שנוצר, מהחולשה של שר האוצר. במקרים רבים זה עזר להם לקדם את ענייניהם, לפי ראות עיניהם. למשל, סוד גלוי בכל משרדי הממשלה ולכל מי שבא במגע עם האוצר, שהקשר עם ראש אגף התקציבים קובי הבר חשוב יותר מכל קשר עם שר האוצר. עבור חלק מהתהליכים המקרו כלכליים, יציאתו של הבר לחודשיים של לימודים בארה"ב עשויה להיות משמעותית יותר מהחקירות של שר האוצר.

המשק הישראלי נמנה עכשיו על משקים רבים בעולם, שבהם כל המשקיעים והשחקנים מודעים לרמת השחיתות הגבוהה - אבל למדו להשקיע ולהרוויח בהם. סין, רוסיה והודו הן מדינות מושחתות בהרבה מישראל - אבל נהנות מזרימה מאסיווית של כסף זר בשנים האחרונות.

כמובן שלאורך זמן משק מושחת אינו יכול לנצל את פוטנציאל הצמיחה שלו. הוא חשוף ופגיע כפליים לזעזועים פנימיים וחיצוניים.

הביצועים המרשימים של המשק הישראלי בשלוש השנים האחרונות והעליות החזקות בשווקים הפיננסיים נובעים מבום כלכלי עולמי, מהצעדים שבוצעו כאן לפני שלוש וארבע שנים ומעליית מדרגה ברמת הניהול, היזמות והגלובליזציה של החברות הישראליות.

אבל לאורך זמן, לא יכול להתקיים פער גדל והולך בין המגזר העסקי לבין המגזר הציבורי; מחדלי הניהול של הממשלה, על זרועותיה הרבות, יכו בסופו של דבר ביכולת המגזר העסקי למצות את הפוטנציאל שלו, ויביאו להעמקה ולהרחבה של הפערים בין העשירים לעניים.

השחיתות היא אבי אבות הניהול הכלכלי הכושל של המשק הישראלי; מביאה להקצאת מקורות גרועה, פוגעת במנגנוני התמרוץ הכלכליים ומשתקת את יכולת קבלת ההחלטות - גם של פקידים ופוליטיקאים ישרים והגונים.

וזאת בדיוק הסיבה שהחקירות הכלכליות העמוקות שמתבצעות בחודשים האחרונים הן בשורה חיובית ענקית למשק. הן לא מלמדות על שחיתות חדשה - אלא רק מעידות על חלון הזדמנויות, שבו ישנם תנאים פוליטיים-ציבוריים למצות לראשונה את הדין עם כנופיות ההון והשלטון שהתפשטו בעשור האחרון במשק הישראלי.

מי שחרד באמת למשק, לדמוקרטיה ולחברה בישראל, צריך להיות עכשיו עסוק רק בדבר אחד: שהחקירות של בכירים בשלטון או של אנשי עסקים בכירים ייעשו באופן המקצועי ביותר, שלרשותן יועמדו המשאבים הגדולים ביותר ושיזכו לטיפול מעמיק כשיגיעו לפרקליטות ולבתי המשפט.

נאחל לכל חשוד, באופן פרטי, שחפותו תצא לאור. ולכולנו נאחל שנגד המושחתים הרבים יוגשו כתבי אישום וכי הם יורשעו במהירות. האפקט של הרשעות פליליות ועונשים כבדים שיוטלו על בכירים יהיה אדיר.