"אלי ארוך גנב חותמת משטרתית בשקית במבה"

חברת כלל פיננסים הגישה אתמול לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בקשה מתוקנת לביטול פסק הבורר שניתן בסכסוך בינה לבין אלי ארוך על ידי השופט המנוח יעקב מלץ, לפיו היה עליה לשלם לארוך כ-96 מיליון שקל.

הבקשה המתוקנת מבוססת בעיקר על תצהיר של דוד שילוח, מי שהיה חברו הטוב של ארוך ויד ימינו בהליך הבוררות. בעקבות סכסוך בין שילוח לארוך על חלוקת כספי הזכייה ביניהם, חצה שילוח את הקווים, ותמורת הבטחה של כלל לשלם לו 21 מיליון שקל, התחייב להעביר לה מסמכים שזויפו לטענתו על ידי ארוך כדי להטות את תוצאת הבוררות.

על פי תצהיר שילוח, שהוגש אתמול לבית המשפט, הוא קיבל עד כה הלוואות על חשבון התמורה שהובטחה לו מכלל, רכב צמוד ואבטחה לו, לבני משפחתו ולהוריו, שכן לדבריו ארוך מאיים עליו. לדברי כלל, עד כה שולם לשילוח 60 אלף שקל, וההטבות כולן ינוכו מהשכר הכולל שסוכם איתו.

לאחר שקיבלה לידיה את המסמכים המזויפים, הגישה כלל תלונה במשטרה ונפתחה חקירה. בעקבות החקירה הוטל צו איסור פרסום על המסמכים שמסר שילוח לכלל, שהוסר אתמול. לאחר הגשת הבקשה ותצהיר לפיו שילוח תומך בה, כינסה כלל מסיבת עיתונאים במשרד רם כספי להציג את המסמכים המזויפים בפני התקשורת.

לטענת כלל, הבורר מלץ ביסס את פסק דינו על חוות דעת כלכלית שהגיש פרופ' נחום ביגר מטעם ארוך, והבורר אימץ אותה באופן מלא. מהמסמכים שהוצגו עולה כי חוות הדעת של ביגר היתה מבוססת בעצמה על שני גיליונות אקסל, שלכאורה מצוינות בהם הוראות ביצוע של ארוך לחברת אילנות (שלאחר מכן נרכשה על ידי כלל).

עו"ד גד טיכו הסביר כי גיליונות האקסל, נערכו למעשה על ידי ארוך בדיעבד, לאחר שהוא כבר ידע את נתוני הבורסה ושערי האופציות של ימי ההשקעה שאליהם מתייחסים אותם גיליונות. כדי לשוות לגיליונות מראה אמין, ארוך חתם עליהם בחותמת משטרה שנטען כי גנב. החותמת נושאת תאריך 25 באוקטובר 1999, כך שכביכול הוראות הביצוע נשלחו לפני מועד זה. בפועל, כך טוען שילוח, החותמת נגנבה על ידי ארוך מתחנת משטרה בתוך שקית במבה.

בנוסף, בראש גיליונות האקסל מצוינות הערות בכתב יד של אריק שטיינברג, שהיה באותה תקופה מנכ"ל אילנות, כגון "למה התוכנית הזו לא עבדה עד היום?", או "זו התמונה לפוזיציה הסופית אותה יש לבנות ביחס לפוזיציה הקיימת". במהלך הבוררות שטיינברג אישר כי ההערות נעשו אמנם בכתב ידו, אך לא זכר כי כתב אותן. מתברר, כי ב-1 בנובמבר 1999 הגיע שטיינברג לביתו של ארוך כדי לשמוע את תלונותיו נגד אילנות, וערך תרשומת שלהן. בסוף הפגישה שטיינברג שכח את התרשומת בביתו של ארוך. ארוך העתיק את הערות שטיינברג מהתרשומת לגיליונות אקסל, וכך יצר רושם ששטיינברג התייחס לגיליונות ההוראות בזמן שניתנו.

לטענת שילוח, ארוך הפקיד את המסמכים בידיו במזוודה, ולאחר מכן כשביקש לקבל אותם בחזרה כדי להשמידם, שילוח פתח את המזוודה ושמר אצלו חלק מהמסמכים. לטענתו, הוא לא לקח חלק בזיופים, והוא שמר בידיו חלק מהם כדי להוכיח זאת.

חותמת המשטרה הגנובה לא נמצאה, אך נמצאו ניסויי כלים שלה שביצע שילוח, כך לטענתו. כמו כן, נמצאו מסמכים שמהם אפשר ללמוד כי החותמת נמצאת בהם מתחת לכתוב ולא מעליו, דבר שמלמד כי המסמכים היו ריקים ונשאו חותמת, ורק לאחר מכן הודפס עליהם הכתוב.

פרקליטו של ארוך, עו"ד מושיק פלדמן, מסר בתגובה כי הבקשה המתוקנת עדיין לא התקבלה על ידו. לדבריו, אם יתברר כי פסק הבורר הושג בדרכי תרמית, הוא ושותפו עו"ד אלון וינוגרד יתפטרו מייצוג. לגופו של עניין הם יגיבו לאחר שיראו את הבקשה.

אם יבוטל פסק הבורר, כלל תתנגד לקיים בוררות חוזרת מול ארוך, ותבקש לקיים את הדיון בבית המשפט. לדברי עו"ד טיכו, כבר לפני חודשים ארוכים כלל הציעה לארוך להסכים לביטול פסק הבורר ולחזור לבירור העניין לגופו בבית המשפט. כלל אף הציעה לשלם את אגרת בית המשפט עבור ארוך, אך הוא סירב. אם יהיה צורך, אומרים בכלל, נשלם את האגרה ובלבד שלא נגיע עם ארוך לבוררות נוספת.