במאמרו "האם פרסומי המדע מישראל הם זבל?" (15.3.07 ,TheMarker) משתבח פרופסור גדעון שפסקי בייצוג הגבוה של החוקרים הישראלים בכתבי העת המובילים בכל תחומי המחקר המדעי. אבל רק באחרונה, בקיץ 2006, סרק שפסקי גם כתבי עת אחרים ופירסם את ממצאיו באתר מכון ויצמן, תחת הכותרת "דירוג אוניברסיטאות ישראל בין אוניברסיטאות העולם". שם הוא כותב: "למסקנה זו, ששלושה מוסדות ישראלים - האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל אביב ומכון ויצמן - נמצאים בצמרת המחקר העולמי, אין כל אחיזה הנובעת מן הממצאים, אלא ההפך".
ואומנם, שפסקי מראה שיותר ממחצית המחלקות הישראליות (ללא מדעי הרוח) מדורגות מתחת למקום ה-100 בעולם בדירוג איכות המחקר על פי המדד המקובל של ציטוטים למאמר. לדוגמה, בין 189 האוניברסיטאות אותן הוא מדרג על פי הישגיהם במדעי החברה הכלליים, הוא מוצא את אוניברסיטאות חיפה, בר-אילן, בן-גוריון, העברית, תל אביב, והטכניון במקומות 186, 188, 125, 163, 176 ו-171 בהתאמה. באופן עקבי, על פי אותו המדד, איכות המחקר במדעי החברה בישראל היא 30% מתחת לממוצע העולמי, ממוצע הכולל לא רק את אירופה וארה"ב, אלא גם מדינות עניות רבות.
האם רק במדעי החברה דלים הישגנו? שפסקי עצמו, בסקירה קודמת על "מעמד המדע בישראל ובאוניברסיטאותיה ב-81'-2000", מלמדנו אחרת. למשל, איכות מדעי החקלאות בישראל דורגה בעבר 30% מעל הממוצע העולמי, "אולם סקירת חמש השנים האחרונות בלבד מראה שבישראל חלה ירידה מדהימה אל 12% מתחת לממוצע העולמי". עוד מלמדנו שפסקי על אקולוגיה ומדעי הסביבה שבאותן חמש שנים: "רמת המחקרים הישראלים ירדה במידה ניכרת מתחת לממוצע העולמי". לפי שפסקי דומה המצב גם במדעים אחרים כמו במדעי העצב, האימונולוגיה ומדעי כדור הארץ.
על מקצוע הכימיה כותב שפסקי באותה סקירה שהמחקר "משקף הן את העידית והן את הזיבורית" ומדגיש: "יש בישראל אחוז גבוה של מדענים פחות טובים בהשוואה למדינות אחרות". ושימו לב, זיבורית זה הזבל שאותו מצא שפסקי בסקירתו אבל הלין על אחרים במאמרו בעיתון על שגם הם מצאוהו. השונות הרבה באיכות בין עידית לבין זיבורית שמוצא שפסקי מאפיינת את המחקר האקדמי בישראל באופן כללי.
עוד ב-89' עמד על שונות זו חיים הררי, יו"ר הוות"ת לשעבר, בראיון לירחון "פוליטיקה" שהוקדש כולו ל"חינוך הנמוך": "בשנות ה-60 נקלטו בבת אחת הרבה אנשים, חלקם טובים מאוד וחלקם בכלל לא טובים. הרחיבו את הסגל בצורה כזו שכיום זו בכייה לדורות". ולאישור בכיית הדורות של הררי מצא דו"ח שהזמינה האקדמיה למדעים על מצב המחקר באימונולגיה: "שיטת הקידום האקדמי בישראל מסבירה את נטייתם של חוקרי האימונולוגיה הישראלים לפרסם מספר גדול של מאמרים בכתבי עת שאינם איכותיים; כשליש מהחוקרים אינם יכולים להפיק מחקר איכותי; יש להפסיק את מימון מחקריהם ולהעביר את המשאבים שיתפנו להגדלת התמיכה בחוקרים האיכותיים".
לשונות הגדולה באיכות המחקר בין השטחים האקדמיים, החוקרים והאוניברסיטאות, השלכות מהותיות על מדיניות ההשכלה הגבוהה בישראל. הצגת העידית תוך הסתרת הזיבורית מכשילה את הדיון הציבורי על מדיניות זו.
הכותב הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית ועמית בכיר במרכז שלם
העידית והזיבורית במחקר האקדמי בישראל
עומר מואב
27.3.2007 / 10:28