ציון כהן היה אחד העצורים בפרשת החשדות לאי-סדרים לכאורה בעמותת ניל"י של הסתדרות העובדים הלאומית. אחיו של ציון כהן, עובדיה כהן, היה יו"ר העמותה והוא החשוד העיקרי במעילה בכספיה. אח נוסף, דוד כהן, עבד בעמותת ניל"י, וכספי חובות ההימורים שצבר היו ככל הנראה אחד המניעים למעילה לכאורה של עובדיה כהן בכספי ניל"י.
ציון כהן, עם זאת, צריך לעניין את הציבור יותר משני אחיו. זאת משום שהוא גם המנהל של קרן הפנסיה הוותיקה של הסתדרות העובדים הלאומית, קרן הע"ל. נכון לסוף 2005, הע"ל ניהלה חסכונות פנסיה של עמיתיה בסכום של ארבעה מיליארד שקל.
בשנתיים האחרונות החליטה קרן הע"ל להעמיד הלוואה לחברה אחות - הע"ל-תשורה, חברה פרטית בבעלות מלאה של הסתדרות העובדים הלאומית. ההלוואה, כנראה בסכום של 100 מיליון שקל, ניתנה כדי לשמש את הע"ל תשורה בהשקעותיה.
ציון כהן, מנכ"ל קרן הע"ל, שימש לאורך השנים גם מנכ"ל הע"ל-תשורה - וייתכן שכיהן בשני התפקידים גם בעת העמדת ההלוואה. גם יו"ר דירקטוריון קרן הע"ל, גדעון דורון, חבר במקביל בדירקטוריון הע"ל-תשורה - אם כי דורון לא היה דירקטור בהע"ל-תשורה בעת העמדת ההלוואה.
בתפקיד יו"ר הע"ל-תשורה כיהן עד העת האחרונה מיקי צולר - המשמש גם יו"ר קופת חולים לאומית ויו"ר בנק יהב, ונחשב למקורבו של שר האוצר אברהם הירשזון. צולר, אגב, נחקר באזהרה בשבוע שעבר בפרשת האי-סדרים בהסתדרות העובדים הלאומית.
לפחות כמה מהמנהלים בקרן הפנסיה שהעמידה הלוואה מכספי הפנסיה של העמיתים, הם גם מנהלים בחברה שקיבלה את ההלוואה. ספק אם המפקח על הפנסיה היה מאושר מעסקת בעלי עניין בסדר גודל כזה, הנעשית על חשבון כספי מבוטחי הפנסיה - אבל במקרה של הע"ל העסקה התבררה כמוצלחת. בכספי ההלוואה שהעמידה קרן הע"ל השתלטה הע"ל-תשורה על קבוצת הברוקרים הגדולה בישראל, ד"ש-אייפקס.
מניותיה של ד"ש-אייפקס ככל הנראה משועבדות כנגד ההלוואה שהעמידה קרן הפנסיה, ואלה הם ביטחונות טובים - שווי הביטחונות שבידי הע"ל-תשורה הוא לפחות כפול מסכום ההלוואה.
ריבית של 12%
ההלוואה הועמדה עד לסוף 2006. בהסכם ההלוואה נכלל סעיף ולפיו אם ההלוואה לא תשולם עד סוף 2006 - הריבית תקפוץ לרמה של ריבית פיגורים. ככל הידוע, מדובר בריבית צמודה של 12%. מהתנאי הזה בחוזה ניתן ללמוד כי קרן הפנסיה התכוונה כי כספי ההלוואה ישולמו לה חזרה עד לסוף 2006.
ואולם בפועל, בשבוע הראשון של דצמבר 2006 קיבלה הקרן חזרה לידיה רק 30 מיליון שקל מסכום ההלוואה - לאחר שהע"ל-תשורה מכרה חלק מאחזקותיה בד"ש-אייפקס כדי לממן זאת. יתרת החוב, בסך 70 מיליון השקל, לא נגבתה עד לסוף דצמבר, ולא ידוע שהקרן נקטה פעולות כדי להביא לגביית ההלוואה.
דצמבר 2006 היה מועד קריטי לא רק מבחינת פירעון ההלוואה של קרן הע"ל. ב-2006 התחולל גם מהפך ניהולי בהסתדרות העובדים הלאומית, כאשר מחנהו של יצחק רוסו - אויבם של הירשזון וצולר, ועוד אחד מהעצורים בפרשת ניל"י - הצליח להשתלט על ההסתדרות. במסגרת ההשתלטות הודח צולר מתפקידו כיו"ר הע"ל-תשורה בדצמבר, וגם הדירקטורים בחברה החלו להיות מוחלפים. במלים אחרות, צולר עוד היה יו"ר כאשר נמכרו המניות בד"ש-אייפקס ו-30 מיליון שקל מכספי ההלוואה הוחזרו לקרן הפנסיה. בשבועיים הנותרים של דצמבר, שהיו גם השבועיים האחרונים למועד פירעון ההלוואה, צולר והדירקטורים המקורבים לו כבר לא שלטו בהע"ל-תשורה.
האם היתה לחילופי השליטה האלה השפעה על הצעדים שנקטה קרן הע"ל לגביית החוב השייך לה? העובדה היא שעד שבועיים לפני המועד האחרון לפירעון ההלוואה, הקרן הסתפקה בפירעון חלקי בלבד. רק ב-2007, בזמן שההלוואה נושאת ריבית פיגורים, החלה הקרן לדרוש במפגיע את פירעון ההלוואה. ההסתדרות, שבאותו מועד כבר היתה בשליטת רוסו, סירבה לשלם לפני שתברר את כל פרטי ההלוואה. הפרטים, לפי עדותו של עו"ד יוסי כץ שמונה על ידי רוסו ליו"ר הע"ל-תשורה במקום צולר, לא היו ידועים, מאחר שרבים ממסמכי הע"ל-תשורה לא נמצאו. כך נהפך לפתע החוב המצוין של קרן הע"ל, לחוב בפיגור שהפרטים שלו אינם ברורים.
"גירשו אותי מהחברה"
בתשובה לשאלה מה אירע למסמכים של הע"ל-תשורה מסר צולר כי המסמכים נמצאים כולם אצל רואה החשבון של החברה, וכי "אין לי מושג מה קרה איתם, כי גירשו אותי מהחברה. החברה נוהלה בצורה מסודרת, וזה לא משנה שלא היו לה משרדים משלה. חברה זו יישות משפטית - משרדי החברה נמצאים אצל המנהלים בראש".
מדוע לא פעלה קרן הע"ל לזירוז הפירעון לפני דצמבר 2006? "למה הייתי צריך לפעול קודם"?, משיב יו"ר הקרן דורון. "ההסתדרות היא הרי הבעלים שלי. לגישתי, לא חשדתי כלל שיעלה על דעתו של מישהו לא להחזיר לי את הכסף. אני הרי שייך להם. רק כאשר חלף הזמן והכסף לא חזר, התחלתי לפעול להשבת ההלוואה - ודרשתי שימכרו את מניות ד"ש-אייפקס כדי לשלם את ההלוואה לקרן הפנסיה".
דורון, נזכיר, היה עד שבועיים לפני המועד הסופי להשבת ההלוואה גם יו"ר קרן הע"ל וגם דירקטור בהע"ל-תשורה, תחת ניהולו של צולר כיו"ר הע"ל-תשורה. זאת בנוסף לכהונתו הכפולה של ציון כהן כמנכ"ל בשתי החברות עד סמוך לסוף 2006. למנהלי קרן הע"ל, כלומר, לא היה כל קושי לדאוג לכך כי ההלוואה תוחזר בזמן.
אבל לפחות שבועיים לפני המועד המיועד לתשלום ההלוואה, כאמור, לא דרשה קרן הפנסיה למכור מניות כדי להשיב לה את ההלוואה. שבועות ספורים לאחר מכן כבר הועלתה דרישה כזו - כשבתווך השליטה בהע"ל-תשורה נשמטה מידי מחנהו של צולר. האם ייתכן שהעברת השליטה בהע"ל-תשורה שינתה את גישתם של מנהלי קרן הפנסיה להשבת ההלוואה?
לצולר יש הסבר לכך. "לו הייתי נשאר בתפקיד יו"ר הע"ל-תשורה עד סוף דצמבר, כל ההלוואה היתה חוזרת", הוא אומר, תוך שהוא מאשים כי הנהגת ההסתדרות תחת רוסו ניסתה להשתמט מתשלום החוב לקרן הפנסיה. על השאלה כיצד היה מצליח להחזיר את ההלוואה בתוך שבועיים, והאם התכוון לשם כך למכור את יתרת אחזקותיה של הע"ל-תשורה בד"ש-אייפקס - צולר מסרב להשיב.
בסוף פברואר 2007 השליטה בהסתדרות חזרה לידי מחנהו של צולר, אבל ככל הידוע - ההלוואה לקרן הפנסיה עדיין לא שולמה.
והמפקח על הפנסיה במשרד האוצר? הוא, מתברר, נמנע מלהתערב - כל זמן שהביטחונות על ההלוואה מובטחים, ואין חשש ממשי לפגיעה בכספי העמיתים.