150 חברות מנהלות ל-80 אלף לקוחות 85 מיליארד שקל

תעשיית ניהול תיקי השקעות בישראל משגשגת. לאחר ארבע שנים של צמיחה מואצת, הן במונחים של היקף נכסים מנוהל והן במונחים של מספר לקוחות, מנהלות כיום 150 חברות יותר מ-85 מיליארד שקל. זאת לעומת ניהול של 35 מיליארד שקל בסוף 2002. מספר הלקוחות כמעט הוכפל בארבע השנים האחרונות מ-45 אלף ל-80 אלף. נתונים אלו עולים מעבודה שביצע בית ההשקעות מיטב עבור TheMarker.



תעשיית ניהול התיקים היא תעשייה חשאית בדרך כלל. המספרים על התעשייה מפורסמים כאן לראשונה. היעדר חובת פרסום פומבי של נתונים אודות הנכסים המנוהלים, היקפם והרכבם, ובוודאי - לגבי התשואות שהושגו - הופכים את הסיקור של תעשיית מנהלי תיקי השקעות בישראל למורכב הרבה יותר מסיקור תעשיית קרנות הנאמנות וקופות הגמל.



חלק מהגידול בנכסים המנוהלים נובע מעליית ערך ההשקעות (27 מיליארד שקל), אבל חלק נכבד גם נובע מהצטרפות לקוחות חדשים או מהפקדות נטו של לקוחות קיימים. הסכום נטו שזרם לתעשיית ניהול התיקים מסוף 2002 ועד 2006 נאמד ב-23 מיליארד שקל.



מספר מנהלי תיקי ההשקעות המועסקים בתעשייה זו - לא כולל אנליסטים, אנשי מכירות ואנשי שירות לקוחות שיש להם רישיון לניהול תיקים - גדל מ-300 ל-450 - גידול של 50% בתוך ארבע שנים. בסך הכל יש כ-4,500 בעלי רישיון לניהול תיקים או רישיון יועץ.



למה תעשיית ניהול התיקים צומחת?



הצמיחה בתעשיית ניהול התיקים נובעת בראש ובראשונה מהריבית הנמוכה שאפשר לקבל על פקדונות שקליים ותוכניות חיסכון, בעיקר בשנתיים האחרונות. לאחר שבמשך שנים המשקיעים התבצרו בפקדונות שקליים והשקעות דולריות והתרחקו מהבורסה, חלקם החלו לפנות לרכישת קרנות נאמנות ותעודות סל, וחלקם - לשירות של מנהלי תיקים.



אך זו אינה כל התמונה. חלק מהגידול בתעשייה מוסבר בכניסת סוכני הביטוח לשיווק תיקי השקעות - בעיקר של מנהלי תיקים שיושבים בחברות הביטוח. גם הורדת הרף המינימלי להשקעה (בעיקר בחברות הביטוח) - כ-100 אלף שקל במקרים מסוימים - העלה משמעותית את מספר הלקוחות בענף ניהול התיקים.



10 הגדולות מנהלות יותר מ-50% מהכספים



התפלגות היקף ניהול הנכסים של 150 החברות הפעילות בענף היא כזו: 85 חברות מנהלות תיקי השקעות בהיקף של 10-100 מיליון שקל; 35 חברות מנהלות 100-500 מיליון שקל; 13 חברות מנהלות בין 500 מיליון למיליארד שקל; 10 חברות מנהלות 1-2.5 מיליארד שקל ו-7 הגדולות מנהלות יותר מ-2.5 מיליארד שקל. הנתון המעניין הוא ש-10 החברות הגדולות בענף מנהלות 45 מיליארד שקל - כ-53% מנכסי הענף כולו.



רק לבנק לאומי אין ניהול תיקים



מבין 150 החברות לניהול תיקי השקעות, תשע שייכות לתאגידים בנקאיים: פעילים (בנק הפועלים), תכלית (דיסקונט), אתגר (מזרחי), מודוס-סלקטיב (הבינלאומי), אימפקט (איגוד), יובנק ניהול נכסים (יובנק), ירושלים שוקי הון (בנק ירושלים), אוצרות (אוצר החייל) ומרכנתיל ניהול תיקי השקעות (מרכנתיל). כל השאר הן חברות פרטיות, או בשליטת חברות ביטוח. בנק לאומי מכר את חברת ניהול התיקים שלו, אופק, כאשר מכר את פסגות-אופק לקרן יורק.



תעשייה שהבנקים לא השתלטו עליה



תעשיית ניהול תיקי השקעות בישראל מבוזרת יותר מתעשיית ניהול קרנות נאמנות. מספר החברות לניהול תיקי השקעות גדול יותר: כ-150 חברות לעומת כ-50 חברות בתחום קרנות הנאמנות. אבל, חשוב הרבה יותר: בתעשיית ניהול תיקי השקעות אין, וגם לא היתה, שליטה למערכת הבנקאית.







מבין 150 החברות לניהול תיקי השקעות, 12 הן חברות בורסה, ורק חלקן חברות מסלקת הבורסה, כלומר מנהלות חלק מתיקי ההשקעות במסגרת חשבונות שהלקוחות פותחים אצלן (ולא בבנק). ביניהן: פסגות אופק, כלל פיננסים בטוחה, ישיר , מגדל שוקי הון, הראל שוקי הון, אי.בי.אי (אמבן), אקסלנס ודש. כל שאר החברות בישראל מנהלות את תיקי ההשקעות רק כאשר פיקדון הלקוח מצוי בבנק.



רפורמת בכר הותירה בידי הבנקים את האפשרות להמשיך ולהיות בעלים של חברות לניהול תיקי השקעות. זאת, תוך התחשבות בעובדה שתעשייה זו פחות ריכוזית ושמדובר בלקוחות שהם בדרך כלל יותר מתוחכמים מהממוצע. סביר להניח כי הבנקים יעשו מאמץ לפתח אפיק זה, מה שמבטיח תחרות על ניהול כספי הציבור - גם תחרות פנימית בתוך הענף, וגם תחרות חיצונית מול תעשיית קרנות הנאמנות.





גן עדן למנהלי תיקים



התחרות המחריפה בתעשיית ניהול תיקי השקעות, יחד עם הדרישות הרגולטוריות המחמירות, יצרה שתי תופעות. הראשונה היא מחסור בכוח אדם מיומן ועלייה בשכר מנהלי ההשקעות הקיימים. התופעה השניה היא ירידה בעמלות המשולמות על ידי הלקוחות.



ניהול תיקים מול קרנות נאמנות



השוואה בין תעשיית ניהול תיקים לתעשיית קרנות הנאמנות מעלה כמה אבחנות מעניינות. הסכום המנוהל בשתי התעשיות הגיע בסוף 2006 ל-196 מיליארד שקל, מעט יותר מ-10% מסך נכסיו הפיננסיים של הציבור (85 מיליארד שקל בתיקים לעומת 111 מיליארד שקל בקרנות).



עם זאת, יש להביא בחשבון, שתעשיית הקרנות מורכבת מקרנות שקליות וקרנות קלאסיות (מתמחות במניות, אג"ח, מט"ח וכו'). המקבילה של ניהול תיקי השקעות היא תעשיית קרנות הנאמנות הקלאסיות, שכן בניהול תיקים כמעט שלא מנהלים תיק השקעות שקלי בלבד או תיק צמוד דולר. ולכן, ההשוואה הנכונה היא לנכסי הקרנות הקלאסיות שמסתכמים ב-76 מיליארד שקל בלבד.



בנוסף, חלק מנכסי קרנות הנאמנות הקלאסיות - כ-10 מיליארד שקל - מקורם ברכישות של חברות הקשורות לחברות עצמן. כך שגודלה הנוכחי האמיתי של תעשיית הקרנות הקלאסיות היא כ-63 מיליארד שקל בלבד, פחות מתעשיית ניהול התיקים.



גם אחרי יישום רפורמת בכר, נותרה תעשיית ניהול תיקי ההשקעות מבוזרת יותר: 10 החברות הגדולות לניהול תיקי השקעות מנהלות מעט יותר מ-50% מנכסי התעשייה כולה. לעומת זאת המספר המקביל בתעשיית הקרנות הוא כ-82%.



תעשיית ניהול קרנות הנאמנות נחשבה עד לאחרונה לרווחית הרבה יותר מאשר תעשיית ניהול התיקים. ההכנסות מניהול קרנות גבוהות יותר בייחוד כאשר מדובר בסכומי השקעה גדולים. חלק מההסבר נעוץ כנראה בריכוזיות של תעשיית הקרנות ובחוסר תחרות אמיתית על גובה העמלות. מעבר לכך, נוח ויעיל יותר לבית השקעות לנהל קרנות נאמנות, שכן קל וזול הרבה יותר לנהל 10 קרנות נאמנות, שהן בחזקת 10 תיקים גדולים, מאשר 500 תיקי השקעות של לקוחות שונים.



עם זאת יש לזכור כי רמת הפיקוח על מנהלי קרנות נאמנות גבוהה יותר וכרוכה בתשלומים גבוהים מאוד של אגרות (או קנסות) לרשות ניירות ערך. בנוסף יש צורך בדירקטוריון, מבקר פנים, פרסום תשקיפים מדי שנה - הוצאות שזרות לחברות לניהול תיקים. התמונה של הרווחיות גם השתנתה באופן מהותי בעקבות רפורמת בכר, שכן מנהלי הקרנות משלמים (עם השלמת מכירת המלאי הישן) כ-30% מהכנסותיהן לבנקים המפיצים.



גם אם תעשיית קרנות הנאמנות היתה (ואולי נותרה) רווחית יותר, נראה שתעשיית ניהול התיקים יציבה יותר. בניהול תיקי השקעות לוקח זמן להביא לקוח. התהליך מחייב פגישה, חתימת הסכם, מתן ייפוי כוח בבנק. נוצרת היכרות בין שני הצדדים. לכן, גם תהליך העזיבה איטי יותר ושקול. מנהל התיק מכיר את הלקוח ויכול לנסות לשכנע אותו שלא לעזוב (אלא אם הלקוח פשוט זקוק לכספו).



לעומת זאת, מנהל הקרנות, בדרך כלל, אינו יודע מי לקוחותיו, ולכן אינו יכול להשפיע עליהם באופן ישיר - לא בקנייה ולא במכירה. התוצאה היא, שבתקופות של גאות או שפל בשוק ההון, המתאפיינות בתנודתיות רבה בהיקף נכסי תעשיית הקרנות, בתעשיית ניהול התיקים התנודתיות בקושי מורגשת.



עוד הבדל הוא שתעשיית ניהול תיקי ההשקעות מבוססת בחלקה (כ-35%) על משקיעים עסקיים ומלכ"רים שמהווים בשל גודלם גורם רציני. בתעשיית קרנות הנאמנות המצב שונה. על פי אומדן, רק כ-5% מהיקף נכסי הקרנות מוחזק בידי גופים עסקיים ומלכ"רים, ואילו הרוב המכריע מוחזקים על ידי משקיעים פרטיים.



גם אופי הלקוחות הפרטיים שונה בשתי התעשיות: בעוד שיחידות השתתפות ברוב מכריע של קרנות הנאמנות ניתן לרכוש בכל סכום, מה שמעניק אופי עממי יותר לתעשייה זו, הרי שהסכומים המינימליים לפתיחת תיקי השקעות מחייבים סכומים ניכרים (המשתנים מחברה אחת לשנייה).



קיים גם הבדל בדפוסי ההשקעה בשתי התעשיות. במיטב מציינים כי משקל רכיב חו"ל בתוך הרכיב המנייתי בתעשיית הקרנות דומיננטי יותר מאשר בניהול התיקים - 14% בתעשיית הקרנות לעומת כ-4% בתעשיית ניהול תיקי ההשקעות. בשנים האחרונות, גם ניכרת ירידה חזקה ברכיב המדד והמט"ח בתיקי ההשקעות ועלייה במשקל המניות והאפיק השקלי הלא צמוד.