האב, הבן ומעטפות המזומנים

הנה הגיעו היבבות:

"האם נהפכנו למדינת עולם שלישי? שר האוצר נחשד בקבלת מיליונים במעטפות מלאות מזומנים - לאן הגענו, מי היה מאמין".

לא, לא מדינת עולם שלישי, אלא מדינה שעושה סימנים ראשונים, קטנים, של חוסר שביעות רצון מהילולת השחיתות, השוחד וההתעשרות שבה טבלו רבים וטובים מהפוליטיקאים, פקידי הציבור ואנשי העסקים הישראלים.

"עורך הדין שלי מייעץ עכשיו לראש הממשלה בהרכבת הממשלה", סיפר לנו לפני כמה שנים, ברגע של זחיחות דעת ויוהרה, אחד מאילי ההון הגדולים במשק, "אנחנו מזרימים למשרד שלו עבודות במאות אלפי דולרים בשנה. מה אתה חושב? הוא יקשיב לעצות שלי בקשר לחלוקת התיקים בממשלה?"

דבר חדש לא נחשף בכל פרשיות השחיתות הנחקרות בימים אלה במשטרה: כל מי שמצוי ושרוי בעולם העסקים הישראלי מכיר היטב את השחיתות במגזר הציבורי, את המשקל העצום של המאכערים, הנעים על קו התפר שבין הקופה הציבורית ליזמי המגזר הפרטי; ומכיר היטב גם את התבטלות הפקידים בפני מחלקי הג'ובים הגדולים במגזר הפרטי, עורכי הדין והמתווכים שלהם.

אז מה קרה לפתע בחודשים האחרונים, שבזה אחר זה מובלים פקידים בכירים - מאנשי רשות המסים ועד לשר האוצר - לחקירות במשטרה?

הסיבה פשוטה להפליא: המשטרה הגדילה בשנים האחרונות את כוח האדם ביחידות לחקירות כלכליות במאות עובדים. לראשונה היא מנסה להתמודד עם ההיקף העצום של השחיתות הכלכלית במשק.

חקירות השחיתות הכלכליות מורכבות. רוב הגניבות מהקופה הציבורית מתבצעות בשיטות מתוחכמות מאוד.

שוק השחיתויות הישראלי, בניגוד למקובל במדינות מושחתות אחרות, כמו רוסיה, סין או ארגנטינה, אינו שוק של "ספוט" - כלומר של העברת מעטפות מזומנים מיידיות כשהפקיד מספק את הסחורה - אלא שוק של "עסקות פורוורד". למשל, אני אתן לך היום מכרז, הקלה, רישיון - ובעוד כמה שנים אקבל ממך ג'וב.

הגדלת כוח האדם במשטרה מאפשרת לה לעבור בשנים האחרונות משיטה של חקירות לשיטה של מודיעין. מרבית החומר נאסף עוד לפני שהחשוד יודע שהוא תחת חקירה ולפני שהוא מובא אליה. כיום מבינים במשטרה כי בעבירות כלכליות, רק עבודת מודיעין מתמשכת יכולה להביא לתוצאות.

מדינות עולם שלישי הן המדינות שבהן כל איש עסקים יודע שניתן לקנות פוליטיקאים, פקידים ורגולטורים במעטפה, באיום מרומז או בהבטחה לג'וב טוב. מדינות עולם שלישי הן אלה שבהן איש לא מתפלא ודורש הסברים כשרמת החיים של פקידים בשלטון עולה פלאים במהלך השירות הציבורי או מיד לאחריו. לעומת זאת, במדינות המתקדמות יותר עושים את מה שהמשטרה התחילה לבצע באחרונה: חוקרים את המושחתים - גדולים, עשירים וחזקים ככל שיהיו - ומביאים אותם לבית המשפט.

שר האוצר, אברהם הירשזון, צריך להתפטר. חזקת החפות של החשוד אינה רלוונטית כשישנם חשדות כה כבדים וחקירה כה אינטנסיווית נגד האיש שצריך להוביל את המשק.

גם אם המשטרה לא תמצא בסופו של דבר ראיות למעשים פליליים מובהקים של הירשזון, הרי שהחיבה היתרה שהיתה לאיש הציבור למעטפות ולהפקדות במזומנים לא יכולה להיות כשרה במיוחד.

ובכלל, הירשזון לא היה צריך להיות שר אוצר מלכתחילה. הסיבה היחידה שבגללה הוא מונה לתפקיד היתה משיקולים ציניים ואינטרסנטיים של ראש הממשלה. לא היה מדובר בשום התחייבות קואליציונית או בצורך פוליטי מיוחד - אלא רק בשיקול אישי של אהוד אולמרט.

אולמרט, יותר מכל אחד אחר, ידע היטב מיהי משפחת הירשזון - האב, העסקן האפור מההסתדרות הלאומית, והבן, השקוע בחובות ענק. וזה התאים לו כמו כפפה ליד: הירשזון הוא גם "איש שלו", וגם דמות חלשה שתהיה תלויה בו לחלוטין.

גם פקידי האוצר ידעו היטב מיהו הירשזון: עסקן בלי מנהיגות, בלי כריזמה ובלי הבנה כלכלית מיוחדת. גם להם זה היה נוח: הוא לא יפריע להם, הוא יעשה מה שהם יגידו לו.

כשהירשזון היה יו"ר ועדת הכספים של הכנסת, הוא התעקש לעסוק בנושא הרפורמה במערכת הבנקאות, למרות חובות הענק של בנו עופר לבנקים. הוא טען שישנה הפרדה מלאה בינו לבן שלו. עכשיו, כשהוא בצרות, הטיעון מתהפך: הירשזון טוען במשטרה שזהו אותו הבן שהפקיד את הכספים במזומן בחשבונות הבנק שלו.

בשנה האחרונה שאלתי את שלושת האנשים הבכירים ביותר באוצר כמה פעמים אם הם סבורים שהירשזון יכול באמת לתפקד כשר אוצר, כאשר הבן שלו שרוי בחובות ענק. הם העדיפו לשתוק, היה להם נוח עם הירשזון.

איפה מתחיל אברהם הירשזון ואיפה נגמר מיקי צולר, יד ימינו, החבר והצל שלו בשנים האחרונות? כיצד הצליח צולר לינוק כ-9 מיליון שקל מגופים הקשורים להסתדרות הלאומית בשנים האחרונות, כמשכורות וכבונוסים, ומי אישר לו את הסכומים האלה? האם יש קשר בין החריגות של מאות אלפי שקלים של אברהם הירשזון בחשבון שלו בבנק יהב לבין העובדה שצולר ידידו הוא יו"ר הבנק?

משרד האוצר ומבקר המדינה נכשלו במתן תשובות לכל השאלות האלה בשנים האחרונות - אולי המשטרה תיתן.

עופר הירשזון היה כוכב מדורי הרכילות בתחילת שנות ה-2000 העליזות. הוא הוגדר בהם איש עסקים ומצליחן. הירשזון הבן כנראה האמין למה שקרא על עצמו בעיתונים, נטל הלוואות ענק מהבנקים, הימר על רכישת חברות בורסאיות והפסיד עשרות מיליוני שקלים בתוך פחות משלוש שנים.

בנק הפועלים, הנושה העיקרי של הירשזון הבן, נאלץ לפרוס לו את החובות. החשיפה הציבורית של החובות שלו העיקה מאוד על כל הנוגעים בדבר, והם מצאו פתרון: הוצאת הפעילות העסקית שלו מהבורסה.

מאז יצא הירשזון הבן מהבורסה, איש אינו יודע מה מצב חובותיו. בראיון לטלוויזיה לפני כמה חודשים טען האב שהבן סידר את החובות. איך "מסדרים" חובות של עשרות מיליונים? רק ההירשזונים יודעים.

אם עופר הירשזון היה לקוח רגיל, הבנקים כבר היו פושטים את עורו, מעקלים את רכושו וכופים עליו להעביר כל שקל פנוי להסדר נושים. אבל הירשזון הבן הוא עדיין לקוח מועדף, שממשיך לקיים רמת חיים גבוהה כאילו שאבא שלו שר אוצר במדינת עולם שלישי.