כאן ביתי פה אני נולדתי

געגוע. לילדות, להתחלה חדשה, לתחושה ראשונה של עצמאות ולאנשים שאינם. זה המוטיב העיקרי בפרויקט שלפניכם, שבו אנשי עסקים, סופרים, שחקנים, אנשי תקשורת ופוליטיקאים חושפים בגילוי לב את הבית המשמעותי בחייהם.

רבים מהם סיפרו באריכות על בית ילדותם ועל האופן שבו הוא השפיע ועיצב את עתידם, אחרים בחרו לתאר את בית הסבתא בעיר הרחוקה שבו נהגו לבקר בחופשות. לצדם, היו מי שנזכרו בבית הראשון שרכשו בכספם או בזה ששיפצו לבדם כשהחליטו לצאת לעצמאות, והיו גם כאלה שבחרו בבית דמיוני, כזה שמופיע רק בחלומות.

הבחירה המגוונת אינה מפתיעה. אחרי הכל, בית, מעבר לקירות העוטפים אותו, למרצפות שהונחו בו, למפרט הטכני ולריהוט שבתוכו, הוא ציון דרך, תחנה שמותירה זיכרונות של תקופה: מעצבים, שמחים, מרגשים, עצובים או קשים.

מערכת מוסף הנדל"ן של TheMarker בחרה, ערב פסח, להביא לכם את הזווית האישית - זאת שמעבר להיבטים הכלכליים, התכנוניים והביצועיים של כל נכס. קריאה מהנה.

שם: יונה אליאן
עיסוק: שחקנית
מקום מגורים נוכחי: רמת אביב הירוקה
הבית המשמעותי בחיי: בית ילדותי ברחוב צהלון הרופא ביפו

"נולדתי בבית ערבי ביפו עם חצר, גינה, לול תרנגולות ועצי פרי, ובו חייתי עד גיל 16. כמעט כל ההיסטוריה שלי כילדה נמצאת בבית ההוא.

"יום אחד, כשהייתי ילדה קטנה, הגיע לבית איש זר שדפק בדלת ואמי הכניסה אותו לבית. הוא ערך בו סיור קצר והלך. כעבור זמן התברר לי שזה היה ערבי שנולד בבית ונטש ב-48'. ראיתי בזה משהו סמלי: אמא שלי הגיעה לכאן כפליטה, אבא שלי הגיע כפליט וקיבלנו בית של פליטים.

"לפני כמה שנים ערכו עלי תוכנית טלוויזיה, שבה החזירו אותי למחוז ילדותי. עם השנים נהפך הבית לבית כנסת, וסירבו לתת לי להיכנס לשם מכיוון שאין בו עזרת נשים. נותרתי בחוץ עם דמעות כי בכל זאת קיוויתי שאוכל להיכנס וקצת לראות את מה שהיה הבית המשמעותי בחיי".

שם: יעקב יער
עיסוק: אדריכל, חתן פרס ישראל
מקום מגורים נוכחי: שדרות דוד המלך, תל אביב
הבית המשמעותי בחיי: הראשון שתיכננתי, פרישמן 8, ת"א

"זה הבית הראשון שתיכננו, אשתי ואני, ב-55', כאשר היינו בני 25, ממש ילדים, מיד לאחר שסיימנו את לימודינו בטכניון. עיצבנו אותו בדמותנו. לפי דעתי זה היה הפנטהאוז הראשון בתל אביב. הבית היה בנוי כחלל אחד גדול, פתוח כולו. התקרה היתה תקרת עץ משופעת.

"המבנה היה לא ברור. באחת הפעמים הגיע פקיד של העירייה כדי להעריך את הדירה לצורך ארנונה והתיאור שלו היה: סלון ושתי פינות אוכל. בבית זה נולדו שני הילדים הראשונים, ובשנים הראשונות הוא שימש גם משרד.

"מעל הכל היה גג של 50 מטר. עשינו בו מסיבות משגעות, פורים וסילווסר. בנינו את המבנה בשביל ועד הבית והתגוררנו במקום 10 שנים ללא שכר דירה; כשיצאנו קיבלנו חזרה את דמי המפתח. עשינו מעין עסקת קומבינציה ייחודית.

"עזבנו כי כבר היה קשה לגדל במקום ילדים - התחיל להיות סואן באזור ולא היה לאן לרדת אתם, אז כמו כל זוג צעיר עזבנו את תל אביב. כיום, כל יום שאני בדרך לעבודה, אני עובר במקום, עוצר ברמזור ומסתכל".

"המקום בו עשיתי את צעדיי הראשונים" שם: יורם קניוק עיסוק: סופר מקום מגורים נוכחי: דירת קרקע ברחוב ביל"ו בתל אביב הבית המשמעותי בחיי: בית ינקותי ברחוב רוטשילד בתל אביב

"הבית שהותיר בי את החותם הנפשי הגדול ביותר הוא ביתי הראשון, אליו הובאתי הישר מבית החולים. זהו המקום בו עשיתי את צעדיי הראשונים. הייתי רק ילד קטן והזכרונות שלי מהמקום חלשים, אך זה היה המקום בו פקחתי את עיני ובו היקום החל להופיע.

"הבניין ניצב על עמודים, ואני זוכר שהייתי מביט מבעדם אל הרחוב ואל העצים שניטעו בו אך לא מזמן - כמו בפנס קסם. אני זוכר את חדר המדרגות שתמיד השרה עלי עגמומיות, לעומת הבוהק המסנוור של תל אביב הצעירה בחוץ.

"אלה היו שנות ה-30 ושדרות רוטשילד היו המקום אליו באו כדי לראות ולהיראות - כמו היום רק עם חליפות לבנות. אצולת העיר התגוררה אז במקום.

"היו אירועים שונים שהתרחשו מחוץ לבית שמשכו את תשומת לבי. פעם קרסה אישה ומתה באמצע הרחוב, וקמה מהומה גדולה. אני זוכר את העולים מגרמניה, שהיו אמנם פליטים, אבל נראו כמו אדונים בחליפותיהם המהודרות.

"לא הרחק מהמקום התגורר דודי יוסף שהיה ביוכימאי. מסביב למכוניתו - שהיתה אחת הראשונות בתל אביב כולה - התגודדו סקרנים.

"אלה ימים רחוקים והזכרונות מהם אינם תמיד חדים, אבל המקום עדיין מהדהד עבורי וחוזר אלי בחיי ובכתיבתי".

שם: מיקי ברקוביץ
מקצוע: סוכן ביטוח, מנהל מקצועי של קבוצת הכדורסל ישקר נהריה
מקום מגורים נוכחי: בית ברחוב שניר ברמת השרון
הבית המשמעותי בחיי: דירת ילדות ברחוב דיזינגוף בתל אביב

"גרתי בכמה דירות בחיי. נולדתי בדירה בכפר סבא, ומשם עברתי בגיל שנה לדירת סוכנות בקרית טבעון שהיו בה חדר ומטבח. למזלי הרב, בתחילת שנות ה-60 עברנו לדירה המשמעותית בחיי, ברחוב דיזנגוף בתל אביב.

"הדירה היתה גדולה יותר מהדירה בקרית טבעון - במקום 30 מ"ר היו בה 45 מ"ר - אבל עדיין צנועה מאוד. גרנו בקומת קרקע עם מרפסת, ונהגתי לצאת מהדירה באמצעות קפיצה מהמרפסת. שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 היו תקופת הזוהר של רחוב דיזנגוף, ולא היה אחד שלא הסתובב שם. גרנו ממש במרכז העניינים.

"הדירה הזאת משמעותית במיוחד מבחינתי, מכיוון ששם למדתי כדורסל. בקרית טבעון באותו זמן ענף הספורט המקובל היה כדור מים דווקא, ואם היינו נשארים שם החיים שלי היו פונים לכיוונים אחרים. הבית עדיין קיים, ולעתים יוצא לי להיות בסביבה ולהתבונן בבית. גם המרפסת עדיין במקום".

שם: שלי יחימוביץ
עיסוק: חברת כנסת
מקום מגורים נוכחי: דירת 3 חדרים ברחוב הרב קוק בשכונת כרם התימנים בתל אביב ("בין השוק לים"), קומת קרקע + חצר ("וילה באמצע העיר") בבניין באוהאוס ישן
הבית המשמעותי בחיי: הדירה הראשונה שרכשתי, בשכונת פלורנטין בתל אביב

"הייתי בת 29, כסף לא היה לי אבל החלטתי לרכוש דירה דווקא בפלורנטין. באזור הזה רכישת דירה נחשבה אז למטורפת, אך לי היה ברור שעוד יפרח. זו היתה דירת 2.5 חדרים ברחוב קורדוברו 5, קומה שלישית, שרכשתי ב-29 אלף דולר, ומעליה דירת גג בת 1.5 חדרים שגם אותה רכשתי, ב-19 אלף דולר.

"כל משפחתי התגייסה לסייע לי בשיפוצים: אבי ז"ל שימש מנהל העבודה, אחיי היו הפועלים. כולנו יחדיו שיפצנו את הדירות, איחדנו אותן ויצרנו דירת דופלקס. בן זוגי לימים ואבי ילדיי, נועם, רכש את הדירה מתחתי ב-30 אלף דולר, וכשנולד בני הראשון, גל, עבר אלי. לאחר שנה הבנו שלא זו הסביבה לגדל בה משפחה. כשנתיים לאחר שרכשנו את הדירות מכרנו אותן בסכום גבוה פי שלושה. כך הרווחתי חוויה משפחתית מהנה, דירה מתוקה ושלא מדעת עסקת נדל"ן משתלמת".

שם: לינוי בר-גפן
עיסוק: מגישה בערוץ 10
מקום מגורים נוכחי: דירת 3 חדרים בשכירות ברחוב בארט ברמת אביב
הבית המשמעותי בחיי: הדירה השכורה הראשונה, בצפון ת"א

"בגיל 21, שכבר עבדתי ככתבת כנסת ומפלגות ב-Ynet, החלטתי שהגיע הזמן שתהיה לי שליטה על הדוד החשמלי בדירתי. קולגה סיפרה לי על דירת 4 חדרים שמתפנה ברחוב סמוך ליהודה המכבי בצפון תל אביב בשכ"ד של 630 דולר לחודש. קפצתי לראות את המציאה, ומצאתי וילון עבה שכיסה על תריסים שבורים, שטיחים שחיפו על בלטות אכולות חומצה וארונות אמבט משנות ה-40 שמיאנו להיסגר.

אי אפשר לומר שתמרורי האזהרה לא היו בולטים. ואכן כבר בשבוע השני לחירותי קרסו גם השירותים "המשופצים" - והדירה התמלאה במי ניאגרה מעופשים, רגע לפני שעמדתי לצאת למסיבת עיתונאים חשובה במצודת זאב. טלפנתי לאופיר אקוניס, דובר הליכוד, ובקול רועד סיפרתי לו על תלאותי. הוא גילה אמפתיה למצבי הקשה, ובמשך כל מסיבת העיתונאים החזיק טלפון סלולרי מול פיו של יו"ר התנועה, אריאל שרון, כשאוזני כרויה לדבריו וידי סופגות בעזרת סמרטוטי רצפה ובגדים ישנים את שלוליות הענק שכבר הגיעו לשטיח בסלון.

"כשסיימתי לספוג את המים ולהעביר את הידיעה למערכת, התקשרתי לאמא שלי והתבכיינתי. היא בילתה את כל אותו היום בשכנוע בעלי הדירה שבתה אמנם נבונה מספיק כדי לנתח את כשלי הרשות המבצעת והרשות המחוקקת - אבל במה שנוגע לדיור היא סתומה כמו השירותים הדוחים ששכרה.

"בתוך 20 דקות לערך היא ארזה את חפצי, מצאה שוכר חלופי, החזירה אותי הביתה, הושיבה אותי במטבח והסבירה לי מה הקריטריונים שעלי לבדוק לפני שאשכור את דירתי הבאה ואיך מתמקחים על המחיר. הקורס הזה הפך אותי לאחת השוכרות המיומנות והתובעניות בתל אביב".

שם: בני פדני
עיסוק: מנכ"ל ובעלים של תכשיטי פדני
מקום מגורים נוכחי: דירה ברמת אביב החדשה, בצפון תל אביב. הבית המשמעותי בחיי: הבית הראשון שקניתי, ברחוב הצדף ביפו

"קניתי את הבית ביפו בשנות ה-80 כשהייתי בשנות ה-30 לחיי. המחיר היה 400-500 אלף דולר, כולל השיפוץ. כאשר קניתי אותו הוא היה הרוס ושיפצתי אותו מהיסוד. הפכתי אותו לבית החלומות שלי. הוא ממוקם על הים, קרוב מאוד לנמל ויש לו גינה נחמדה מאחור, פרטית וקסומה. הבית גדול מאוד, 400 מ"ר, בפנים הבית תקרות גבוהות - 5-6 מטרים - בסגנון ערבי. יש בו את כל העולמות, גם את האופי הים תיכוני, המבט והקרבה לים.

"הבית הזה היה משמעותי מכיוון שהרגשתי בו שאני נמצא בנופש פרטי. גרתי בו 20 שנה עם אשתי ובני. עם הזמן הילד גדל ועזב את הבית ואני התגרשתי. הצטמצמתי ולכן עברתי לדירה קטנה יותר".

שם: בני גאון
תפקיד: יו"ר גאון אחזקות
הבית המשמעותי בחיי: בית ילדותי בבית הכרם בירושלים

"נולדתי בבית הכרם, שבה הוקם בית המדרש למורים העברי על שם דוד ילין. אבי היה הבוגר של המחזור הראשון. השכונה שבה גדלתי היתה של סופרים מורים ואנשי רוח. השכנים שלי היו פרופ' בן ציון דינור והסופר א.א קבק.

"במשפחה שלנו אבא היה דמות מרכזית עבורנו הילדים - לאחותי כלילה, שנולדה ביום פתיחת המכללה העברית הצופים, לאחי יגאל, ליהורם ולי. הבית היה מסורתי ספרדי והתקיימו בו שלושה ערכים מרכזיים: אהבת הארץ, אהבת השפה העברית שאבי היה קנאי גדול לה, וערך המשפחה במובן של - טוב שם טוב משמן טוב'".

הבית היה צמוד קרקע בן ארבעה חדרים ונבנה בעמל רב. אמי היתה הקבלנית ובנתה אותו. מחוצה לו היתה גינת ברושים על שטח של של דונם. אבי התהדר בכך שהיה בחצר עץ הדר, אך לא זכינו לראות את פירותיו.

"אני התגוררתי בבית עד לנישואי בגיל 23. לאחר מותו של אבי ומותה של סבתי נשארה אמי לבדה. כולנו, הילדים, עברנו לתל אביב. פעלנו להעביר את אמי לגבעתיים, ואז הבית נמכר לפרופ' יוסף קלוזנר, דודו של עמוס עוז. מאוחר יותר נהרס הבית. אני מתחרט על כך שלא השכלנו לשמר את הבית, אבל אז לא יכולנו להרשות לעצמנו לעשות כן. כיום כשאני עובד ברחוב החלוץ, אני רואה את הגדר שנותרה על כנה".

שם: סייד קשוע
עיסוק: סופר
מקום מגורים נוכחי: דירה שכורה בבית צפאפא
הבית המשמעותי בחיי: בית אבן בקצה הרחוב בו אני מתגורר

"הבחירה שלי היא בבית שאינו שלי ומעולם לא היה שלי. זה בית אבן ישן מאוד, שנמצא בקצה הרחוב שבו אני גר.

"שנים חשבתי שמדובר בבית נטוש, עד שנודע לי כי מתגוררים בו שני אחים זקנים, לבדם. כל מיני שמועות נקשרו סביבם: מספרים כי בפנים מתחבאת אחת הספריות הפרטיות הגדולות בירושלים, ואומרים שהאח הזקן יותר מטפל בצעיר.

"אני נמשך לתחושת החסינות שקורנת ממנו. באמצע שום מקום - לא בבית צפאפא, ולא בגילה, ולא בבית לחם, ולא בדיוק בישראל ולא בדיוק בשטחים - הוא נראה כאילו הוא עומד שם מאז ומתמיד, בלי להיפגע. נראה שבאופן מוזר כל המלחמות התנהלו בזהירות מסביבו, וכך הוא נותר שם - כמו ארמון עתיק שהשקיף על כל ההיסטוריה, ואיכשהו נמלט משיניה.

"אני יודע שלחיות על הגבול באזור מסוכסך זה מצב מסוכן; בכל רגע אחד הצדדים יכול לדרוס אותך בדרכו לצד השני. אבל בפנטזיה שלי אני במקום מוגן לחלוטין. אם הייתי עובר לגור בו, דבר ראשון הייתי מקים גדר, חופר תעלות, מקים גדר, טומן מוקשים. אותי מעניין עובי הקירות".

שם: צופית גרנט
עיסוק: מנחת תוכנית בערוץ 10
מקום מגורים נוכחי: רמת חן ("בית מיוחד במינו")
הבית המשמעותי בחיי: דירה שכורה ברחוב יהודה הלוי בת"א

"עם סיום לימודי בבית צבי לפני כ-17 שנה עברתי מרמת גן לתל אביב ומצאתי דירת סטודיו ברחוב יהודה הלוי 100 בלב תל אביב. דירה חמה בת חדר, מרפסת, מטבחון, מקלחת ושירותים. שילמתי תמורתה רק 270 דולר לחודש ועוד קיבלתי חנייה לאוטוביאנקי שלי. השוכרת שעזבה סיפרה לי כי מי שנכנסת לדירה - יוצאת ממנה נשואה. ואכן במשך שהותי בה הכרתי את בעלי לעתיד, אברהם גרנט, אתו התגוררתי בה במשך 4 חודשים. כשהתחתנו, עזבנו אותה.

אלה היו שלוש שנים מרתקות בקרבת הקאמרי שבו שיחקתי, בלב המשולש אבן גבירול-מרמורק-יהודה הלוי שהכתיב את אופן התנהלות חיי. באחרונה, אגב, גיליתי להפתעתי כי שלישיית הקומיקאים ?מה קשור' התגוררה בעבר באותו הבניין".

שם: אבנר ישר
עיסוק: אדריכל
מקום מגורים נוכחי: מרכז תל אביב
הבית המשמעותי בחיי: בית סבי וסבתי ברחוב הרצל בחדרה

"הבית, בית סבי וסבתי בחדרה, הוקם בעלייה הראשונה. זה היה בית צמוד קרקע בן שני חדרים. היו בו סלון עם פסנתר וספרים, וחדר אוכל שהיה מחובר לסלון, שנמצא בדירה שלי כיום. מסביבו היה בוסתן של עצי פרי וכרם. החצר השתרעה על כמה דונמים. רוב החיים היו בחצר. היתה גם רפת, לא היו בה פרות אבל היא היתה בנויה באופן מיוחד. הכל היה מסביב ירוק ופורח. זה הבית שאהבתי כל חיי. בבית הזה גידלו סבתי וסבי חמישה ילדים.

"בילדותי התגוררתי בתל אביב ובבית סבי וסבתי ביליתי את כל החופשות. מבחינתי החופשות שם היו שינוי גדול לעומת תל אביב. הייתי בן יחיד, והיה לי עולם ומלואו שם - פרחים ועצים.

"לאחר שסבתי נפטרה לפני 15 שנה, בגיל 96, הבית נמכר לקבלן שהרס אותו והקים תחתיו בניין מכוער. עד היום לא ראיתי אותו כי אני רוצה לזכור את הבית כמו שהיה".

שם: אייל ברקוביץ'
עיסוק: שדרן ופרשן ספורט
מקום מגורים נוכחי: שכונת דניה בחיפה
הבית המשמעותי בחיי: הדירה בה נולדתי וגדלתי בנהריה

"הדירה המשמעותית בחיי היא זו שבה נולדתי וגדלתי. זו היתה דירת שיכון פשוטה ברחוב הכרמל בנהריה. בחלקת הדשא הקטנה מול הבניין היינו משחקים כדורגל ועמודי תליית השטיחים שימשו לנו שערים.

"גרנו שם עד שמלאו לי 9, ואז התחלנו לנדוד בין הקיבוצים. הדירה הזאת היא החשובה לי ביותר, משום שאף פעם לא אשכח מניין באתי ואיך חיינו בזמנים אחרים. החיים מתהפכים ואני צריך להיזהר כל הזמן. אני עובר מולה כמעט כל יום, כשאני חולף בשכונה בדרכי לבקר את הורי".

שם: אביהו מדינה
עיסוק: אמן
הבית המשמעותי בחיי: בית סבתה של אמי ברחוב מחניים, קרוב לסנהדריה בירושלים

"מכל הבתים שבהם חייתי, דווקא הבית הזה, שבו לא גרתי, ושהייתי בו כעשר פעמים ומהן רק פעם אחת, בגיל 5, נכנסתי ממש לתוכו, הוא הבית המשמעותי בחיי. זה בית שכשאתה מסתכל עליו, אתה מרגיש כיצד ההיסטוריה חולפת על פנינו ומי יודע כמה גלגולים עברו מאז העולם הזה קיים.

"הבית היה מאוד ספרטני, חלק מאותה דלות שהיתה אז נחלת חלק גדול מהעם. השירותים היו בחוץ. הכלים בתוך הבית היו מאוד ישנים, אפילו לאותה תקופה, של שנות ה-50. פתילה, כלי נחושת, כלי עבודה פרימיטיוויים, פמוטים כבדים שלהערכתי היו כבר אז בני עשרות שנים. המרתף של הבית היה מפחיד, כמו בסרטים, ועטור קורי עכביש.

"למרות הכל, זו היתה דלות מאושרת, מלאת אווירה טובה. פתיחת חלון הכניסה אוויר לדירה. כששיעמם יצאו החוצה לדבר עם השכנים. היום כבר אין דברים כאלה.

"הבית עדיין קיים. לפני שבוע הבאתי אליו את בתי, כדי ללמד אותה על ההיסטוריה המשפחתית. קצת שיפצו את הבית מאז וגר בו מישהו בדמי מפתח, אבל גם היום השירותים נותרו בחוץ".

"בית הכרם היתה עולם שלם עם גבולות ברורים" שם: ניר ברעם עיסוק: סופר ועורך מקום מגורים נוכחי: דירה שכורה בתל אביב הבית המשמעותי בחיי: הבית בו גדלתי בשכונת בית הכרם

"כשאני חושב על המלה בית עולה בדמיוני בית ילדותי בשכונת בית הכרם בירושלים. הבית הזה, שחייתי בו עד גיל 22, הוא גם זה שמופיע בספרי, בשינויים מסוימים.

"כשאני חושב על הבית, אני נזכר במבנה המסוים שלו, באופן בו היו מסודרים החדרים, או על הנוף שנשקף מהחלונות. ביתנו ניצב במורד רחוב מלא עצים, ונשק לואדי גדול.

"אבל יותר מכך, הבית היה חלק בלתי נפרד מהשכונה שהקיפה אותו, חלק מקהילה. בית הכרם של אז היתה בשבילי העולם. זאת היתה ציוויליזציה שלמה.

"עברתי מאז דירות וכתובות. אני חי כיום בעיר, בתל באביב, אבל מושג השכונה כבר אינו קיים בה. אף אחד לא מכיר את השכנים. אין היררכיות פנימיות המוכרות לכולם. גם בית הכרם כבר אינה זאת ששמורה בזכרוני. הגבולות הברורים שלה נפרצו, והיא נפתחה אל העיר. הילדים ששרצו ברחובות נעלמו. זה עולם שגווע לאט לאט, אך הבית שלי עדיין מופיע בחלומותי".

שם: מאיר שטרית
עיסוק: שר הבינוי והשיכון
מקום מגורים נוכחי: בית פרטי, 3 מפלסים, 350 מ"ר בנוי על מגרש בשטח 600 מ"ר, בשכונת נווה אילן ביבנה, שכונת בנה ביתך שהוקמה בראשית שנות ה-80
הבית המשמעותי בחיי: צריף משפחתו ביבנה

"היה זה צריף בשטח 30 מ"ר, עם שני חדרי שינה קטנים, מיטות סוכנות ומטבחון. התגוררתי בו עם הורי ואחי מגיל 10 ועד שהתחתנתי, בגיל 28.

"בגיל 25 מוניתי לראש המועצה ביבנה, אבל המשכתי להתגורר בצריף עם משפחתי. לשם חיברנו את קו הטלפון הראשון במועצה, ובתנאים האלה אירחתי את שועי הארץ ובכירי המועצה. זה הבית שבו ביליתי את מיטב שנותי, שבו עברתי את תקופת הלימודים, הצבא וראשית כהונתי כראש המועצה. זה הבית שעיצב את ימי ילדותי ואת חיי הבוגרים.

"כשהתחתנתי, עברתי לדירה משלי, והוריתי על תוכנית שבה הותר לכל מי שגר בצריפים, בתים ערביים או אזבסטוניים ביבנה לקבל את המגרש בשטח 500 מ"ר שעליו נמצא ביתו - ולבנות עליו בית פרטי חדש. כיום נהפכה שכונת חולות יבנה הוותיקה לשכונת הווילות רמת ויצמן. כך, במקום בו עמד הצריף שלנו עומד כיום ביתה הפרטי של משפחת אחי".

שם: בנימין (פואד) בן-אליעזר
עיסוק: שר התשתיות
מקום מגורים נוכחי: בית פרטי בשכונת נוה ים במערב ראשון לציון הבית המשמעותי בחיי: דירה בקיבוץ סאסא

"עברתי 14 דירות בחיי - כך שבתים היו לי הרבה. אם הייתי צריך לבחור אחד, היה זה הבית הקטנטן בקיבוץ סאסא שעל גדר המערכת בצפון. בראשית שנות ה-70 התגוררתי עם משפחתי ברחוב יותם בחיפה. לאחר אסון מעלות מוניתי למח"ט בירנית שבגזרת הלבנון. יישובי הצפון סבלו אז מחדירות מחבלים יום-יומיות, והחלטתי שאם נגזר על האזור הזה לחיות כך - אעבור גם אני עם משפחתי לשם. העתקנו את מקום מגורינו לקיבוץ סאסא. הילדים (בן 5 ובת שנתיים) התגוררו בבית הילדים ואכלנו בחדר האוכל. רעייתי ואני התגוררנו בדירת קיבוץ קטנטונת בשטח 30 מ"ר.

"לאחר כמה חודשים גויסתי למוסד והכשירו אותי לקראת הנסיעות התכופות לביירות, שם החלה הקמת הפלנגות הנוצריות. אל הדירה הזאת בקיבוץ הבאתי את כמיל שמעון נשיא לבנון לשעבר, שם ביקר אותי ידידי בשיר ג'ומאייל ובבית הזה בניתי עם מייג'ור סעד חדאד את צד"ל. זו היתה דירה קטנטונת שהייתי רואה בעיקר בלילות - אבל אלה היו שלוש השנים הקריטיות בחיי. ממנה הובלנו את המהפכה בגבול הצפון ושם בנינו את הגדר הטובה".

שם: מרגלית צנעני
עיסוק: זמרת
מקום מגורים נוכחי: בית פרטי באזור
הבית המשמעותי בחיי: הדירה הראשונה שרכשתי

"הדירה המשמעותית בחיי היא הדירה הראשונה שרכשתי, ב-1977, בפרויקט שיכון זוגות צעירים, ברחוב אוהלי יעקב 6 שבשכונת תל כביר בדרום תל אביב. אף אחד לא יכול היה לעזור לי בדירה, ואני נשבעתי שבציפורניים אלחם כדי לקנות דירה משלי בעיר.

"המדינה העניקה אז משכנתאות נוחות, אבל בזכות האינפלציה שדהרה והעובדה שהמשכנתאות לא הוצמדו למדד - ההחזרים נהפכו למגוחכים ונהייתי לבעלת דירה. זו היתה דירה מתוקה בת 3 חדרים, שבה גרתי 12 שנה ובה גידלתי את בני אסף עד שרכשתי את הבית המרווח שלי באזור.

"אני לא טיפוס אורבני - גדלתי בצמוד קרקע בנתניה - אבל זו היתה ההזדמנות שלי לפרוץ כאדם עצמאי, לא לכלות את כספי בשכירות אלא להשקיע אותו בעצמי. כל מי שטוען שניתן לחיות בשכירות טועה טעות מרה. כל עוד לא יהיה שוק שכירויות מוסדר - המדינה צריכה להציע משכנתאות נוחות ולכפות על הבנקים לעזור לצעירים".

שם: שהם סמיט
עיסוק: סופרת
מקום מגורים נוכחי: דירה שכורה באחד מן הבניינים הראשונים שנבנו בשנות ה-20 ברחוב גאולה
הבית המשמעותי בחיי: פרויקט יוקרה - פצע לבן, חדש, נקי ומכוער - ברחוב מגורי

בקרוב, כך אני מסיקה מפעילות הגימורים הקדחתנית, תסתיים בנייתו של מתחם היוקרה בגאולה, של נזם הזהב הזה באף הרחוב המתקלף, ודירותיו גבוהות-הסטנדרט יתמלאו בדיירים דוגמת ההם שבציור האילוסטרציה מקדם המכירות: פיגורות דקות גו, אוחזות בתיק עסקי שחור, דקיק אף הוא - כי בעידן הדיגיטאלי גם העושר מציית לצו ה-Less Is More.

אבל מלבד השם השקרני "בניין באוהאוס", שאף הוא התנוסס באותיות ענקיות על שלט המכירות, אין במפלץ-רב-מפלסי הזה ולו מאפיין באוהאוסי אחד. למען האמת, גם המלה ?בניין' קטנה על מה שהוא, ?פרויקט מגורים' - עוד שם נדל"ני מנופח; ובעצם, זהו מה שהוא בדיוק.

בקרוב, בקרוב מאוד, יאכלסו את מרפסות השמש הפתוחות והסגורות (הנראות להלך ברחוב כמו ששה אקוואריומי ענק) הדיירים החדשים, המרוצים. אלו יוכלו לדלג בקלילות על ארבע מדרגות השיש המסייע להבדיל בין חול הרחוב לקודש ההיכל ולעבור בשער, אך ספק אם יעשו כן, כשלרשותם עומד חניון תת-קרקעי המאפשר להם להחליק, באמצעות המעלית, היישר ממכוניתם אל סלונם המאובזר.

בקרוב, מחרתיים או מחר, הם יתרווחו שם, בחלליהם ועל ספותיהם, יצפו במסכי הפלזמה הדקיקים, הרחבים, ולא יהיה להם מושג מכל מה שנקבר מתחת לגוש הענק הזה, ביתם.

בהתחלה, אי אז, היתה גבעה של חול. אחר כך צצו בניינים: ראשון קטן עם גג אדום שכה הלמו אותו שני הברושים שבחצר האחורית; שכנו, קובייתי, תלת קומתי, עם מרפסות ייחודיות. בבית הקטן, שבו עבד איש-תיקונים של מכונות כביסה הספקתי לתקן את זו שלי. אחר כך הוא מכר את חלקו בנכס ובאחת הפך מבעל מלאכה לאיש-נדל"ן.

אחר כך, בשחר חורפי אחד, הגיע הדחפור, ובשמונה - כשהפקידות מסניף הדואר בבניין ממול התייצבו מאחורי דלפקיהן - כבר היה הבניין הקטן לתלולית של בטון, לבנים ורעפים - לא גבוהה. אחר כך כרו בור גדול ובו קבעו מנוף, ובכל יום היתה המנופאית לובה עולה למרומים ומחרידה משם את השכנים בצעקות אל פועלי היסודות. אחר כך, בצו השימור, ערכו את הניתוח המסובך של הפרדת חזית המרפסות המקורית, היפהפייה, מבית הקובייה - ניתוח רשלני אשר גבה קרבן אדם, פועל נקבר מתחת קיר נופל.

בא אמבולנס, סילק את הגווייה, ופועלים חדשים באו. לפעמים, כאשר השכמתי קום, הייתי רואה אותם מגיעים בטנדר: נערים, כמעט ילדים, ומנהל העבודה היה מעיר אותם משנתם המתוקה בקבינה.

הדיירים החדשים, הם לא ראו דבר מכל אלה.

שם: איריס בראל
עיסוק: מנכ"ל סטימצקי
מקום מגורים נוכחי: רחוב הזמיר בשיכון ותיקים ברמת גן
הבית המשמעותי בחיי: בית הורי בשיכון ותיקים ברמת גן

"בבית הורי היו שלושה חדרים וחצי. התגוררתי יחד עם אחי, שגדול ממני ב-7 שנים, בחדר אחד. זה היה בית פשוט ולא יוצא דופן מבחינה תכנונית.

"בית הורי היה זה שעיצב אותי, בתכנים שקיבלתי שם, להמשך הדרך. הוא נתן את הכלים שנותנים לילד כדי שיוכל להתמודד בעולם של המבוגרים. לימים בניתי את ביתי, מעל בית הורי, ועד היום אני מתגוררת בקומה מעל, עם שני ילדי (השלישי עזב) ועם בעלי. באופן זה הצלחתי לגרום לכך שגם שלושת ילדיי יחוו את אותו הומור של הורי - של אבי שהוא איש פלמ"ח ושל אמי שהיא האישה המצחיקה בעולם".

שם: לאורה ריבלין
עיסוק: שחקנית
מקום מגורים נוכחי: בית בשכונת נוף ים בהרצליה
הבית המשמעותי בחיי: בית שמופיע בחלומותיי

"אני בקשר עמוק עם כל הבתים שהייתי בהם. לכולם יש בי געגועים מתוקים יחד עם הכאב על כך שהם היו ולא יהיו עוד. המשמעותי ביותר? קשה לי לומר. אני דווקא יכולה לחשוב על מיטה משמעותית ביותר.

"נדמה לי שהבית המשמעותי ביותר הוא זה שחוזר ומופיע בחלומותי בלילה. זה בית ליד הים, אבל בנוי בצורה מטומטמת כמו הרבה בתים ודירות בישראל: הבית עומד ליד הים, אבל אי אפשר לראות ממנו את הים, אלא מחלון צדדי מאוד ואם עומדים בזווית מסוימת.

"החלום מלווה תמיד בתחושות כעס ותסכול - יש לי בית משלי ליד הים, אבל אני איני יכולה לראות לא את הים, לא את הגינה ולא את העצים".

שם: ג'ודי שלום-ניר-מוזס
עיסוק: אשת טלוויזיה, בעלת מניות ב"ידיעות אחרונות"
מקום מגורים נוכחי: שכונת תל בנימין, רמת גן
הבית המשמעותי בחיי: הבית שגדלתי בו, ברחוב נח מוזס בשיכון ותיקים ברמת גן

"זה היה בית בן שני קומות, עם גינה ושולחן פינג פונג (אחי, נוני, היה אלוף השכונה בפינג פונג). לאחר מות בעלי העבירה אמי את הבית לבעלות בני הגדולים, וכיום הוא מושכר.

"גרתי בו עד גיל 21, אז עברתי להתגורר עם עמירם, בעלי הראשון. הבית הזה איכלס נשיאים, ראשי ממשלות וחברי כנסת לצד מנקי רחובות ומפני זבל. זה היה בית מלא בחברים. אז הוא נראה לי גדול מאוד. כיום הוא נראה בעיני הרבה יותר קטן. הבית הזה עיצב את דמותי ודמות אחי כאנשים עממיים ומחוברים לקרקע. אבי התגורר בבית עד יום מותו.

"כיום אני מתגוררת די קרוב, ברמת גן. ילדי לומדים באותם מוסדות שאנחנו למדנו. אני אוהבת את האזור הזה".