בין זרם הדו"חות הכספיים של החברות הנסחרות בבורסה, מגיע גם דו"ח נוסף, מיוחד יותר, הידוע בשם "הדו"חות הכספיים של ממשלת ישראל".
מהדו"ח עולה כי הגירעון הממשלתי ללא מתן אשראי נטו הסתכם ב-6.1 מיליארד שקל שהם 0.9% מהתוצר המקומי ב-2006. הגירעון המתוכנן עמד על 17.2 מיליארד שקל שהם 3% מהתוצר.
הגירעון הממשלתי מבטא את ההפרש בין סך הוצאותיה של הממשלה לקניית סחורות, רכישת שירותים, לתמיכות ולתשלומי הריבית לבין הכנסותיה מגביית מיסים וממכירת סחורות ושירותים. אם לא כוללים את פעילות הממשלה במתן הלוואות ובגביית החזרי ההלוואות, יתקבל "גירעון שוטף ללא מתן אשראי נטו".
סך הכנסות המדינה הסתכמו ב-216.6 מיליארד שקל ב-2006. 202.3 מיליארד שקל מתוכם מגיעים מישראל, ממסים למשל. מדובר בשיפור, לעומת התחזית שדיברה על הכנסות של 204.4 מיליארד שקל ואשר נובעת מהעברת עודפים של 16.3 מיליארד שקל מ-2005 ל-2006.
הוצאות הממשלה הסתכמו ב-219.5 מיליארד שקל - מתוכם 201.4 מיליארד שקל בישראל. ההפרש בין ההוצאות להכנסות, 2.9 מיליארד שקל, מגיע באמצעות מימון, כגון הלוואות.
מקור הכנסה נוסף של ישראל הוא ההפרטה, שהזרימה לאוצר המדינה 4.7 מיליארד שקל: 2.6 מיליארד שקל מהפרטת בתי הזיקוק של אשדוד, 1.6 מיליארד שקל מהפרטת בנק דיסקונט ו-0.5 מיליארד שקל מהפרטת בנק לאומי.
מספרים מדהימים
לממשלת ישראל התחייבות אקטוארית (כלומר תשלומים המבוססים על תוחלת חיים) של 367 מיליארד שקל. המנגנון הממשלתי הנפלא שמבטיח פנסיה לגמלאים - למרות שלא הפרישו לה כספים מעולם - מראה כי 54% מסכום זה הוא כסף אותו חייבת הממשלה לגמלאיה, והסכום רק הולך וגדל.
מרבית הגמלאים (52.7%) הם יוצאי מערכת הביטחון. השאר הם עובדי הוראה (18.4%), משטרה ושב"ס (11.7%), עובדי מדינה (14.5%) ואחרים.
כמו כן, בדו"ח מוצגים לראשונה נתונים על גירעונו של המוסד לביטוח לאומי, העומד על מעל ל-100 מיליארד שקל.