עו"ד נבות תל-צור: "ישראל סובלת מעודף פליליזציה - מה שעלול לשתק את המשק"

בכירי הסנגורים בתחום עבירות הצווארון הלבן תמימי דעים - בישראל ישנה מגמה של הגברת השימוש בכלים פליליים נגד מנהלי חברות ותאגידים. הדברים נאמרו בראיון ל-TheMarker בעקבות כנס "פלילים בתאגידים" שהתקיים בשבוע שעבר בקריה האקדמית אונו. בכנס, שאורגן על ידי הד"ר שחר אלדר מהקריה האקדמית, השתתפו עורכי הדין יהודה וינשטיין, נבות תל-צור, נוית נגב, יהושע רזניק ואיתן צחור. בין הנוכחים בקהל היו סטודנטים ופרקליטים מהתביעה, לרבות פרקליטת מחוז תל אביב לשעבר, עו"ד מרים רוזנטל.



עו"ד נוית נגב דיברה על מגמת הרחבה של האחריות הפלילית של יועצים חיצוניים לתאגידים, בעיקר עורכי דין ורואי חשבון. לדבריה, "אם לפני 15-10 שנה כתבי אישום היו מוגשים נגד נאשם אחד או שניים שהיו מעורבים בדבר עבירה, היום כתבי האישום כוללים את החברה עצמה, את בעלי התפקידים בה ואת היועצים החיצוניים. בעבר גזרת היחסים בין עורך הדין ללקוחו נמצאה בצל, אולי משום שכיבדו יותר את חיסיון עורך דין-לקוח.



על פרשת פרומדיקו



"כאשר מאירים בזרקור גזרת יחסים זו, הנטייה הטבעית של כל אחד היא להגן על עצמו. זה הגיע למצב שבו שמעתי מאנשים בתביעה שאם בפרשת פרומדיקו (כתב האישום נגד יו"ר טבע אלי הורוביץ - אב"י) היו מגישים כתב אישום גם נגד עורכי הדין (עו"ד אמנון גולדנברג - אב"י), ולא מסתפקים בעדות שלהם בלבד, התיק היה נגמר בהרשעה". לדברי נגב, הדבר יוצר ניגוד אינטרסים בין נאשמים מתוך החברה לבין יועציהם החיצוניים, המנסים להטיל את האחריות איש על רעהו, והדבר משחק לידי התביעה.



נגב הוסיפה כי הדבר מהווה חלק ממגמה כללית יותר של הרחבת תחומי המשפט הפלילי, ועיסוק בדברים עמומים ולא חד-משמעיים כגון עבירות של הפרת אמונים, השפעה בדרכי תרמית בניירות ערך והסדר כובל. "זה לא עושה אותנו לחברה טובה יותר או מתוקנת יותר. ניתן היה להסתפק בהליכי כופר או קנס אזרחי או משפט משמעתי, ולא להעביר את הכל למישור הפלילי. יש כאן פריצת מסגרות של הפורמליסטיקה הפלילית. אם בעבר היתה ודאות מלאה במשפט הפלילי, כיום יש עבירות עמומות שבמידה רבה מקבלות תוכן והגדרה בדיעבד על ידי בתי המשפט".



תגובת הפרקליטות



הד"ר אלדר הצטרף לדעתה של נגב וכינה את ההעמדה לדין של עורכי דין של חברות - "מגפה". נציגי הפרקליטות השיבו מהקהל כי יש לבחון את מספר ההרשעות של יועצים חיצוניים ולא את מספר ההעמדות לדין. מאחר שלא ידוע על מספר ניכר של זיכויים של יועצים כאלה, ובכללם עורכי דין, ייתכן כי הדבר מלמד על ירידה בערכים של ציבור היועצים החיצוניים, שמרשים לעצמם לעשות דברים שלא הרשו לעצמם בעבר.



עו"ד יהודה וינשטיין ביקר את הליך השימוע הנהוג בעבירות של צווארון לבן, וטען כי אינו אפקטיווי. לדבריו, "הכשל העיקרי של השימוע הוא שיש צורך לשכנע את המשוכנעים. פרקליט שמחליט על טיוטת כתב אישום, כבר למד את הראיות והגיע למסקנה כי יש מקום לגבש כתב אישום. והנה הסנגור צריך לשכנע את אותו פרקליט שמה שהוא חושב לא נכון. במקביל, הסנגור נוטל על עצמו סיכון של חשיפת קו ההגנה, שעל פי החוק מותר לו להימנע מחשיפתו, בדרך כלל, עד לאחר פרשת התביעה במשפט.



"בשלב השימוע, התביעה עדיין יכולה לתקן את טיוטת כתב האישום שגובשה על ידה, בהתאם להערות הסנגור בשימוע. כמו כן, יש באפשרותה, במקרים מסוימים, להחזיר את התיק לרשות החוקרת להשלמת חקירה, לתיקון ליקויים שהתבררו בשימוע. אלה כשלים אינהרנטיים להליך השימוע. הסיכונים בו עולים על הסיכויים שהוא יניב אי-הגשה של כתב אישום. לו אני היועץ המשפטי לממשלה, הייתי מחייב את הפרקליטים לקיים שימוע בכל תיק, הם יכולים רק להרוויח מכך. אם התיק טוב, אז שימוע רק יחשוף את קו ההגנה של הסנגוריה. אם התיק לא טוב ויש להימנע מהגשת כתב אישום, אז עדיף להימנע מהמבוכה שתיווצר בבית המשפט מבעוד מועד", אמר וינשטיין.



שופט לשימוע



לדעת וינשטיין, הפתרון הראוי הוא קיום הליכי השימוע על ידי שופט שלא ידון באישום עצמו, בדומה לשופט הדן במעצר עד תום ההליכים של נאשם. "מן הראוי ששיקול הדעת של התביעה להגיש כתב אישום לא יהיה מוחלט. שימועים בטרם הגשת כתב אישום בפני שופט הם לא המצאה ישראלית, ונהוגים במדינות כמו ארה"ב ואנגליה, שם יש לשכנע חבר מושבעים גדול בנחיצות כתב האישום".



עו"ד רזניק, לשעבר בכיר בפרקליטות המדינה וכיום סנגור, התנגד להצעתו של וינשטיין ואמר כי שופט שיישב בדין עלול לראות בהחלטת שופט שדן בהליך השימוע המקדמי כ"ראיה קונקלוסיווית", והדבר עלול להשפיע עליו. נציגי הפרקליטות שבקהל שוב התערבו בדיון, ואמרו כי דווקא וינשטיין צריך לזכור החלטות על אי הגשת כתב אישום נגד לקוחות שלו, לאחר שהתקיימו להם שימועים. לפיכך, לטענתם, יש אפקטיוויות להליכי השימוע בפני התביעה.



לדברי עו"ד תל-צור, "כל עוד הוועדה לבחירת שופטים ממנה שופטים מהמגזר הציבורי, ממילא אין הבדל מהותי בין קיום שימוע בפני שופטים או בפני פרקליטים. ברגע שימונו יותר שופטים מהמגזר הפרטי, ניתן יהיה לדבר על יתרונות השימוע בפני שופטים". לדעת עו"ד נגב, "יתרונם של הליכי השימוע הוא בכך שהם מאפשרים דו-שיח ישיר בין נציגי התביעה לסנגוריה. אם הפרקליטות באמת שומעת, זהו כלי שראוי לעשות בו שימוש".



עו"ד תל-צור דיבר על החשיפה הפלילית של נושאי משרה בתאגיד. לדבריו, החשיפה הפלילית של נושאי משרה בתאגיד הולכת ומעמיקה גם לנוכח תיקוני חקיקה, וגם בהתחשב במגמת הפסיקה להרחיב מאוד את האחריות המיניסטריאלית של נושאי משרה בתאגיד. כדוגמה ציין תל-צור את "סעיף 48 לחוק ההגבלים העסקיים, שלפיו ניתן להאשים ביצירת קרטל גם יו"ר דירקטוריון שכלל לא היה מודע למעשים, ועליו הנטל להוכיח כי לא ידע וכי נקט אמצעים סבירים למניעת ביצוע העבירה בחברתו. במקרה אחד מנהל הואשם בביצוע קרטל שלושה חודשים בלבד לאחר שנכנס לתפקידו. הוא טען כי כלל לא היה מודע, וכי הדבר לא היה בראש מעייניו כפעולה ראשונה לאחר כניסתו לתפקיד. בית המשפט העליון אישר את ההרשעה, וקבע כי שלושה חודשים הם זמן מספיק לנשיאה באחריות, וכי תפקיד יו"ר דירקטוריון אינו רק כיבודים, אלא תפקיד הנושא בצדו אחריות".



תל-צור הוסיף כי "מנהלים רבים אינם מודעים לכך שכיום הם אינם חשופים לחקירות משטרה בלבד כבעבר, אלא לחקירות של מגוון רחב של רשויות, כגון רשות ניירות ערך, רשות ההגבלים העסקיים, רשות הלבנת הון, רשות המסים והמשרד לאיכות הסביבה. בישראל מוגשים מדי שנה בין 100 ל-200 אלף כתבי אישום שלא על ידי המשטרה והתביעה. ישראל סובלת מעודף פליליזציה, תופעה שעלולה לשתק את המשק ולגרום לכך שאנשים מוכשרים יירתעו מלקבל על עצמם תפקידים. אני מודאג מהחשיפה הפלילית הגוברת של חברות. הסביבה העסקית מסתבכת והולכת, והשאלה אם זה טוב לנו. השאלה אם לא נכון לחזור לעקרונות היסוד של המשפט הפלילי - אחריות אישית של המעורב בעבירה".



תל-צור ציין כי בניגוד לסביבה פלילית רגילה, בסביבה תאגידית האחריות היא כמעט קולקטיווית. כך, לפי תורת האורגנים ניתן לייחס לתאגיד אחריות לפעולות פליליות של נושא משרה בה, ובהמשך ניתן לייחס לנושאי משרה אחרים בחברה, מכוח אחריות שילוחית, אחריות לפעולות החברה. כלומר, ניתן לייחס לנושאי משרה בחברה אחריות פלילית למעשיו של נושא משרה אחר, שהם כלל לא היו מודעים להם.



על כך השיבו מהפרקליטות, כי על אף שהחשש התיאורטי שמעלה תל-צור קיים, בפועל הדבר לא נעשה, גם אם טכנית ניתן לעשותו. בפועל, הפרקליטות תמיד מחפשת את המחשבה הפלילית והמודעות של החשוד, ולא מאשימה רק לפי אחריות שילוחית, ללא מודעות אישית לעבירה.



אי-ודאות בשוחד



עו"ד רזניק מתח ביקורת גם הוא על הכרסום בגבולות המשפט הפלילי, והכנסת אלמנט אי-הוודאות אליו. כדוגמה, ציין רזניק את עבירת השוחד בחוק העונשין, שעלולה להתפרש כחלה גם על מנהלים בתאגידים פרטיים. לדברי רזניק, "על פי הגדרות החוק, עבירת השוחד חלה על "עובד של תאגיד המספק שירות לציבור". החוק לא מגדיר מהו תאגיד נותן שירות לציבור, וכך נוצר חוסר עקביות של בתי המשפט ביישומו. למשל, נושא משרה בתאגיד עסקי-פרטי המקבל טובת הנאה מלקוח או ספק, עלול למצוא עצמו נאשם בקבלת שוחד. בית המשפט המחוזי בירושלים כבר העלה את השאלה מדוע יש להבחין בין בעל עסק פרטי שהתאגד כחברה וקיבל טובת הנאה, לבין אחר שלא התאגד כחברה". לדברי רזניק, "אין קריטריונים ברורים להחלת סעיף השוחד, ומנהלים בחברות פרטיות אינם מצפים לחשיפה פלילית מעין זו".



העדפה לבעלי הון



הרצאתו של עו"ד איתן צחור עסקה בשיקולי הון-שלטון בתחום עבירות המס בתאגידים. לדבריו, קיימת בעיה אמיתית בהסדרי אכיפת המס בישראל, היוצרים אפליה מובנית בין נישומים בעלי הון לבין נישומים שאינם כאלה. לדבריו, לתאגידים גדולים יש יתרון בחשיפה לכתבי אישום בעבירות מס, על פני נישומים פרטיים ועסקים קטנים. פקידי השומה מאבחנים בין הנישום קטן לבין בעל הון. נישום קטן עלול להיות חשוף ל"טרטורים" מצד פקיד השומה, כגון פסילת ספריו ותקיפה במישור הפלילי, שבעל מניות בחברה גדולה כמעט לעולם אינו חשוף להם. לדברי צחור, גם בחקיקת המס עצמה יש העדפה של בעלי ממון, והם זוכים להקלות שאינן ניתנות לכלל הציבור.



הד"ר אלדר שריכז את הכנס, אפיין את עבירות הצווארון הלבן כעבירות בעלות רמת מורכבות גבוהה, כאשר לעתים קשה להצביע על הנקודה שבה פעילות תחרותית או עסקית נבונה הופכת בלתי חוקית. הרקע המורכב של עבירות צווארון לבן מאפשר להעלות טענות ייחודיות, כגון הנאשם "לא נתן דעתו", "לא הטריד את עצמו", "לא העסיק את עצמו", "לא התעניין" או "לא הבחין" בעובדות ההופכות את התנהגותו לפסולה. לדבריו, מורכבות זו נותנת בידי הסנגורים טענות משפטיות טובות לזיכוי נאשמי צווארון לבן, שאינן קיימות לנאשמים בעבירות אחרות.