"זה כבוד גדול לקבל את הפרס ואני מודה לוועדת הפרס", אומר דב לאוטמן בראיון ל-TheMarker לרגל קבלת פרס ישראל על מפעל חיים ותרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. "אני מקווה שאמשיך לעבוד כדי שאהיה ראוי לפרס גם בעתיד. אני בגיל שהעתיד נמצא עדיין לפני", הוסיף.
ישנה הסכמה מקיר לקיר שלאוטמן אכן ראוי לפרס. לאוטמן הוא מאושיות התעשייה הישראלית. הוא הקים בעשר אצבעות מפעל של "תעשייה מסורתית" והיה הראשון שהבין שבמקום לדרוש מהממשלה הטבות כדי להתמודד עם מתחרים בחו"ל, עליו לייצר בחו"ל, ושגם כשהוא מרוויח יפה הוא לא יכול לנוח על זרי הדפנה ועליו להתאים עצמו כל הזמן לעולם המשתנה.
דלתא טקסטיל היתה החברה הראשונה מתחום התעשייה המסורתית שנהפכה לגלובלית והקימה מרכזי ייצור מחוץ לישראל. הוא היה חלוץ גם ביצירת גשר של שלום עם ירדן ומצרים באמצעות עסקים משותפים, וכשכולם המשיכו לעלות לירושלים לבקש תמיכה בתעשיינים מייצאים הוא יצא בהצהרה שהממשלה לא צריכה לעזור ליצואנים גדולים, ושאלה יכולים להסתדר בעצמם.
כשדלתא נקלעה למשבר לפני כשנה וחצי, הוא לא היסס להפשיל שרוולים ולקחת על עצמו את תפקיד המנכ"ל לכשנה כדי להחזיר אותה לפסים הנכונים. פעולות השיקום כללו התמקדות בחדשנות וצמצום עלויות. המשמעות - שוב פיטורי עובדים בישראל והעברת הייצור למדינות אחרות. אך למרות הביקורת שספג, הוא לא נרתע מלבצע את מה שנראה לו נכון כדי להחזיר את החברה לרווחיות.
"זה כואב לי, אבל זה מה שיאפשר להמשיך להעסיק בישראל עובדים", אומר לאוטמן. דלתא מעסיקה כ-1,400 עובדים בגליל, מהם כ-500 צפויים להיות מפוטרים בקרוב עם העברת הייצור למצרים. בנוסף מועסקים בישראל בחנויות החברה כ-300 עובדים נוספים.
איך התמודדת עם ניהול המשבר בדלתא לפני כשנה וחצי?
לאוטמן: "לא עשיתי את זה לבד. היו איתי אנשי דלתא. החברה עוברת תהליך שרוב התעשייה עוברת, אפילו תעשיית ההיי-טק, של התמקדות בחדשנות ובטכנולוגיה מתקדמת. חלקים עתירי עבודה, אין ברירה, חייבים להוציא מישראל. אין שום מדינה מערבית בעולם שמתחרה ולא עושה בחוץ את התפירה הפשוטה. אבל בדים מאוד מתוחכמים, מוצרים שמיוצרים בציוד עתיר הון ובטכנולוגיה ללא תפר, נמשיך לייצר בישראל. מעבר לכך, בישראל נמצאים עיקר הפיתוח, הניהול והניהול הלוגיסטי".
איך אתה מתמודד עם הביקורת על פיטורים בישראל והעסקת עובדים במצרים ובירדן?
"גם אחרי הפיטורים נהיה אחד המעסיקים הגדולים בגליל, עם 900 עובדים. אין מה לעשות, אנחנו צריכים להתחרות כל יום עם מוצרים מהמזרח, מסין, סרי-לנקה ואינדונזיה. מוצרים שכל אחד יודע לעשות אנחנו לא יכולים להמשיך לייצר בישראל".
במה אתה הכי גאה מכל שנות פעילותך?
"אני הכי גאה בכך שעיר קטנה בגליל היא מרכז של חברה גלובלית מהמובילות בהלבשה תחתונה וגרבים בעולם. אנחנו בין חמש החברות הגדולות בעולם בתחום. דבר שני שאני גאה בו הוא הדו-קיום שבו אנחנו מנהלים את העבודה, כשערבים, יהודים, דרוזים ונוצרים עובדים יחד 31 שנה. אדם מגיע לתפקידו בזכות כישוריו. יש לנו מנהלים בכירים ערבים ולא היה פעם אחת ויכוח בין כותלי המפעל בין ערבי ליהודי. זה מעיד שאפשר לחיות במדינת ישראל בהרמוניה ובדו-קיום. אני גאה כל פעם שאני רואה מוצר יפה יוצא ממעבדות הפיתוח או מפס הייצור. אני 40 שנה בענף הטקסטיל ועדיין קם בבוקר ואוהב ללכת לעבודה ומקווה שאמשיך בשנים הקרובות. אני אוהב לראות אנשים שעובדים, מעצבים ומפתחים מוצרים יפים".
מהי שיטת הניהול שלך?
כשהתחלתי את דלתא לא היה פקס. הניהול היה ניהול בהליכה. הסתובבת בין העובדים, חיבקת אנשים, התעניינת בשלומם. אחר כך בא הטלפון הסלולרי והניהול היה באמצעותו. עדיין יכולת לתת מלה טובה והגדלת את טווח הפעילות שלך. היום זה ניהול באי-מייל. אתה בא בבוקר, עד 11:00 קורא מיילים, עד 15:00 שולח; אתה שולט בעולם אבל הניהול קר ולא אנושי. צריך ששליש מהזמן יוקדש לראות אנשים, לחבק אותם, לגעת במוצרים. אני מאמין שכך ניתן להגיע לפריון גדול יותר".
מה אתה אומר על פני התעשייה הישראלית כיום?
"יש לתעשייה עתיד בתנאי שתהיה חדשנית, שתתחרה ביזמות. החדשנות יכולה להיות בתהליך, בשיטת שיווק ובמוצר. זה עתידנו, להוביל תעשייה ומוצרים חדשניים".
מה טורד את מנוחתך?
"אני מוטרד וחרד מהפערים בחברה הישראלית. אם משהו מאיים על קיומנו זה לא האיראנים והחמאס, אלא פערים שמתרחבים בחינוך, בין עושר לעוני, בין ערבים ליהודים, בין חרדים לחילונים. בכל תחום נפערו פערים וצריך לפעול לצמצומם. לכן אני מתעסק בזה ומשקיע הרבה מזמני בעמותות ובפעילות חינוכית בנושאים של דו-קיום. אני מאמין שהחינוך הוא הכלי הנכון לסגירת פערים בחברה. בנוסף, אני פעיל בוועד המנהל של אוניברסיטת תל אביב ואני מאמין שבתחום ההשכלה הגבוהה צריך לרענן ולחדש את הסגל האקדמי על ידי דור צעיר של אקדמאים שנמצא בארה"ב. שיחזרו וישתלבו בישראל".
"בכל פעם שאני רואה מוצר יפה יוצא מפס הייצור - אני גאה"
אורה קורן
26.3.2007 / 9:45