ביהמ"ש: דיירי בתים משותפים ישלמו ארנונה על שטחי מיכלי הגז

דיירי בתים משותפים שמיכלי גז עיליים או תת-קרקעיים מוצבים בשטח המשותף הצמוד לבתיהם - יחויבו בארנונה בגין שטחים אלה. כך עולה מפסק דין שניתן אתמול בבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט קיבל את טענות חברות הגז נגד חיובן בארנונה בגין שטחים אלה - ופסק כי המחזיקים בהם, וכן במרווחי הביטחון שסביבם, הם בעלי הרכוש המשותף בבניין.



בשנים האחרונות שלחו עשרות רשויות מקומיות לחברות הגז הודעות חיוב בארנונה בסך עשרות מיליוני שקלים, בגין החזקתן לכאורה בשטחים המשמשים להטמנה או להנחה של מיכלי גז (צוברי הגז). המתקנים הללו הם שמספקים גז לבניינים משותפים או לשכונות, וממוקמים בחצרות הבתים, ולעתים אף בשטחים ציבוריים - אך עד כה לא חויבו כלל בתשלומי ארנונה. לטענת הרשויות, שטחי הצוברים וכן מרווחי הביטחון שסביבם הינם בגדר קרקע תפוסה - והיות וחברות הגז הן שמחזיקות בשטחים אלה - הרי שהן צריכות לשאת בתשלומי הארנונה בגינם החזקתם. החברות ערערו על חיובם זה וטענו כי אינן מחזיקות בשטחי הצוברים, אלא מספקות שירות לדיירים בשטחי לוואי לבניינים - שיש להכלילם במסגרת החיוב של הבית המשותף.



ערעוריהן של ארבע חברות גז (אמישרגאז, פזגז, סופרגז ודור-גז) נגד עיריית כרמיאל אוחדו לדיון בפני שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, רון סוקול, אשר פסק אתמול כי מיכלים הטמונים בחצרו של בניין משותף או מונחים בשטחה, ואשר תפקידם לשמש אספקת גז לדיירי הבניין - יש לראותם כחלק מהבניין. רק במקרים חריגים, ציין השופט, בהם הם מונחים בשטחים ציבוריים, או במבנים סמוכים לבניינים, יש לראותם כשטחים נפרדים (ולחייבם כ"קרקע תפוסה").



מכאן פסק השופט, כי "במקום שמוטמנים בו צוברי גז בשטחי הבית המשותף, ללא כל הסכם להעברת זכות קניין, כאשר הקרקע שמעל משמשת לגינה ולנוי עבור הדיירים, וגם כאשר הצוברים מוצבים על פני הקרקע בחצר הבית המשותף, ובהיעדר נסיבות מיוחדות אחרות" - יהיו בעלי הזיקה למקום בעלי הרכוש המשותף, וכך גם לגבי מרווחי הביטחון שסביב מקום הצוברים.



חברת אמישראגז יוצגה בידי עוה"ד אלכס כץ ומוטי איצקוביץ', ממשרד עוה"ד יצחק מיוחס ושות' [עמנ 254/05].