בנק ישראל החליט הערב להותיר את הריבית ללא שינוי, ברמה של 4%. ריבית הפריים תיוותר איפוא ברמה של 5.5%. פירוש הדבר הוא כי ישראל מציעה ריבית נמוכה ב-1.25% לעומת הריבית הנהוגה בארה"ב.
בבנק ישראל מציינים כי יש סיכוי טוב שהמשך הצמיחה המהירה במשק יחזיר את האינפלציה לתוואי שקבעה הממשלה - 3%-1%. גם הפחתות הריבית שבוצעו מאז נובמבר והסתכמו ב-1.5%, צפויות לתרום לעניין זה.
הגוף שאחראי להצעיד את המשק לרמת היעד שקבעה הממשלה הוא בנק ישראל. האמצעי העיקרי שבו משתמש הבנק הוא גובה הריבית במשק. ב-2006 הסתכמה האינפלציה במינוס 0.1%, אם כי מרבית הירידה מיוחסת לדולר, שאיבד בשנה זו 8.5% וגרע בכך כ-2.5% ממדד המחירים לצרכן.
הריבית הנמוכה מאז 1995
הדעות בשוק היו חלוקות לגבי מדיניות הריבית של בנק ישראל. ההערכות שתמכו בהורדת הריבית דיברו על המשך חולשתו של הדולר, ועל כך שעידן העלאות הריבית נמצא מאחור. הערכות אלו קיבלו חיזוק בהודעת הריבית האחרונה בארה"ב שהשמיטה את מושג העלאות הריבית. מנגד, ההערכות שתמכו בהותרת הריבית על כנה, דיברו על המדדים החיוביים הצפויים בחודשים הקרובים.
מאז ספטמבר 2006, הוריד בנק ישראל את הריבית מרמה של 5.5% לרמה של 4% בה היא נמצאת היום. הריבית הנמוכה ביותר שקבע בנק ישראל מאז 1995 היתה 3.5% - בחודשים פברואר עד ספטמבר 2005.
כאשר הריבית נמוכה, פוחתת האטרקטיביות בהשקעה בתוכניות החיסכון של הבנקים (פק"מ, מק"מ) ששוב אינן מציעות תשואה גבוה ונטולת סיכון. במצב שכזה, מחפש הציבור אפיקים המניבים תשואה גבוהה יותר, דוגמת איגרות חוב ומניות. זו הסיבה שריבית נמוכה נתפשת כחיובית עבור הבורסה. מנגד, הורדת ריבית נמוכה פירושה כי בנק ישראל מעודד את הציבור לחסוך פחות ולצרוך יותר - ובכך הוא מנסה להעלות את רמת המחירים במשק, כלומר ליצור אינפלציה.