"הצוות הישראלי הציל את אינטל; ללא המוצרים החדשים, החברה היתה היום בצרות גדולות"

שמואל אדן, בעבר ראש מרכז הפיתוח הישראלי בו נוצר ה-Core 2 Duo החדש, אומר שנמאס לו מהתפיסה לפיה היכולת של אינטל דועכת. "אנשים כועסים", אומר אדן, שעבר לסנטה קלרה ב-2002 כמנהל מכירות חטיבת השבבים במחשבים ניידים של אינטל. "כשאני קורא בעיתונות ש-AMD לקחה את ההובלה בטכנולוגיה, זה פוגע בי באופן אישי".



מניית אינטל סיימה את 2006 עם ירידה של 19%, הביצועים הגרועים ביותר בממוצע התעשייתי של דאו ג'ונס. הירידה כוללת עלייה של 16% שהתחילה ב-27 ביולי, היום בו חשף אוטליני את המעבד שפותח בישראל.



ממעמדה כחברת ההיי-טק השנייה בגודלה בשווי שוק, אחרי מיקרוסופט, הגיעה אינטל כיום למקום החמישי - לאחר סיסקו במקום השני. גוגל נמצאת במקום השלישי ו-IBM - במקום הרביעי. במצב כזה, האם יש לאינטל סיכוי ממשי לכבוש מחדש את מקומה בפיסגה?



התשובה לכך היתה 'לאו' מוחלט, לולא הצוות הישראלי - אומר דאג פרידמן, אנליסט בחברת ההשקעות American Technology Research מגרינוויץ', קונטיקט. "הם הצילו את החברה", אומר פרידמן. "ללא המוצרים החדשים האלה, אינטל היתה היום בצרות גדולות יותר".



ההימור של אוטליני על הישראלים חייב שינוי בחשיבה על צורת הפעולה של מעבדים ועל הדרך בה אינטל תשווק אותם. אינטל דגלה תמיד במנטרה, שמהירות השעון וקצב ביצוע הוראות השבב הם המפתח למדידת הביצועים של מחשב.



אדן אומר שהצוות הישראלי הבין את הסכנה הטמונה באובססיה של התעשייה למהירות. במשך עשרות שנים, התבטאה הגברת ביצועי השבבים בצורך לצופף עוד ועוד טרנזיסטורים קרוב יותר זה לזה ובניסיון לגרום להם להידלק ולכבות במהירות גדולה יותר. הבעיה היא שהגישה הזו יצרה מעבדים שהגיעו לטמפרטורות גבוהות מאד.



כשאדן והישראלים חשבו כיצד לעצב שבבים למחשבים הניידים הדקים והקלילים של היצרנים, הם הבינו שהם יזדקקו למאוורר עבה יותר מהמחשב עצמו, כדי למנוע את "התבשלות" השבבים.



"נתקלנו בחומת החשמל", אומר אדן. "אמרנו, 'חבר'ה, זה כבר לא יכול לעבוד'".



זו לא היתה הפעם הראשונה שהישראלים נתקלו באתגר והחליטו לעשות את הדברים בדרך שלהם. "העובדה שהיינו במיקום מרוחק, בהחלט איפשרה לנו לייצר כל דבר שרצינו", אומר אדן, "חדשנות לא תצמח בסביבה נחמדה וממושמעת. נטילת סיכונים היא חלק מהערך שלנו".



כשאינטל רכבה על גל ה"דוט קום" בסוף שנות התשעים, היו הישראלים מחוץ לזרם המרכזי. באותה תקופה, בחיפה, עבד רוני פרידמן על שבב למחשבים נמוכי עלות. הוא היה איטי מהקו הקיים של אינטל, אבל הפיק פחות חום. השבב חילק את ההוראות לחלקים וביצע את ההוראות בזו אחר זו. עיצוב השבב איפשר לו להפעיל תוכנה במהירות גדולה יותר ולהשתמש בפחות אנרגיה.



הישראלים חשבו שהם עלו על מכרה זהב, אבל אוטליני ביטל את הפרויקט מכיוון שהשבב עבד עם סוג מיוחד של זיכרון שהיה יקר מדי. "לא היינו בזרם המרכזי. בתקופה ההיא, התדירות היתה המלכה", אומר פרידמן, בהתייחסו למהירות השעון. "אנחנו היינו מחוץ למשחק".



הטריק היה לשכנע את יתר האנשים באינטל שהחברה מסוגלת למכור מעבד איטי יותר לצרכנים וליצרני המחשבים. הסתבר שהעברת אוטליני, אז ראש חטיבת השבבים, לצד שלהם - היתה נקודת המפנה.



"עשינו את זה בדרך הישראלית: התווכחנו עד מוות" נזכר אדן. "אתה יודע מה זה החלפת דעות בישראל? אתה מגיע לישיבה עם הדעה שלך, ואתה יוצא עם הדעה שלי".



השבב הישראלי החדש, שזכה לשם בניאס על שם הנחל בצפון, קיבל את ההזדמנות שלו כשאינטל נכנסה בכל הכוח לתחום המחשבים הניידים. הוא הגיע לשוק במארס 2003 כחלק מחבילה למחשבים ניידים הנקראת סנטרינו. מהירות השעון של בניאס היתה נמוכה יותר ומחירו היה כמעט כפול מפנטיום 2.8 גה"ץ, אבל הוא איפשר לאנשי עסקים לעבוד עם מחשבים ניידים בעלי אותה רמת ביצועים שהיתה למחשבים השולחניים שלהם.



בסופו של דבר, בניאס היה העוגן לצמיחה שנתית של 13% במכירות אינטל במשך שלוש שנים, מ-2003 עד 2005.



לעת עתה, Core 2 Duo מעניק לאינטל את ההובלה על AMD. אינטל הצליחה להחזיר לעצמה כ-1% מנתח שוק השבבים לשרתים ברבעון הרביעי, לפי Mercury Research.



לדברי אחד המשקיעים, אינטל יכולה לתפוס הרבה יותר. "הם באמת הולכים להיות תחרותיים מאוד מול AMD", אומר דיויד גרץ, המנהל נכסים בשווי 20 מיליארד דולר, כולל מניות אינטל, בתפקידו כסגן נשיא בכיר בחברת Highmark Capital Management בסן פרנסיסקו.



הצפי של גרץ מציב את הישראלים של אינטל באור הזרקורים - תפקיד שאינו מוכר להם. "קשה להאמין שרק לפני כמה שנים, תכננו משהו שאיש לא רצה בו", אומר פרידמן.



ממשרדו בחיפה, מנהל פרידמן כיום את קבוצות התכנון של אינטל ברחבי העולם, אחרי שהסתערותו הראשונית העלתה את החברה על מסלול חדש עם אותו שבב למחשבים נמוכי עלות שבוטל. "עכשיו אנחנו מייצרים מעבדים שיכולים לשאת על גבם את רוב ההכנסות של אינטל", הוא אומר. "אסור לנו לפשל".