לפני שנה הצגנו יזמים שהחליטו לצאת לדרך חדשה; ערב פסח תשס"ז חלקם משגשגים, ויש כאלה ששורדים בקושי

מאות עובדי אלביט, שהתכנסו השבוע במלון חוף התמרים בעכו, היו בטוחים שהגיעו למופע קוסמות. ירין קימור, 55, שדר טלוויזיה לשעבר, פתח את הופעת היחיד שלו בטריק זהה לזה שבו הוא פותח את הופעותיו מאז שהקים את העסק שלו לפני כשנה וחצי. הוא ביקש מאחת העובדות לפתוח קופסת סיגריות, שלף מהקופסה את נייר הכסף וביקש מעובדת אחרת להחזיק אותו. כעבור דקה וחצי הוא שאל את האשה אם היא חשה משהו באצבעותיה. העובדת השיבה שהיא חשה שנייר הכסף מתחמם. כעבור כמה שניות העובדת כבר לא הצליחה להחזיק בנייר והשליכה אותו.







הטריק שהגה קימור כדי לגרום להתחממות נייר הכסף הוא שימוש באבקה דקיקה שאותה פיזר על הנייר וגורמת להתחממותו המהירה. ואולם, בכך הסתיים מופע הקסמים הקצר. זו היתה רק הקדמה שנועדה ליצור התרגשות קלה בקהל לקראת הדבר האמיתי: הרצאה על חשיבה יצירתית והצורך לצאת מהקיבעון. "אני נעזר במעשי קוסמות וטלפתיה כדי שההרצאות שלי לא יהיו דידקטיות מדי", מסביר קימור.



כדי להדגים דרך לצאת מהקבעון המחשבתי, פיתח קימור ערכה של 42 קלפים, ששמה "לצאת מהקופסא", האמורה לאפשר למשתמש להתגבר על בעיות באמצעות תגובה יצירתית. כל קלף מציע בצדו האחד פתרון שגרתי לבעיה שצצה, ובצדו האחר - פתרון יצירתי ולא שיגרתי.



העסק של קימור, שבו שותפה (ב-25%) ברטה גרויסמן, גלגל לפני 2006 מחזור של כמה מאות אלפי שקלים. בשל העובדה שקימור התביית על נישה יחודית, ללא מתחרים בינתיים, מחזור פעילותו הוכפל - ויגיע השנה, לטענת קימור, למיליון שקל. הצרכנים העיקריים של מופע "החשיבה היצרתית" וקלפי-היציאה מהקבעון שלו הם חברות היי-טק, צה"ל והמשטרה.



אחרי שמכר, לדבריו, 17 אלף ערכות קלפים, עומד קימור לפרוץ לשני שווקי יעד חדשים. לפני כמה שבועות הוא השלים את תרגומה של הערכה לאנגלית ולצרפתית ועתה הוא נערך כדי למכור אותה בארה"ב, בבריטניה ובצרפת. כמו כן, מספר קימור כי הוזמן לסינגפור כדי להרצות בפני עובדי מדינה ואנשי חינוך על "הסתגלות לשינויים, ועקירת עשבים שוטים של עקרונות חשיבה".



פלח שוק נוסף שאליו מתכנן קימור להיכנס השנה הוא הקהל הדתי-חרדי."לקהל זה תדמית של אנשים מקובעים שאין סיכוי לשנות את אופי חשיבתם, אך זה מאוד לא נכון", הוא אומר. "הרי אבות אבותינו היו דתיים והיו להם פתרונות יצירתיים מאוד לבעיות קשות שהעסיקו את הציבור".



מחקים לאיציק - איציק רוזנשטיין



איציק רוזנשטיין, בעלי חברת אגדות מרקדות, הקים את החברה כדי לספק פתרונות יצירתיים וחדשניים לצרכים קטנים אך מציקים של נשים בהריון ולאחר לידה ושל הורים לתינוקות. בין ההמצאות שעליהן הוא חתום: ה"סינרקט" - סינר המאפשר הנקה דיסקרטית בחברה; "טאמי מאמי" - רצועה מבד לייקרה העוטפת את הבטן ההיריונית ומכסה את הרווח המתרחב והולך שבין החולצה למכנס; וה"צלוקט" - צילון רחב שמתחבר לעגלה ומחליף את החיתול המתנופף המסורתי.



לפני שנה נשמע רוזנשטיין אופטימי ביותר ותיכנן להתחבר למשקיעים, לעבור לייצור המוני ואף לייצא. ואולם, בינתיים הוא עדיין מוכר את מרכולתו בקניונים, באתרי האינטרנט ולחנויות פרטיות. בשנה האחרונה, מודה רוזנשטיין, הוא גילה כמה עובדות לא נעימות על עולם העסקים וההמצאות: "מאז הכתבה והחשיפה שזכיתי לה, המודעות למוצרים שלי אמנם גדלה מאוד - אך לא מעט אנשים התחילו להעתיק את המוצרים אחד לאחד, חלקם עשו את זה מחומרים פחות איכותיים וגם גובים מחיר נמוך יותר. זה פוגע במכירות. לצערי אין לי כל כך מה לעשות נגד זה. אם המוצר שלך טוב ועונה על צורך אמיתי - אנשים מעתיקים אותך".



גם שיתופי הפעולה עם גורמים בחו"ל לא הניבו בינתיים את הפירות המצופים, ואף שלדבריו לא מעט יזמים יצרו עמו קשר ראשוני, בפועל לא נחתמה עדיין שום עסקה. "פנו אלי לא מעט יזמים מחו"ל, אך ברגע ששלחתי להם דוגמאות מהמוצרים שלי הם די נעלמו לי", אומר רוזנשטיין. "אין לי לצערי כל דרך לוודא שלא מעתיקים אותי בחו"ל".



עם זאת, רוזנשטיין עדיין אופטימי לגבי המשך דרכה של החברה: "אני מקווה שדווקא השנה הקרובה תהיה שנת המפנה. בקרוב יתווסף למגוון בגד ים חדש מיוחד לנשים בהריון, שמיוצר מבד מיוחד וכולל חצאית עם שסע שמחמיאה לגוף. ויש לי עוד הרבה רעיונות בקנה. כבר כיום אין הרבה נשים בהריון ואמהות שלא מכירות לפחות אחד מהמוצרים שלי".



עיסוי וטעייה - אירית אסאו עזרי



ככה פתאום, כמעט מהיום להיום, הודיעה אירית אסאו עזרי על חיסולו של מרכז הטיפולים ההודי הראשון בישראל, מבית היוצר של רשת סיאם העולמית. הריהוט והאביזרים נמכרו או נתרמו ואסאו עזרי הפסיקה לענות לטלפונים.



בשלב הראשון היא עוד הבטיחה שתפתח קליניקה שבה יוענק המסאז' הייחודי והבריאותי, אך גם זה לא קרה. הסבר רשמי לסגירה לא ניתן ללקוחות, קבועים או מזדמנים. בין השורות ניתן היה להבין שהעסק לא מצליח להיות רווחי. בהתחלה הוא פעל בבית פרטי בהרצליה פיתוח ובהמשך עבר לדירה קטנה בפתח תקוה. צוות המעסים צומצם, אך גם זה לא החזיק מעמד יותר מחודשים ספורים.



סיאם היא רשת לטיפולי בריאות ויופי שפועלת לפי שיטה שפיתח ד"ר שאנטה גודאגמה ההודי. הרשת, שמרכזה בלונדון, כוללת כ-20 סניפים ברחבי העולם. אסאו עזרי, שהשתלמה בלונדון, הקימה את הסניף הישראלי ועיצבה אותו על בסיס מוטיבים הודיים, כולל פסלוני פילים, נרות בגדלים שונים ווילונות מוזהבים דקים שזולגים מהתקרה. האווירה היתה שקטה, האורות עמומים, המוסיקה רוגעת, הקטורת מילאה את האוויר והנרות היבהבו. זה נראה כמו "הדבר האמיתי" יותר מכל מקום שמתיימר להיות הודי. אולי זה עוד יחזור.



הקשר הישראלי - פינפוינט



לפני שנה בדיוק האחים השיקו עמי ואורי שפירא את פינפוינט - אתר להיכרוית עסקיות וליצירת קשרים עסקיים. פלטפורמת האתר היתה דומה לזו של אתרי הדייטינג וההיכרויות, והמטרה היתה להפגיש שני צדדים המעוניינים בקשר עסקי.



פיתוח האתר ארך כשנה והושקעו בו כ-250 אלף שקל. חודשיים לאחר עלייתו לאוויר, כבר היו רשומים בו 500 חברים ממגוון תחומים עורכי דין, מרפאים אלטרנטיווים, מדריכי ספורט, יועצי פרסום ותקשורת ועוד. הסיסמה היתה: "מה שחשוב הוא לא מה שאתה יודע, אלא את מי אתה מכיר".



היעד של האחים שפירא היה להגיע ל-3,000 מנויים לאחר שנה, ול-15 אלף בתוך שלוש שנים. כיום הם מדווחים שהיעד הראשוני הושג, והיעד לשנה הבאה הוא 7,000 מנויים. לאחר תקופת הרצה ושדרוג עודכנו מחירי החברות, וכיום דמי חבר שנתיים הם 499 שקל, ומנוי חצי שנתי עולה 299 שקל.



במהלך השנה הושקעו באתר עוד 150 אלף שקל כדי לשדרגו. כעבור זמן, עם התפתחות רשת הקשרים, הסתבר לשניים כי האתר משך אליו גם ישראלים החיים בחו"ל. "לא כיוונו לקהל הישראלי בחו"ל, כך שזאת היתה הפתעה מאוד נעימה", אומר אורי שפירא.



בין השאר קיימו השניים מפגשים בין החברים במטרה להעמיק את ההיכרות העסקית. "המפגשים הצליחו מאוד והניבו למשתתפים תוצאות עסקיות נהדרות", הם טוענים. עם זאת, ערבי המשקיעים, שתוכננו להפגיש בין יזמים למשקיעים, עדיין לא יצאו לפועל, אך אמורים להתרחש בחודשים הקרובים.



לאן אתם שוקלים להתרחב?



"אחד משלושת הבנקים הגדולים בישראל מעוניין לספק ללקוחותיו העסקיים מנויים לאתר, ואף קיבלנו פנייה מחברת ביטוח המעוניינת לבחון את פוטנציאל האתר ככלי שבעזרתו יוכלו סוכני החברה להגיע ביעילות לקהל יעד עסקי איכותי".



הגיאות והשפל - דידי בראון



את השנה שחלפה מאז פסח שעבר, מגדיר דידי בראון - מייסד בית השקעות עצמאי בשם אי.בי.אל - "שנה מצוינת". בשנה שעברה ניהל אי.בי.אל 45 מיליון שקל. בראון אמר אז כי הוא שואף להגיע להיקף נכסים מנוהלים של 120 מיליון שקל בשנה שלאחר מכן. כעת בראון מסרב למסור מספרים מדויקים, אך מוכן להצהיר כי "גדלנו במספר הלקוחות ובהיקף הנכסים המנוהלים בעשרות אחוזים".



"היתה לנו שנה מאוד מאתגרת", מספר בראון. "יחד עם הפריחה והגיאות בשוק, זו היתה שנה מאוד תנודתית. היתה המלחמה בצפון, ביום אחד אישיות פוליטית הולכת לחקירה, ביום אחר ראש הממשלה מתאשפז. למרות זאת, הצלחנו להכות את כל המדדים הרלוונטיים. התנודתיות הזו גרמה לנו להשקיע הרבה מאמצים במחקר ובניתוח. מבחינתנו, השוק מאוד השתכלל השנה ונכנסו הרבה מוצרים חדשים לשוק. זה חייב אותנו להשקיע משאבים במחקר, כדי להמשיך לספק את התשואות הגבוהות ללקוחות שלנו".



אי.בי.אל מעסיק כיום ארבעה אנשים - מנהלי תיקים ואנשי מחקר. לדברי בראון, בשנה האחרונה בית ההשקעות מנסה לספק ללקוחותיו שירותים נוספים. "היינו מעורבים במיזוגים, ברכישות, בתיווך וביצירת שיתופי פעולה עסקיים בעבור הלקוחות שלנו", הוא אומר. "זה שירות נלווה שאני נותן ללקוח. אנחנו רוצים שהלקוח שלנו ידע שכשמדובר בכל דבר שקשור לעסקים שלו - שרק יתן לי צ'אנס ואני אהפוך את העולם כדי לעזור לו".



השנה שחלפה, מסביר בראון, נועדה ליצירת פלטפורמה ל"פריצה הגדולה" שבית ההשקעות יבצע בתקופה הקרובה. "אנחנו נמצאים בימים אלה בעיצומם של מהלכים גדולים שיובילו אותנו קדימה ליעדים שלנו", הוא מצהיר. "אנחנו תופרים כמה עסקות שיבשילו באותו זמן ויכללו שיתופי פעולה והשקת מוצרים חדשים על ידינו. מהבחינה הזו, הפסח הנוכחי הגיע 'מוקדם מדי' בעבורנו ובעוד כמה שבועות נוכל לספר הרבה יותר".



במה אתה מרגיש שהשנה שחלפה תרמה לחברה?



"עברנו את שלב ההקמה וההתייצבות, והחברה נטועה עמוק באדמה. עכשיו פנינו נשואות לפריצה הגדולה. יצרנו לעצמנו שם של חברה איכותית, ואני מרגיש את זה. אם פעם לקוחות הגיעו אלינו רק דרך מעגלי היכרויות, כיום כבר מגיעים אלינו אנשים ששמעו עלינו - ואנחנו לא מצליחים לאתר מאיפה".



לדברי בראון, האתגר השנה יהיה גדול מבשנה הקודמת. "התחרות בשוק גדלה בשנה האחרונה ובתי ההשקעות משקיעים הון עתק בתקציבי פרסום ומשאבים עצומים בשימור לקוחות. עדיין, הפוטנציאל בשוק עצום ולא מתחיל להיות ממוצה. תמיד נשאר מקום לאיכותיים".



אתה עדיין שמח שהחלטת להפוך לעצמאי?



"אחד הלקחים שלי הוא שאם אתה עובד קשה - ומאמין במה שאתה עושה - אתה הקוצר את הפירות. אני רואה בעצמי בר מזל על כך שאני עובד בתחום שאני אוהב ובנוסף, גם טוב במה שאני עושה".



אם אין סניפים תעצבו חולצות - זכייני לוליפופס





לפני כשנה פתחו ארבעה צעירים בני כ-30 חנות אביזרים של המותג הצרפתי לוליפופס בצפון רחוב דיזנגוף בתל אביב. הארבעה - שלי גולד ובן זוגה עדו בן יעקב, והאחים עידו ועידית ינוש - הם חברים ותיקים, שהחליטו להקים עסק ביחד. שלי היא המעצבת ומי שזיהתה את המותג כבעל פוטנציאל בישראל, עדו עוסק ביבוא, לוגיסטיקה ופיתוח תחום הרשתות והזכיינות, עידית אחראית על השיווק ועידו מופקד על הכספים.



ללוליפופס כ-80 חנויות בעולם, שמגלגלות כ-15 מיליון יורו בשנה. היזמים הישראלים, שהשקעתם הראשונית היתה כחצי מיליון שקל, קיוו לפתוח כאן רשת חנויות בזכיינות. החזון: ארבע חנויות נוספות ומחזור של 2-2.5 מיליון שקל בשנה הראשונה ו-20 חנויות תוך שלוש שנים. ואולם לעת עתה החנות שבדיזנגוף היא עדיין היחידה בישראל, על אף שהארבעה השקיעו כ-250 אלף שקל נוספים.



"אנחנו מסתכלים על השנה שחלפה כעל שנת הלימוד שלנו", אומר בן יעקב. "פתחנו את הסניף הראשון והצלחנו להכניס את המותג לתודעה הישראלית ברמה טובה יחסית למשאבים שהשקענו. עם זאת, למדנו שכדי להיות רשת בגודל בינוני, צריך לשחק משחק רציני במגרש של הגדולים. צריך מיליונים כדי שזה יקרה. למשל, צריך השקעות עצומות בדמי פינוי ובפתיחת סניפים. גם המודל הזכייני שבנינו במשך חודשים הוביל אותנו למסקנה שאין כאן עדיין בשלות בתחום. אתה מתחיל מגעים עם מישהו, ואז הוא מחפש את הקומבינה - איך הוא מוכר עוד דברים של אחרים בחנות, איך הוא מייצר את השקיות במפעל של דוד שלו ומסביר לך שזה יהיה בדיוק אותו דבר רק הוורוד יהיה קצת יותר כהה. היו רשתות שנפלו על סעיפים כאלה, גם קטנים".



בכל זאת, בחודשיים הקרובים אמורה להיפתח חנות נוספת בגרנד קניון בחיפה, לאחר מאמצים רבים שהושקעו באיתור מיקום מתאים. שכר הלימוד והתובנות של השנה האחרונה הובילו את הארבעה למסקנה כי כדי להיהפך לרשת צריך משקיע שיכניס הון לעסק. כעת מתקיימים מגעים מתקדמים עם שני גורמים, והם מקווים כי בקרוב תהליך פתיחת החנויות יצבור תאוצה.



ואולם הדבר המשמעותי ביותר שקרה לעסק בשנה האחרונה הגיע מכיוון בלתי צפוי. "פיתחנו עם החברה הצרפתית פרויקט שבו אנחנו, כלומר שלי, מעצבים ומייצרים בראשונה בתולדות המותג בגדים", מספר בן יעקב. "אנחנו עושים טי-שירטים איכותיים, חולצות וסוודרים מקשמיר, ועכשיו ניכנס גם לטרנינגים. הייצור נעשה במפעל בפורטוגל ומשם המוצרים ישווקו לחנויות של הרשת בכל העולם".



היעדים של חבורת לוליפופס נותרו בעינם. "אנחנו רוצים להגיע ל-12-15 חנויות בטווח של שנתיים, וזה אפשרי עם משקיע", מסכם בן יעקב. "אתו נוכל ללכת לצרפתים ולממש את כל התוכניות".



סרט רץ - אודי גורלניק



לפני כשנה וחצי פתח אודי גורלניק, 48, מעבדה לפיתוח סרטי פילם לקולנוע ולפרסומות - יותר מעשר שנים לאחר שהמעבדה האחרונה בישראל נסגרה בשל קשיים כלכליים. בפסח שעבר היתה מעבדת FDK שבאזור התעשייה של נתניה עסק טרי מאוד. קשה היה לדעת אז אם הציפיות של גורלניק - שהפליג אל עתיד שבו המעבדה שלו מוצפת במבול של סרטים אמריקאיים בתקציבי ענק שיצולמו בישראל ובסרטים ישראליים לרוב - הן חזון מטורף או תוכנית עסקית סבירה.



כעבור שנה גורלניק מפוכח יותר, אבל גם מרוצה. "העסק עלה על הפסים הנכונים", הוא אומר. "הפקות אמריקאיות עדיין לא הגיעו כמובן, אחרי הכל נפלו כאן טילים, אבל בסך הכל מה שרצינו קרה: 100% משוק הפילם בישראל נמצא במעבדה, כל הפרסומות וכל סרטי הקולנוע, כולל סרטי סטודנטים. לפעמים יש אפילו לחץ מעבר ליכולת העבודה שלנו".



לדברי גורלניק, הדשדוש העסקי של החודשים הראשונים נבע בעיקר מהקושי שבבניית יחסי אמון עם הלקוחות. אלה התרגלו במשך שנים למעבדות הפיתוח רבות המוניטין באירופה, אך לאורך הזמן גילו את הנוחיות של מעבדה בישראל. "הלקוחות הבינו את האפשרות להידברות רציפה עם המעבדה, שאינה אפשרית כשמפתחים בחו"ל", מסביר גורלניק. "אמנם בהתחלה היו תלונות, אבל הלקוחות ראו שהתוצאות של הפיתוח טובות, וגם אם אין לעובדים ניסיון של 20 שנה כמו בלונדון - הם עובדים טובים שאפשר לסמוך עליהם".



בחודשים האחרונים עברה המעבדה בהדרגתיות לאיזון, על בסיס מחזור צנוע של 4 מיליון שקל בשנה. במעבדה יש שישה עובדים קבועים ועוד שניים הנמצאים בתהליך הכשרה, ביניהם מהנדסי מכונות שלמדו ברוסיה והוכשרו לעבוד עם מכונות הפיתוח במעבדה הישראלית.



"יש תחושה טובה שמה שפינטזנו עליו קורה", אומר גורלניק. "זה לא המפץ הגדול עם הפקות אמריקאיות, אבל סימנו וי על היעדים. העסק משלם את התחייבויותיו לספקים ומכסה את הוצאותיו התפעוליות. מתחילת 2007 כבר התחלנו לראות רווח, אם כי קטן - כי העסק קטן. מספיק שיותר פרסומות יעברו לאינטרנט ונתחיל להפסיד.



"כמו שחשבנו, הנגישות של המעבדה גרמה לכך שאנשים שוקלים לעבוד בפילם. זו לא עלייה דרמטית, אבל מצלמים יותר דברים בפילם. למשל פרומואים לתוכנית 'נולד לרקוד' או לתוכניות ב-HOT. החלפנו את ציוד הפיתוח לציוד דיגיטלי משוכלל יותר, ואנחנו מתכוונים להשקיע עוד".



אתה מרוצה מהמקום שהגעת אליו?



"יזמות משאירה אותך במקום שאתה יוצר משהו - סימנת מטרה והלכת עליה, בזמן שלך, בכסף שלך ולא על חשבון אף אחד. יש בזה תחושת סיפוק מאוד גדולה, וזה עושה נורא טוב במישור האישי".



שיעור חשבון - דבי פישמן



חברת ProFit של דבי פישמן מספקת שירות ייחודי: היא מייעצת לחברות כיצד לנסח בבהירות את החשבונות החודשיים שהן שולחות ללקוחותיהן ובמקביל להוזיל את הפקתם ולהפוך אותם לכלי להפצת מסרים שיווקיים. מדובר בתחום שמגלגל הרבה מאוד כסף: לפי הערכות, חברות הסלולר לבדן מוציאות מדי שנה כ-80 מיליון שקל על הפקת חשבונות.



פישמן, 34, מספרת כי בשנה האחרונה הכפילה ProFit את מחזור העסקים שלה. החברה הצליחה לשמור על לקוחות קיימים ונכנסה לשוק כרטיסי האשראי לאחר שויזה cal שכרה את שירותיה. עם לקוחות ProFit נמנים פרטנר, סלקום, מירס, yes, בנק מזרחי-טפחות, מגדל חברה לביטוח, כלל ביטוח, הכשרת הישוב, חברת חשמל והגיחון (חברת המים של ירושלים).



בשנה האחרונה החברה גם הגדילה את היצע השירותים שלה והיא מציעה כעת ניתוח ותכנון תקציבי הבילינג וביצוע פרויקטים לחיסכון בעלויות הפקה ודיוור.



פישמן עוסקת כבר כעשר שנים בתחום הגבייה והפקת החשבונות ולפני שהקימה את ProFit היא שימשה מנהלת הבילינג בחטיבת השיווק בפרטנר. כעת היא מנצלת את הידע שצברה כדי לרקוח את הנוסחה שתקל על חיי הצרכנים ותשתלב בצורכי החברה העסקית.



לדבריה, כ-90% מהאנשים שמקבלים חשבון חודשי, מעיינים בו ו-70% מצהירים כי הם בודקים את החשבון ביסודיות ונחשפים לכל תכניו. פישמן מסבירה כי היא יכולה לחסוך ללקוחותיה כסף גם באופן עקיף, בזכות ירידת מספר הפניות למוקדי השירות כשהחשבונות הברורים יותר.



ProFit עדיין נהנית מהיעדר מתחרים בתחום שבו היא פועלת, לכן פישמן מקווה להמשיך ולצמוח מדי שנה ב-30% לפחות. בטווח הארוך, היא שואפת לספק שירותים גם מעבר לים, שם תחום פיתוח החשבון כמדיה שיווקית וככלי לשימור לקוחות נמצא עדיין בחיתוליו.



במקביל להכפלת מחזור המכירות של החברה, הכפילה השנה פישמן גם את המשפחה, לאחר שבתחילת מארס נולדה בתה יהלי, אחות ליהב בן השנתיים וחצי.



מתאים להם - ספוטבק

האחים מיכה ועמית קאופמן אופטימיים. החברה שלהם, ספוטבק, עדיין לא מכניסה כסף - אך גולשים רבים כבר עושים שימוש בטכנולוגיה שפיתחה להתאמה אישית של תכנים ברשת.



"לפני שנה החברה היתה בשלב מאוד מוקדם. לא היה לנו אפילו מוצר שיצאנו אתו לשוק", נזכר מיכה קאופמן, 36. "בשנה החולפת הצלחנו להביא כמויות רבות של משתמשים, מה שאיפשר לנו להבין איך לבנות נכון את המערכת ולהרחיב את השימוש בה. בעצם, השנה היתה המבוא לדבר האמיתי".



עד עתה הפעילה ספוטבק אתר שריכז חדשות ממקורות רבים. המבקרים באתר יכולים לציין מהן הידיעות והכתבות שמעניינות אותם - ולקבל תכנים נוספים הקשורים לתחומי העניין שלהם. "המטרה שלנו אינה בנייה של שירות חדשות מותאם אישית. האתר הוא רק אמצעי לביסוס הטכנולוגיה שפיתחנו לדירוג והתאמה אישית של כל תוכן ברשת", מסביר קאופמן. "זה יכול להיות כל דבר שיש לו כתובת באינטרנט: תמונות, קטעי וידאו או אנשים. אנחנו מציעים לדרג כל דבר, כך שכל גולש יקבל תוכן שיהיה רלוונטי אליו ומותאם לו אישית בהתאם להיסטוריית הדירוגים שלו. הכל ניתן לדירוג. זה המוטו שלנו".



מה מתכננת החברה ל-2007? "זו תהיה השנה שבה ספוטבק תיהפך לאוטוריטה בתחום דירוג והתאמה אישית של תוכן", מצהיר קאופמן. "החברה תגדל, תתפוס נתח שוק ותתחבר לכמה שיתופי פעולה ולקוחות אסטרטגיים. רק באחרונה פתחנו את המערכת החוצה. יש לך בלוג? אתה בעל אתר מסחר מקוון? קח שורת קוד ושתול אצלך - ותקבל את כל הפיצ'רים שהטכנולוגיה שלנו מציעה". קאופמן מציין כי הבלוג הטכנולוגי הפופולרי טק-קראנץ' יתחיל בקרוב להשתמש בטכנולוגיה של ספוטבק, דבר שצפוי לתת לטכנולוגיה שהחברה פיתחה חיזוק נוסף.



המודל העסקי של ספוטבק מבוסס על שיתופי פעולה עם גופים גדולים. "כבר קיבלנו משוב על כך שהטכנולוגיה שלנו סייעה להכפיל את מספר הדפים הנצפים באתרים", מספר קאופמן. "אין לי ספק שלטכנולוגיה יש פוטנציאל אדיר ולכן נגיע להכנסות של מיליוני דולר. הפרסונליזציה היא עניין חם מאוד ברשת ומושכת שחקנים גדולים".



כיום ספוטבק מונה חמישה עובדים ומאז הקמתה לפני כשנה היא ביצעה גיוס פרה-סיד בהיקף של מאות אלפי דולר. לדברי קאופמן, הוא אינו מעוניין בגיוס מקרנות הון סיכון.



מאזן חיובי - מלי אלקובי







השנה האחרונה היתה טובה מאוד בעבור חברת דיינמיקס - איזון בין עבודה לחיים פרטיים. לדברי מלי אלקובי, מנכ"ל החברה ובעליה, מספר הלקוחות של עלה בכ-70% בהשוואה לשנה שעברה.



דיינמיקס, שהוקמה באוקטובר 2004, היא החברה הראשונה בישראל שמייעצת לארגונים בעניין איזון בין העבודה לחיים הפרטיים (Work Life Balance - WLB). לחברה יש עשרות לקוחות, בהם ורינט, SCD (חברה בת של רפאל), שירותי בריאות כללית, בנקים ומשרדי ראיית חשבון. אלקובי קבעה לעצמה כיעד גידול של מאות אחוזים בהיקף הפעילות בשנים 2006-2009. שנה אחרי שהצהירה על כך היא מספרת על גידול של 200% בהיקף המכירות בהשוואה לשנה שעברה.



אלקובי, 35, אם לשלושה ילדים, מספרת כי המודעות לצורך באיזון בין העבודה לחיים הפרטים התעוררה אצלה לאחר חופשת הלידה הראשונה, לפני כעשר שנים. "חיפשתי משרה שתתאים לצרכים החדשים שלי כאמא. אך למרות הניסיון הרב שהיה לי התקשיתי למצוא עבודה בגלל דרישה לשעות עבודה רבות ובלתי גמישות, שעלתה בכל ראיון עבודה", היא אומרת. "ההתעמקות שלי בעניין נבעה מההבנה שאנשים בשוק העבודה מפסידים מקומות עבודה מצוינים או מוותרים על חייהם הפרטיים, וגם המעסיקים מפסידים נתח משמעותי של כוח אדם מוכשר, שיכול לתת תפוקה גבוהה ולהיות נאמן ומסור למקום עבודתו".



החברה בונה ללקוחותיה תוכנית המבוססת על תרבות עבודה יעילה וגמישה ומסייעת בהטמעתה. חלק מהארגונים עדיין מסתפקים בפתרונות מצומצמים יותר, כמו הרצאות וסדנאות לעובדים ומנהלים או אימון אישי למנהלים.



אלקובי מספרת כי החברה הרחיבה הפעילות בכמה תחומים: "קודם כל, הצטרפו אלינו לא מעט לקוחות. החלטנו גם להרחיב הפעילות בצפון ולהיכנס לתחום עריכת הדין", היא אומרת. "בשנה האחרונה יש יותר ויותר חברות שרוצות לעשות שינוי משמעותי אמיתי. הן לא מסתפקות רק בהרצאות או סדנאות, אלא רוצות לבנות תוכניות שיובילו לשינויים ברמה האסטרטגית".



החברה גם מלווה בהתנדבות את פורום המנהלות בהיי-טק, בראשות איילה סקופ. הפורום, שמטרתו היא יצירת רשת קשר נשית, פועל למען השוואת מעמדן של נשים לזה של גברים בתחומי השכר, הקידום ותנאי ההעסקה. עד עתה חתמו על האמנה שפירסם הארגון 30 מנכ"לים של ארגונים המעסיקים כ-20 אלף עובדים, בהם מג'יק, נס, מטריקס ואורקל. דיינמיקס מלווה את הארגונים החתומים על האמנה ביישום סעיפים המתייחסים לניהול יעדים לפי תוצאות ולא לפי שעות, ויישום פתרונות גמישים, כמו עבודה מהבית.



"השוק הישראלי מבשיל", אומרת אלקובי. "הוא עבר מקיטור על הבעיה לשיחה על הפתרונות. מנהלים ומנהלות בכירים מתחילים לספר כי הם יוצאים פעם בשבוע מוקדם, וגאים לספר כי הם עובדים יותר מהבית כדי להיות יותר פרודוקטיוויים ויעילים ולחסוך זמן נסיעה בשעות הפקקים".



עדיין מחכים לתיירים

מעוז ינון, שמפעיל את הגסט האוס פאוזי עזאר אין שבנצרת, חשב בשנה שעברה כי זרם התיירים יגבר והגסט האוס יפרח. הוא חלם ליצור מסלול הליכה מנצרת לכפר נחום בעקבות האתרים הקדושים לנצרות, והתלבט בין הוספת שבעה חדרים לגסט האוס או הקמת רשת אכסניות.



"אני עדיין אופטימי, אבל פחות נאיווי", מצהיר ינון ערב פסח 2007. מלחמת לבנון השנייה פגעה בו קשות: בפברואר 2006, 50% מהכנסותיו היו מתיירות נכנסת; בפברואר 2007 הנתון צנח ל-10%. משקיעים, שהיו מוכנים להקים אתו רשת בתי הארחה, נסוגו מהתוכנית.



"אני מאמין שלמקום בודד אין זכות קיום מבחינה ניהולית, שיווקית ותפעולית", מסביר ינון את דבקותו בתוכנית להקים רשת אכסניות. "אני מחפש נכסים במקומות אסטרטגיים כדי להפעיל אותם כבתי הארחה - כמו בצפת".



מה מצבך הכללי?



"המלחמה החזירה אותנו שנה לאחור, אבל דברים משתנים לחיוב. אני מרוויח משהו וגם קיבלתי פיצויים. בלעדיהם אין ספק שהייתי סוגר".



הטילים סגרו את העסק



דוד בארי, איש נדל"ן חיפאי, פתח את XPark בחיפה באמצעות חברת אקסטרים צפון בע"מ בהשקעה של כשמונה מיליון שקל. יעדי החברה היו להפוך את הפארק בתוך שנתיים-שלוש למרכז הספורט, החוויה והפנאי הגדול בישראל ולהתפתח לשטחים נוספים מזרחית למתחם שלמרגלות הר הכרמל, שיכללו מרכז מוטורי לג'יפים, אופנועי שטח ומסלולי דאונהיל לאופניים.



לדברי בארי, המלחמה פרצה בדיוק לפני הפתיחה הרשמית כשבאמתחתם יש כבר הזמנות רבות לחודשי הקיץ - ואז הכל קפא. "שני טילים נפלו בטווח כמה מאות מטרים מאתנו ואסרו עלינו לפתוח", משחזר בארי. "כל הקיץ הפארק היה מיותם. לא עמדנו בציפיות הכלכליות והיתה רגסיה בהכנסות הצפויות". לדבריו, כשמבטלים הזמנות, הן אינן מתחדשות למחרת: "נכנסנו לחורף, שבו הפעילות יורדת, ובאביב תהיה הפתיחה המחודשת".



לטענת בארי, גם הקמפיין השיווקי שעלה לפני הקיץ ירד לטימיון, הוא לא זכה בפיצויים על נזקי המלחמה, וההפסדים "אכלו" את מה שרצה להשקיע בפרסום לקראת הקיץ הקרוב. "הפארק לא נכנס לסכנת קיום, אבל ספג מכה", הוא אומר, "זה לא עסק שכבר חי שלוש-ארבע שנים עם תזרים מזומנים ויכול לעבור תקופת ביניים. זה היה מבחן עסקי לא פשוט - אבל עברנו אותו. המוצר זוכה לפידבקים חיוביים, ויש לנו הזמנות רבות לאביב ולקיץ".



מימון עצמי



חביב מצליח, טייס ומורה דרך, פעל לפיתוח מנחת בר-יהודה (מנחת מצדה), ממזרח להר. "החלטתי להפיח בו רוח חיים, להביא מטוסים ולגרות אנשים לבוא", אמר אז. יחד עם יצחק בורבא, מנכ"ל החברה הכלכלית של המועצה האזורית תמר שמחזיקה בבעלות למנחת, הוא יצר חזון של שדה תעופה פרטי, שבו יוכלו לנחות חברות צ'רטר וטיסות מוזלות (לואו קוסט) שמחפשות אתרי נחיתה זולים.



בורבא קידם תוכנית להארכת המסלול, שתאפשר להנחית מטוס סילון בן 200 מושבים. "בעוד שנה, בהנחה שהמצב במדינה לא יהיה יותר גרוע, גם יהיה לנו קו סדיר מתל אביב וחיפה עם חיבור לאילת", מבטיח מצליח. בורבא טוען כי המלחמה פגעה בכל התחומים, והמנחת נפגע אף הוא מהירידה המשמעותית בתיירות הנכנסת. שדרוג המנחת והארכת המסלול יועמדו ככל הנראה למכרז - "המינהל עשה בדיקות ולא התקדם", הוא אומר.



"בכל חודש אני מביא כסף מהבית", מספר מצליח. "אבל זה לא שובר אותי. המנחת נצרב בתודעת הישראלים וצובר תאוצה. בשישי-שבת מתבצעות עשרות נחיתות ולעתים מגיעים 30 מטוסים בבת-אחת". עם זאת, מסביר מצליח כי לא הצליח להפעיל את קו התעופה מתל אביב לים המלח משום שהמשאבים הכלכליים שלו אינם מספיקים.

הריח מתפשט - ליאור טאו

שנה אחרי שהתחיל להפיץ בבתי עסק בישראל את בשורת הריח, ליאור טאו אומר כי היקף הפעילות שלו גדל פי חמישה. הוא אמנם לא השיג את היעדים שהציב לעצמו, אך לדבריו הוא מרוצה מאוד מקצב ההתקדמות.



טאו, 30, מייצג בישראל את החברה האמריקאית סנט אייר (ScentAir), המתמחה בייצור ריחות יומיומיים. אם נכנסתם לבית קפה והרחתם קפה שזה עתה נטחן, הדבר אינו מעיד בהכרח על כך שבמקום טוחנים קפה - ייתכן שפשוט מפזרים שם ריחות קפה ממתקנים סודיים החבויים בחנות. גם אם נכנסתם לחנות רהיטים והרחתם ריח חלש ומרומז של עץ ועור, הדבר אינו מעיד על איכות החומרים שמהם עשויים הרהיטים וייתכן שמדובר בריח סינתטי. בחו"ל סנט אייר אף מספקת ריחות ייעודיים למותגים כמו נייקי, סוני ודיסני.



לפני שנה אמר טאו כי הוא משכיר כ-100 מכשירים מפיצי ריח בכ-500 שקל בחודש ומקווה להגיע לכמה אלפי מכשירים. לדבריו, כעת הוא כבר משכיר כ-600 מכשירים. חישוב מהיר מעלה כי המחזור שלו אמור להיות כ-3.5 מיליון שקל בשנה. "אנחנו עדיין לא רווחיים, אבל מאוזנים", הוא אומר.



הלקוחות של טאו בשנה שעברה היו רשתות אופנה, רשתות בתי קפה, רשת חנויות נוחות ורשת מלונות, שהפיצה בלובי ריח מיוחד. טאו סירב לחשוף את לקוחותיו וכך הוא נוהג גם כעת. "אני חתום על הסכמי סודיות. הלקוחות אינם מעוניינים שהצרכנים יידעו שהם מפיצים ריחות בחנויות", הוא מסביר.



לדברי טאו, "כעת כמעט בכל רשתות המלונות בישראל כבר יש ריחות שלנו בלובי. אנחנו עובדים גם עם כמה רשתות אופנה. נכנסנו גם לתחום המזון: יש חברה שאנחנו מפיצים בעבורה ריחות נעימים של אוכל בסופרמרקטים במקום שיעמדו שם דיילות שנותנות לאנשים לטעום את המוצר. אנחנו גם במגעים עם שתי חברות סלולר להפצת כיסוי לטלפון נייד עם ריח עדין שמחזיק מעמד 12 חודשים".



משיחות עם כמה מנהלי שיווק עולה כי הם מכירים את מפיצי הריחות, אך אינם ממהרים לאמץ את השימוש בהם. על אף שמנהלי השיווק הישראלים אינם ממהרים לשלם על ריח, טאו אינו מוותר. "לשוק הזה יש פוטנציאל גדול וזה עניין של זמן עד שיתחילו להאמין בשירות שלנו", הוא אמר לפני שנה - ועדיין מאמין בכך.



עידן התמימות - גלריה ג’ינא





הנאיוויות משתלמת. גלריה ג'ינא, שמתמקדת באמנות נאיווית מרחבי העולם, סיימה את 2006 עם הכנסות של כ-2.5 מיליון שקל - עלייה של 15% לעומת 2005. עם זאת, הגלריה עדיין אינה רווחית. "הסיבה המרכזית לכך היא שלפני שאתחיל להרוויח אני רוצה לבנות בסיס איתן ולהגיע למספר גדול ככל האפשר של אנשים שיכירו את הגלריה", מסביר דן טשיל, המייסד והמנהל של הגלריה השוכנת בצפון רחוב דיזנגוף בתל אביב. "לכן, בשנה שעברה הקדשנו עשרות אלפי דולרים לפרסום בעיתונים ובאמצעות קטלוגים, וגם השקענו בפתיחות חגיגיות של תערוכות".



לדברי טשיל, ההשקעה השתלמה. אנו בהחלט מתרחבים וזוכים לעניין גדול יותר", הוא אומר. "אם לפני שנה היו ברשימת הדיוור שלנו כ-4,600 איש, כיום כבר יש כ-5,400. וזה לא בגלל שאנו מציקים לאנשים שלא מכירים את הגלריה ושולחים אליהם חומר פרסומי. מדובר באנשים שביקרו בגלריה, התרשמו מיצירות האמנות ומהז'אנר הנאיווי וביקשו שנוסיף אותם לרשימת התפוצה שלנו".



בשנה האחרונה הוצגו בג'ינא שמונה תערוכות חדשות. טשיל אומר שניכרת עלייה בעניין בגלריה גם מצד אנשים בחו"ל, שיכולים לרכוש יצירות דרך אתר האינטרנט של החברה. לדבריו, המכירות באמצעות אתר האינטרנט הוכפלו ואף שמבקרים בו רק כ-10% ממספר האנשים שפוקדים את הגלריה, הוא אחראי על כ-25% מההכנסות.



בשנה שעברה דיבר טשיל על אפשרות לפתיחת גלריה נוספת בחו"ל - וגם כעת הוא אינו פוסל את הרעיון. "אני מאמין שהעולם הנאיווי מדבר לאוכלוסייה מאוד רחבה", הוא אומר. "המקום המתאים ביותר הוא ארה"ב, אבל אני חושב שגם כמה ערים גדולות באירופה יכולות להתאים, ואפילו ערים במזרח הרחוק. זו פעילות שהיא בהחלט באופק של ג'ינא".



כעת האתגר של טשיל הוא לגרום למבקרי אמנות ולאספנים לשנות את יחסם לז'אנר הנאיווי. לדבריו, "אני חושב שאספנים ומבקרי אמנות צריכים קצת לפתוח את הלב ולתת לציורים הנאיוויים לעבור את משוכת האינטלטקט, כך שיגיעו ישר ללבם. זהו האופי של הציורים הנאיוויים - הם מדברים אל לבנו ולא אל מוחנו - ואני לא חושב שצריך להרחיק אותם בגלל שהם פחות אוונגרדיים".



בסוף השנה יישא טשיל דברים בתערוכה בינלאומית לציורים נאיוויים שתתקיים במוסקווה. "אני נוסע עם שני ציירים נאיווים ישראלים, מה שמצביע על רמת העניין בגלריה בתל אביב ובציירים המקומיים המשתייכים לתחום", הוא אומר.