שתי עסקות אנרגיה גדולות נחתמו לפני כחודש: בעסקה הראשונה, קבוצה של קרנות השקעה פרטיות רכשה את חברת החשמל של טקסס (TXU) תמורת 45 מיליארד דולר באחת מהעסקות הגדולות ביותר שנערכו אי פעם; בעסקה השנייה, בתי הזיקוק של חיפה הופרטו בשווי ששיקף כמיליארד דולר לחברה. רק העסקה הטקסנית היא היסטורית, ולא רק בשל הסכום האדיר שבו נקנתה החברה, אלא גם בגלל מעורבותם של ארגונים סביבתיים בתהליך הקנייה.
תושבי חיפה יכולים רק לקנא בתושבי טקסס: הקונה בעסקת הענק ידע כי חברת החשמל של טקסס מסובכת מבחינה סביבתית עקב תוכניות להקים תחנות כוח פחמיות המזיקות לבריאות ולאוזון, ורצה להבטיח שקט תעשייתי ותדמיתי לאחר הקנייה. יותר מכך, לפי ה"הראלד טריביון", הקונה לא היה מבצע את העסקה ללא תמיכת הארגונים הסביבתיים. משום כך, לפני הקנייה נערך הסכם בין הארגונים הסביבתיים לקונה, שבו הוא התחייב לבצע שורת צעדים אופרטיוויים למניעת זיהום ושמירה על הסביבה.
עסקת בתי הזיקוק בחיפה, שנערכה מבלי שיישמע קולם של הארגונים הסביבתיים אלא לאחר מעשה, משקפת כנראה את המרחק שעל ישראל עוד לעבור. בעלי ההון והממשלה, המודעים לנזקים הסביבתיים של המפעלים שרכשו, לא העלו על דעתם לערב בעסקה את הארגונים הירוקים, ובכך הסגירו את הפער שעדיין קיים בתודעה הישראלית בין שיקולים סביבתיים והנגזרות הבריאותיות שלהם לבין שיקולים כלכליים-עסקיים.
הכנס שערך המשרד להגנת הסביבה לארגונים הסביבתיים עסק בצמצום הפער הזה. הכנס עסק בחיבור שבין כלכלה ואיכות סביבה ובפוטנציאל הכלכלי שגלום בו, ונערך בשיתוף קרן ברכה ועמותת אדם טבע ודין. אחד מהנואמים המרכזיים היה גי'ם לזר, יועץ כלכלי מוואשינגטון המתמחה בשימור אנרגיה והפנמת עלויות סביבתיות בפרויקטים כלכליים. לזר מייעץ ל-EPA, הסוכנות הפדראלית להגנה על הסביבה בארה"ב, ומייעץ לרגולטורים ברחבי העולם.
האם אנחנו צריכים לצפות מחברות שיפנו משאבים להשקעות סביבתיות אם אין חקיקה שמחייבת אותן לכך?
לזר: "כלל לא. רוב החברות יעשו מה שניתן כדי לצמצם עלויות, ואם זול יותר לזהם הן יעשו זאת. העניין הוא שלרוב זיהום עולה יותר. הנקניק הומצא כדי לנקות את החנויות של הקצבים מהפסולת. כיום תעשיות לומדות איך לעשות "נקניק" מהפסולת התעשייתית שלהן. חברות מגיבות לכמה סוגים של לחץ חברתי ואם יש מספיק אנשים מחוץ לחברה שילחצו בגלל המדיניות הסביבתית שלה או המדיניות שהיא מפגינה ביחסי עבודה - אפשר לצפות לשינוי ללא חקיקה. החברות משתנות כי הן לא רוצות פרסום גרוע.
"כיום הטרנד בארה"ב הוא גרין מרקטינג. חברות מודיעות שהן מייצרות בדרך ששומרת על הסביבה או מוצרים שתורמים לשימור הסביבה. למוצרים הללו, מוצרי פרימיום, יש קהל שירכוש אותם למרות שהמחיר שלהם יכול להיות גבוה יחסית".
ירוק זה יתרון שיווקי
"דוגמה לרשת שעברה לגרין מרקטינג היא וולמארט, רשת המרכולים הגדולה בארה"ב, שנודעה לשמצה בכך שחתכה בעלויות היכן שיכלה. לפני שנה וחצי עשו בחברה תפנית והודיעו שהם יישמו בשנים הקרובות מדיניות של שימור אנרגיה וידרשו זאת גם מהספקים שלהם. הם עושים זאת מאחר שהם רואים בכך יתרון שיווקי על פני המתחרים שלהם. סביר להניח שהם הבינו שהשוק מתפתח בכיוון הזה וכי אם לא יעשו זאת יפשטו את הרגל".
מה דעתך על הפרטת משק החשמל ל-10 חברות?
"ישראל, כדי לשים דברים בפרספקטיווה, קטנה ממחוז אדיסון בלוס אנג'לס שאותו משרת מתקן יחיד. המתקן הזה משרת יותר אנשים ועומד בעומס רב יותר מהדרוש בישראל. המגמה עכשיו בארה"ב היא מיזוג למתקנים גדולים יותר.
אני מפקפק בכך שישראל גדולה מספיק כדי לתמוך בפיצול חברת החשמל לחברות רבות. צריך להמשיך לתמוך במתקן אחד ולערוך מדיניות שתאכוף שימור אנרגיה. כך למשל, חברת החשמל של קליפורניה עורכת מדי שנתיים תוכנית עתידית לשימור אנרגיה וגם הציבור מוזמן להשתתף בהכנתה".
מה צריך כדי לתמוך במשק חשמל מרובה חברות?
"במיקרו כלכלה לומדים שיעיל להפריט תחום אם הוא כולל מוצרים זהים, יצרנים מרובים, צרכנים מרובים, שאין בו חסמים לכניסה ויציאה מהעסק, וקל להעביר את ההשקעה שלך. חוואי שיש לו טרקטור ומעביר באמצעותו תבואה - שיכולה להיות כל דבר החל מחיטה וכלה בתירס - משקף את הניידות שאני מדבר עליה. לעומת זאת, קווי חלוקת חשמל ותחנות כוח לחשמל יכולות להיות מנוצלות לצורך אחד בלבד, וברגע שהשקעת את ההון שלך אי אפשר להזיז אותו. קשה לצאת מהעסק וקשה להיכנס אליו כי לוקח שנים לבנות תחנת כוח. זה עובד נהדר במלונות, מסעדות ותחנות טלוויזיה, אבל את שוק החשמל קשה לראות כמועמד אידיאלי להפרטה ותחרות".
חברת החשמל לא מתפקדת היטב בתחום השמירה על הסביבה. מדוע לא עדיף שיהיו כמה חברות שיתחרו ביניהן גם באספקט הזה?
"זה לא עובד טוב בתחום הסביבה מאחר שחברת החשמל לא נדרשת לעשות כן - או שאין מספיק חוקים או שהם לא נאכפים. אין דבר קל יותר מלגרום למונופול אחד להתנהג יפה ומפרספקטיוות הרגולטור זה קל מאוד. אבל אם נחלק את החברה לעשר חברות, שכל אחת מהן תקים תחנת כוח, והן יתחרו זו בזאת, לכל אחת יהיה תמריץ לחתוך בעלויות - באופן כללי זה דבר חיובי כי תחרות אמורה לעשות בדיוק את זה - אבל הן יוכלו לחתוך יותר בעלויות אם הן יזהמו יותר כי זול יותר לזהם.
"למעשה נוצר עבורן תמריץ כלכלי לזהם יותר, לעומת מונופול שאין לו תמריץ כלכלי לזהם, אלא תרבות מזהמת, וזה משהו שהרגולטור יכול לשנות. מאחר שיהיה לחברות תמריץ כלכלי לזהם יש צורך ברגולטור חזק. אם הרגולטור בישראל לא יכול לכפות התנהגות נאותה על חברה בודדה, שאין לה תמריץ לרמות - ברור מאליו שתהיה לו בעיה לכפות זאת על כמה וכמה חברות שיהיה להן תמריץ כלכלי לעשות כך".
אם זה כל כך גרוע מדוע לדעתך ישראל מתעקשת להפריט את חברת החשמל?
"כי מדובר בטרנד עולמי. הבנק העולמי מעודד הפרטה, ראיתי את זה נעשה בהודו ואינדונזיה. במקרה של הודו מדובר בניהול גרוע של נכסים ציבוריים, ובמקרה של אינדונזיה יש ממשלה שמטפלת באופן נפלא במקורות האנרגיה שהיא מספקת לאוכלוסייה של 200 מיליון בני אדם בתנאים לא פשוטים.
"הבנק העולמי אומר שכדי להיות כשיר למימון, המדינה צריכה לעמוד בקריטריונים מסוימים - להפריד אספקת חשמל מחלוקת החשמל, להקים שוק תחרותי, לשנות את הניהול החשבונאי לתקנים הבריטיים - ולכן, מדינות רבות עברו להפרטה. למטרה של הבנק העולמי אין קשר להגנה על הסביבה, הבנק העולמי הוא סוכנות של החברות התעשייתיות שרוצות למכור מוצרים".
האם ישראל טעתה כשהפריטה את בתי הזיקוק שלה?
"אני לא חושב כך. באופן כללי כל אחד יכול לקנות דלק וזה מוצר שקל מאוד להעביר ממקום למקום. אמנם ישראל צריכה לקנות דלק מספקים רחוקים מאחר שהמקומיים לא אוהבים אותה כל כך, אבל זה בסדר כי שינוע דלק הוא זול. גם אם בסופו של דבר הפרטת בתי הזיקוק לא תצליח, לא סביר שתהיה פגיעה במחירי הדלק בישראל כי הוא תמיד יוכל להגיע ממקום אחר במחירים תחרותיים.
"לעומת זאת, חשמל אינו יכול להיות מיובא, קווי הולכת החשמל מגיעים רק עד למקום שאנו מניחים אותם מראש, לישראל אין יכולת להסתמך על הולכת חשמל ממדינות שכנות, ולכן היא יותר כמו אחת ממדינות האי הוואי - מבודדת, לא פיסית אלא פוליטית. אם רשת החשמל שלכם תקרוס, לא תתחילו לייבא חשמל מסוריה כדי לפצות על כך. אתם למעשה אי בודד מבחינה זאת".
חברת החשמל משתמשת בהסבר הזה כדי להצדיק את בנייתה של תחנת כוח פחמית נוספת, בטענה שיש צורך במגוון מקורות אנרגיה - כלומר מאחר שישראל היא אי בודד מבחינת הספק החשמל יש צורך בתחנות גיבוי למקרה של קריסה.
"זהו קונצפט חשוב - גיבוי במקרה של קריסה. כשקליפורניה נתקלה בבעיות עם מבנה משק החשמל שלה והפריטה אותו היא גילתה שבשוק החופשי בונים לעתים נדירות מוצרים שהכוונה היא להשתמש בהם לעתים רחוקות אם בכלל. אבל בכל הקשור בתשתיות חשמל, אנחנו מצפים שתהיה תמיד תחנת כוח רזרווית מאחר שיכול להיות שדבר מה יתקלקל ואז הרשת תקרוס.
"כדי להמחיש לך את זה תני לי לשאול אותך האם יש לך מקרר רזרווי למקרה שהמקרר שלך יקרוס, או בית רזרווי למקרה שהבית שלך ייעלם? אני מניח שלא. תשתיות חשמל שונות מבחינה זו מכל מוצר אחר, משום שכאן יש ציפייה שתהיה תשתית חלופית למקרה שהנוכחית תקרוס. אנחנו מצפים שלחברת החשמל יהיה מספיק כוח כדי לפגוש את צריכת השיא ביום הכי חם באמצע הקיץ".
בקיץ נשלם
"אם אנחנו נותנים לעשר חברות להתחרות, הן כולן יתחרו על חלק הצריכה שניתן לצפייה וניבוי. כשיהיה מאוד חם הן יעלו את מחירי החשמל, וזה מה שקרה בקליפורניה ב-2000, למשל. המחיר עלה אז מ-3-5 סנט לקילווואט בשעה עד לדולר. זה היה הרסני לעסקים שלא היתה להם הגנת מחירים ומקומות תעסוקה רבים לא התאוששו מאז".
מפרספקטיווה כלכלית, מה היית מציע לישראל לעשות במשק החשמל?
"ישראל צריכה להתרכז בשימור אנרגיה. לפי מה שראיתי יש לה עוד דרך ארוכה. ישנם כמה מודלים לשימור אנרגיה ויעילות אנרגטית. במדינת אורגון, למשל, יש תוכנית ממשלתית המעניקה מענקים ומלוות למי שמתקין מערכות לשימור אנרגיה וחיסכון בחשמל. המדינה מכשירה צוותים של אנשים שתפקידם לשכנע עסקים ואנשים פרטיים להתחיל לשמר אנרגיה, כך גם במדינות ואשינגטון והוואי. מודל אחר קיים בסינגפור, שם יש חוקים ספציפיים המורים לאוכלוסייה מה להתקין כדי לשמר אנרגיה. אם זה לא קורה האזרחים נקנסים, אך מאחר שרובם מאוד מחונכים הם עושים בדיוק מה שנאמר להם - כך שהכל מתנהל בצורה חלקה".
בשימור אנרגיה אתה מתכוון גם לשימוש באנרגיות מתחדשות. בוואשינגטון יש תחנות כוח המונעות על ידי רוח, בישראל לעומת זאת יש שמש, ויש חובת התקנה של דודי שמש בבתים חדשים. כיצד ממשיכים משם?
"אנרגיה סולארית היא הדרך היחידה שלכם לחסוך באנרגיה. בהוואי, למשל, יש חובת התקנה של לוחות סולאריים בכל בית, זה לגמרי הגיוני מאחר שהחשמל יקר והשמש זורחת במרבית הזמן וניתן לנצל זאת. יש צורך בגגות ושטחי בתים כדי לבנות עליהם לוחות סולאריים. אם בישראל השמש זורחת 50% מזמן צריכת החשמל - השימוש באנרגיה סולארית תקטין בחצי את מחיר החשמל. העתיד הוא בשימוש באנרגיות הסולאריות: מחירי האנרגיה הסולארית יורדים ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, ואני מצפה שהמחירים יוסיפו לרדת. זה הגיוני שישראל תסבסד מחקרים על אנרגיה סולארית אם היא מצפה להיות חלק מהשוק העולמי הזה".
חברות רבות מאיימות כי אם יידרשו להשקיע בסביבה באופן ניכר הן יצטרכו לפטר עובדים ויעדיפו לכן לעזוב את ישראל ולייצר במקומות אחרים.
"זו בעיה אמיתית של חברות מזהמות ושל השלטונות שנותנים להן להמשיך ולזהם. תגובה אחת לכך, שצריכה להיעשות בצורה גלובלית, היא לאכוף מיסוי על היבוא של מוצרים שמהלך ייצורם מזהם את הסביבה. קל לי לדבר על זה בהקשר של ארה"ב, שם מפעלים נסגרים ועוברים למקסיקו בגלל שכוח העבודה שם זול יותר ומפני שניתן להם לזהם יותר.
"אם בגבול אנחנו נדרוש מס גבוה יותר על מוצר שיוצר כך - באופן שישקף את מחיר עלות הזיהום וקיפוח זכויות העובדים - זה יהיה מחירו האמיתי של המוצר, והחברה תעשה את החשבון האמיתי אם כדאי לה לעבור למקום אחר מטעמי חיסכון בעלויות. זו בעיה עולמית, חברות שעוברות לסין והודו עושות כך כדי לחמוק מרגולציות על זיהום הסביבה".
אם כן, מדוע אין מס על מוצרים כאלה באופן שישקף את מחירם האמיתי?
"לתאגידים יש השפעה רבה בוואשינגטון ויכולת לעשות לובי שימנע כוונות כאלה. אנחנו צריכים לפתור את הבעיה גלובלית ולקבוע מכסות למזהמים הפוגעים באוויר ובמים".
המהפכה הנקייה
"אם לא נפתור את הבעיה אנחנו פשוט נרעיל בכל פעם חלק אחר של כדור הארץ. אני מצפה שהאיחוד האירופי יוביל את המהפכה הזאת; הם מקדימים את ארה"ב בכל הנוגע לרגולציות על מזהמים. מאחר שיש מדינות שחסרות רגולציה מהסוג הזה הצעד הבא של האיחוד יהיה למסות את המוצרים שמייבאים מהן. הרי זה לא הוגן למסות או להטיל עלויות על מוצרים מזהמים שנעשו בגבולות המדינה, ולהתיר במקביל זיהום מיובא במוצרים.
"ראיתי לא מזמן מחקר על כמה יעלה להפחית את כמויות ה-CO2 בעולם לרמה הנדרשת באמנת קיוטו (אמנה שיזם האיחוד האירופי ושעליה חתומה ישראל לצמצום שחרור המזהם CO2. ארה"ב לא הצטרפה לאמנה, ת.פ). התשובה היא פחות מ-1% מהצריכה העולמית. אני חושב שאנשי ישראל יסכימו לוותר על אחוז אחד. האיחוד האירופי אומר בעצם שלא יחכה לשאר העולם כדי לטפל בזיהום ואני מעריך את זה. קליפורניה גם אומרת שלא תחכה לאימוץ אמנת קיוטו על ידי המחוקק והיא אוכפת זאת. ואשינגטון, אורגון וניו אינגלנד הולכות בעקבות קליפורניה. אבל הבעיה העיקרית היא באמת שאין יכול לפקח על המוצרים המיובאים".
כיועץ לענייני אנרגיה, ממה כדאי להימנע כשמשקיעים בתחום?
"לא הייתי הולך על השקעות בתחנות כוח פחמיות, משום המגמה העולמית היא להגביל את מכסות ה-CO2 שמשתחררים עם הפעלת תחנות כאלה. לא הייתי משקיע בתחנות כוח גרעיניות משום שיש להן נטייה להפסיק לפתע לפעול, הייתי פוסל את שתי קבוצות ההשקעה הללו בגלל הסיכון שלהן.
"במקום שני מקורות האנרגיה האלה אני צופה תזוזה לכיוון האנרגיה הסולארית. בקליפורניה נבנים שני פרויקטים גדולים של חוות סולאריות. באחת מהן משתמשים בצלחות שמיוצרות באופן תעשייתי - דבר שמפחית מאוד את עלויות בניית התשתית. אני צופה שזאת תחילת המהפכה, שכן תחנות פחמיות כלכליות רק אם הן פועלות 24 שעות ביממה. אם עלות הקמתן של החוות הסולאריות תיעשה זולה יותר התחנות הפחמיות ייעלמו. אני מצפה שהמהפכה הזאת תגיע גם לישראל בשנים הקרובות - ואני לא חושב שהקמת עשר חברות חשמל במקום אחת תתרום לכך. הממשלה צריכה לרכז את מאמציה במהפכה הסולארית מאשר להתרכז בהפרטת חברת החשמל - זהו פתרון טוב יותר לטווח הארוך".
ג'ים לזר מסביר: מדוע יותר יקר לזהם
תהל פרוש
2.4.2007 / 10:47