10.73 מיליארד שקל - זהו סכום העתק שגבו חמשת הבנקים הגדולים מעמלות בלבד ב-2006 - עלייה של 6% לעומת 2005. מדובר בסכום ברוטו, כלומר הסכום שאותו גבו הבנקים, ולא ברווח נקי מפעילות זו. בכל 2006 רשמו הבנקים הגדולים רווח נקי של 8.88 מיליארד שקל - עלייה של 38% לעומת 2005.
ההכנסות העצומות שמגיעות לכיסי הבנקים מעמלות בלבד, לא נעלמו מעיניו של בנק ישראל. נגיד הבנק, סטנלי פישר, אשר אמר לפני מספר חודשים כי "רשימת עמלות מגוחכת" ותהה מדוע המערכת הבנקאית הישראלית מתפקדת כך, בעוד שבמדינות אחרות הבנקים מתפרנסים בעיקר מהמרווח הבנקאי.
המרווח הבנקאי הוא פער הריביות בין המקורות של הבנק לשימושים שלו. אם הבנק נוטל הלוואות בריבית של 4.25% ומלווה את הכסף בריבית של 5.5% - המרווח הבנקאי שלו יהיה 1.25%. זוהי פעילות הליבה של כל בנק, אשר משמש למעשה כנותן הלוואות ואשראי ומתפרנס מהריבית.
הנתון מוכר גם בשם "רווח מפעולות מימון" - המשמש כשורה העליונה בדו"חות הבנק. שורה זו, המייצגת את ההכנסות נטו של הבנק, הסתכמה ב-2006 ב-22.3 מיליארד שקל - עלייה של 4% לעומת 2005. מדובר בהכנסה נטו, כלומר סך הכנסות הבנק מריבית בניכוי תשלומי הריבית שהוא מעביר. את הנתון העליון ביותר - כמה כסף נכנס לבנק - שומרים הבנקים לעצמם.
ומי מממן את חגיגת השכר?
הסכומים שגובים בבנקים עבור עמלות הם גבוהים ביותר. אולם בחינת תמהיל העמלות מעלה כי את הכסף הגדול עושים בבנקים לא מדמי ניהול החשבון או מהעמלות על פעולות רגילות, אלא דווקא מעמלות בתחום ניירות הערך. קנייה ומכירה של מניה, מכירת תעודות סל או איגרות חוב - כל אלה הם המרכזים את הכסף הגדול המצוי בסעיף העמלות.
לעלייה הזוחלת של העמלות יש כתובת ברורה מאד: הוצאות השכר של העובדים, שעלו בשנים האחרונות בשיעורים ניכרים, הרבה יותר מתוספות השכר בכלל המשק או לעומת האינפלציה השלילית ב-2006.
המצב ה"אידיאלי", אליו שואפים הבנקים להגיע, הוא שסך ההוצאות התפעוליות (שכר, פחת ועוד), ימומן במלואו על ידי ההכנסות התפעוליות הכוללות בעיקר הוצאות שכר אבל גם הכנסות חד פעמיות ורווחים ממניות. בפועל, מממנות ההכנסות מעמלות סביב 60% מההוצאות הללו. נתון המוכר בשם "יחס הכיסוי".
לאמיתו של דבר, העלייה החזקה בהוצאות השכר בתקופה זו היא חריגה ונובעת בעיקר מאירועים נקודתיים כמו תהליכי פרישה מרצון, מענקי הפרטה והסכמי אופציות. פרישה מרצון ניתנת באמצעות מענק חד פעמי שמקבל העובד ולא באמצעות קצבה חודשית. מדובר בסכום של 2-1 מיליון שקל לעובד, אם כי מדובר בהערכה גסה שכן הסכום נגזר מתפקידו, משכורתו ומהוותק של העובד הפורש.
למרות שנראה כאילו הוצאות השכר הגבוהות הן חד פעמיות - אין זה מדויק. קצב העלאת השכר בבנקים עומד על כ-5% בשנה. לכך יש שלושה גורמים עיקריים: שכר העובדים נהנה מהצמדות שונות ולכן מתעדכן אוטומטית; העובדים המאוגדים יודעים היטב לדאוג לעצמם כפי שמשתקף מסכסוכי העבודה בשנה האחרונה; סיבה שלישית היא מנגנוני בונוס שמביאים לכך ששכרם של העובדים נגזר מתוצאות הבנקים, שהיו חזקות בשנים האחרונות.
לשורת ההכנסות יש חפיפה גם לשורת ההוצאות וכאשר אלה עולות, יחפש הבנק דרכים נוספות להעלות את הכנסותיו. דרך אחת היא להעלות את המרווח הבנקאי, אבל דרך פשוטה יותר היא להעלות את העמלות.