נשמור, נשכח

מדהים לגלות את כמויות המידע שאנחנו צוברים על המחשבים האישיים שלנו, בכתובות המייל שלנו או באתרים שבהם אנחנו מבקרים. אין כמעט מי שהוריד תוכנה למחשב ולאחר זמן זנח אותה ושכח מקיומה. שלא לדבר על מסמכים שנפתחו ונסגרו.

ברשת המצב לא שונה בהרבה, אלא שהאינטרנט יכול לספוג את כל הזבל של התרבות המערבית - אלפי תמונות אישיות, עשרות שעות וידאו, מיליארדי מלים בפוסטים, בטוקבקים, במסמכי וורד, משחקים שמככבים בתודעה לפרק זמן ועם שדרוג מערכות ההפעלה נהפכים לבלתי נגישים. כל אלה - ועדיין לא העברנו לפורמט דיגיטלי יותר מאחוזים בודדים (אם בכלל) של המידע שנצבר מתקופת הנייר.

המגזין וויירד מדגים בגיליון מארס מה אפשר לאחסן בזיכרון של 1 טרה-בייט (12 אפסים אחרי הספרה) של מידע דיגיטלי: מיליון וחצי ספרים, או 3,800 שעות של פורנו באינטרנט, או 333 עותקים של הגנום האנושי, 12 די-וי-די של סרטי טרילוגיית שר הטבעות ברזולוציה גבוהה, 185 וויקיפדיות, 127 אלף קובצי MP3 של השיר "פרי בירד". זה ממש לא הרבה, בהתחשב בעובדה שכל אחד מאתנו יכול לייצר כמויות הרבה יותר גדולות מדי שנה.

זיליוני גוגולים של בייטים דיגיטליים, ואף אחד כבר לא זוכר מה הוא איחסן, איפה ואיך למצוא את המידע בחזרה. אז נכון, יאמרו המתחכמים: בשביל זה יש את גוגל. אבל גוגל לא מצליח לאחזר ולהגיע לשברי האחוז של המידע הזה. אם לא אינדקסתם את המידע כמו שצריך, לא הזמנתם את המחשבים של מנועי החיפוש לסרוק את החומרים שיצרתם - איש לא יגיע אליהם. גרוע מכך, סביר להניח שגם אתם לא תגיעו אליהם שוב לעולם.

הגישה הזאת של אגירת מידע על התרבות נובעת מהתחושה שאי-שם בעתיד - בעוד מאה, אלף, מיליון שנה, אחרי שהמין האנושי כמעט ייכחד אבל ישקם את עצמו בעולם טוב יותר - מישהו מאוד ישמח לגלות פרטים על תחילת המאה ה-21. הדימיון הרומנטי שלנו מהרהר בערגה באפשרות שאיזשהו חוקר או היסטוריון יגלה שברי טוקבק שכתבנו למאמר של גדעון לוי ויסיק ממנו תלי תלים של תובנות מחכימות על מלחמת התרבות ששררה לחופו המזרחי של הים התיכון בשנת 234 לפני האסון הגדול.

אבל המציאות, ככל הנראה, פחות זוהרת והמידע שאנחנו צוברים סופו להימחק לעד (הרבה לפני האסון הגדול של 2241). כמו מחזוריות מחיקת חלק מהמיילים בתיבת הדואר האלקטרוני, ניקוי הזבל לפני שדרוג הגרסה של מערכת ההפעלה ופרמוט שרתי אחסון לקראת מכירתם לכונס הנכסים - כך יתפוגגו להם נתחים עצומים של מידע מתוך התודעה האנושית הקולקטיווית. ויותר איש לא יראה לעולם את הטיול שלכם לצ'ילה, את עבודת הסמינריון בתרגום השוואתי, או את הקבלה האלקטרונית על תשלום ארנונה לעיריית תל אביב לסוף תקופה חמישית 2006.