משפט קרטל חברות הגז: האם מלחמת ההתשה השתלמה?

תשע שנים מאז נפתחה חקירת רשות ההגבלים העסקיים בעניין קרטל חברות הגז בישראל, ובשבוע שעבר הגיעה חברת פזגז, ממובילות הקרטל, ומנהליה, להסדר טיעון בעניינם. ההסדר, המגלם עונשי מאסר קלים למנהלים המורשעים, בצד קנסות יותר משמעותיים, בעיקר על חברת פזגז עצמה, הוצג על ידי הצדדים לשופט בית משפט המחוזי בירושלים יצחק ענבר. העונש שהוסכם כי יוטל על מי שהיה מנכ"ל פזגז בתקופת הקרטל, מודי בן שך, הוא לא יותר משבועיים עבודות שירות. על מנהל השיווק של החברה, פנחס בידרמן, שמונה לאחר הקרטל למנכ"ל החברה, הוסכם להטיל עונש של 4.5 חודשי עבודות שירות, ועל מנהל המכירות, יואב זכאי, הוסכם להטיל 6 חודשי עבודות שירות.



בנוסף, הוסכם כי יוטלו על הנאשמים קנסות: בידרמן 450 אלף שקל; זכאי 55 אלף שקל; בן שך 1.25 מיליון שקל; וחברת פזגז כ-4 מיליון שקל. לגורמים המקורבים לתיק אין ספק כי יריית הפתיחה של ההסכמות תוביל בסופו של דבר להצטרפות כלל הנאשמים בפרשה, החברות אמישראגז, סופרגז ודורגז, ומנהליהן, להסדרי טיעון דומים.



המדינה לא התעקשה



כתב האישום המקורי הוגש ב-2004, ומאז העסיק המשפט עשרות פרקליטים, מאות עדים ועשרות אלפי עמודי פרוטוקול. לפי הערכות הסיכומים בו לא היו צפויים להיות מוגשים לפני 2010. כבר שנתיים שחברות הגז מנהלות משא ומתן לפשרה עם רשויות התביעה ללא הצלחה. התנאי שהציבו היה להימנע מעונשי מאסר בפועל - תנאי שהמדינה קיבלה. כעת, מדובר לכאורה בעונשי מאסר בפועל, אלא שכאשר מדובר בשבועיים של עבודות שירות, אפילו נאשם נכבד כמו בן שך מבין שזו הצעה שהוא לא יכול לסרב לה.



עונשי המאסר הקלים עדיין כפופים לאישור בית המשפט, שאינו כבול בהסכמות הצדדים, ולכן הסנגוריה והתביעה חולקים אינטרס משותף, להציג את ההסדר לפחות ברמה התקשורתית, כסביר ואפילו חמור. התביעה אינה רוצה להיות נתונה לביקורת מביכה מצד בית המשפט, אם לא יאשר את ההסדר. הסנגורים מעוניינים שהעונשים יאושרו תחילה, ורק לאחר מכן ייצאו במחולות ובתרועות הניצחון.



ואכן בדיון בשבוע שעבר עשה הסנגור עו"ד צביקה אגמון, מאמצים עילאיים לשכנע את ענבר שלא לסטות מהסכמות ההסדר. התובעת לעומת זאת, עו"ד מיכל כהן מרשות הגבלים עסקיים, לא הצליחה להסתיר את חוסר שביעות רצונה וטענה בזכות העונשים שבהסדר הטיעון כמי שכפאה שד. ניכר מדבריה פער עצום בין המעשים שהיא מייחסת לנאשמים, לבין העונשים שביקשה בסופו של דבר להשית עליהם. אגמון שזיהה את הפער בטיעוני התובעת, אמר כי טיעוני התביעה אינם הולמים את כתב האישום המתוקן לו הסכימו הצדדים, אלא נדמה כי הם מבוססים על כתב האישום המקורי שאינו קיים עוד.



לפי כתב האישום המתוקן עליו הסכימו הצדדים, מתחילת 94' ועד אמצע 96' התקיים בישראל קרטל בין חברות הגז שלו היתה שותפה חברת פזגז. על פי הסדרי הקרטל, החברות חילקו את שוק צרכני הגז הפרטיים החדשים ביניהם, כך שלא התקיימה תחרות על אספקת גז ליחידות דיור חדשות שנבנו באותן שנים. בנוסף, החברות חילקו ביניהן צרכנים חדשים בשוק הגז התעשייתי באופן שהתחרות נמנעה. הרקע לקרטל היה פתיחת שוק הגז, שהיה מפוקח עד אז, לתחרות. חברות חדשות ביקשו לנגוס בנתח השוק של הוותיקות, והאחרונות ביקשו למנוע זאת. החלוקה נעשתה על פי אחוזי מפתח, כאשר חברות חדשות שהצטרפו להסדר קיבלו נתח גדול יותר מכפי חלקן בשוק, וכך ניתן להן תמריץ שלא להתחרות.



חברת פזגז ומנהליה הודו בכך, וכן כי החברות נהגו להיפגש ולערוך רשימות חלוקה מדויקות של הלקוחות הביתיים החדשים. במגזר התעשייתי הוחלט במפורש איזה לקוח חדש יתקשר עם איזו חברה. החברות הסכימו ביניהן להפסיק לתת ללקוחות הטבות וטובות הנאה, שהיה מקובל לתת בטרם הקרטל.



הנאשמים הודו בהסדרי קרטל החמורים ביותר



עו"ד כהן טענה בפירוט על חומרת המעשים בהם הודו הנאשמים. היא טענה כי הסדר כובל נתפש כסכנה לציבור. לדבריה, ההסדרים בהם הודו הנאשמים הם הסדרים אופקיים בין מתחרים, שהם החמורים ביותר בפרספקטיווה של הגבלים עסקיים, וזאת להבדיל מהסדרים אנכיים בין יצרן למשווק - החמורים פחות. הסדרים כובלים אופקיים פוגעים מעצם טבעם בתחרות, והתביעה אינה נדרשת להוכיח פגיעה כזו. כמו כן, טענה כהן, כי הפסיקה מייחסת חומרה מיוחדת להסדרי חלוקת שוק, כפי שנעשה במקרה זה. חומרה זו, כך נטען, כלל אינה מותנית בנזק שנגרם, אם נגרם, כתוצאה מהקרטל.



כהן תיארה כיצד החברות שנמנו על קרטל הגז היוו יותר מ-90% משוק הגז הפרטי, וכמעט 100% מהשוק התעשייתי. התוצאה היא, לדבריה, מניעת כל תחרות על מצטרפים חדשים לשוק. ההסדר נעשה ברמה ארצית, בין ההנהלות של החברות, כך שלא נותרה כל פינה לתחרות. יתרה מכך, בגין העלייה המאסיווית בתקופת ההסדר הכובל, קצת הבנייה בישראל היה מואץ ומספר הדירות החדשות וצרכני הגז החדשים היה גבוה. כהן מדברת על ישיבות מתוכננות, ועל תוכנית מפורטת לביצוע ההסדר הכובל כדרך של התנהלות עסקית. נציגי החברות גם קיימו סיורים בשטח, כדי שיחידות דיור חדשות יחולקו ביניהם ולא ישמטו מהם ובכך ייפתח פתח לתחרות.



על פי טענותיה של כהן, מבין הנאשמים הפעיל ביותר בגיבוש ההסדרים וביצועם היה מנהל המכירות בפזגז, זכאי. זכאי היה משתתף בישיבות התיאום בין החברות. בידרמן, מנהל השיווק שהיה אחראי על התחום הרלוונטי, הודה שידע באופן מלא על ההסדרים במשך כל התקופה, ובחר שלא למנוע אותם. בן שך, המנכ"ל דאז, הודה כי נהג ברשלנות, בכך שהיה יכול לדעת על ההסדרים הכובלים, ולא נקט בחברה אמצעים לשמירת החוק. חומרת מעשיו או אי עשייתו של בן שך מתעצמת, נוכח העובדה שהוא בעל שליטה בחברה, ונהנה עיקרי ישיר מכל רווחיה.



חיסכון בזמן שיפוטי



כהן תיארה איך ממש תוך כדי הסדר הקרטל, חתמו חברות הגז וביניהן פזגז, על אמנת שירות מול מינהל הגז. בין השאר נכתב באמנה כי "החברות מתחייבות להימנע מתיאום ישיר או עקיף של התחרות בענף". האמנה לא הפריעה לנאשמים להמשיך בתיאום ביניהם במשך שנה תמימה נוספת.



לאחר כל הדברים החמורים האלה, עברה כהן לתאר את השיקולים שהביאו את התביעה לדרוש את הענישה המבוקשת. היא המשיכה בקו נוקשה לפיו הענישה הראויה במקרה זה, לכל הנאשמים, כולל למנהלים, היא מאסר בפועל שלא ירוצה בעבודות שירות. כהן הסבירה מדוע קנסות בעבירות כלכליות מסוג זה, אין בהם תועלת. אולם אז, בניגוד גמור לתיאור השחור והמפורט שנתנה במשך כל הדיון, אמרה כהן כי החיסכון בזמן שיפוטי, ההקלה על התביעה ועל העדים, משך הזמן שחלף ממועד ביצוע העבירות, וההודאה של הנאשמים, הביאו את התביעה להסכים לעונשים המוצעים לאישור. כמו כן, אמרה כהן, כי העבירות בוצעו בתקופה שבה רק החלו לאכוף בישראל עבירות של הגבלים עסקיים, וגם בכך יש כדי להקל על הנאשמים, אך מיד סייגה דבריה שוב ואמרה כי "לא היה עוד תיק חמור כזה".



עו"ד אגמון שם לב לפער שבין הסדר הטיעון לבין הדברים שהשמיעה התובעת וחשש כי לפי התמונה שהצטיירה בית המשפט לא יאשר את הפשרה. על הטענות החמורות של התובעת אמר: "הרוח של הדברים שנשמעו על ידי התובעת, לטעמי היא בבחינת 'הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו'. מה שדיבר מגרונה של חברתי, זאת הרוח של כתב האישום המקורי, שלא קיים היום".



לטענת אגמון, מכתב האישום הושמטו רכיבים עיקריים, כגון חלוקת השוק באזור ירושלים, חלוקת השוק בנוגע ללקוחות קיימים (להבדיל מלקוחות חדשים), ובעיקר נשמטה הטענה בדבר תיאום מחירים (להבדיל מחלוקת שוק ושלילת הטבות). כמו כן, טען אגמון, כי חלק מההסדרים הכובלים בוצעו בפועל רק באופן חלקי.



אגמון תיאר גם את התמשכות ההליכים, לטענתו שלא באשמת הסנגוריה, אלא באשמת המדינה. לדבריו, עינוי הדין היה ועודנו נסיבה להקלה בעונש. כמו כן, אגמון ציין את פועליו הטובים של בן שך בעבר, כמפקד סיירת גולני, כמצדיקים הקלה עמו. את הנאשמים ייצג גם עו"ד נתי שמחוני. יצוין כי רשות ההגבלים העסקיים מנהלת בימים אלה הליך פלילי נוסף נגד חברת פזגז וחברת גז יגל באשמת תיאום מחירים וחלוקת שוק. באמצע מאי יודיע ענבר אם אישר את הסדר הטיעון עם פזגז.



(פ 366/04)