רק לא רמון

"ראש הממשלה מעוניין בהחזרתו של חיים רמון לשולחן הממשלה, גם אם הדבר יהיה כרוך בביקורת ציבורית" - כך צוטטו מקורביו של אולמרט ב"הארץ" מיד לאחר פרסום גזר הדין של רמון, שממנו עלה כי בעבירה שביצע רמון אין קלון. ההערכה היא כי ראש הממשלה מתכוון להציע לרמון את תפקיד שר האוצר, אם שר האוצר אברהם הירשזון יתפטר מתפקידו עקב החשדות נגדו.

ההצעה, אפשר להעריך, תתקבל באהדה בקרב פקידי האוצר. רמון נחשב לשר מוכשר ובעל יוזמה המבין כלכלה היטב, ולכן יכול להחזיר למשרד את התנופה שאיבד במהלך השנה חסרת המעוף של הירשזון בתפקיד. רפורמות כלכליות רבות, שהמתינו עד בוש כי הירשזון יוציא אותן לפועל, יכולות לחזור ולעלות על סדר היום תחת הנהגתו של רמון.

אין עוררין, כלומר, כי רמון מתאים להיות שר אוצר - אולי המתאים ביותר מבין היצע חברי הממשלה כיום. אבל העובדה שהוא מתאים לתפקיד אינה הופכת אותו ראוי לו, או לכל תפקיד אחר של שר החבר בממשלת ישראל.

"המעשה החד פעמי והבלתי מתוכנן בוצע על ידי הנאשם בעקבות שיחה חסרת טעם", הסבירו השופטים בגזר הדין מדוע ניקו את רמון מקלון, "במצב נפשי של אדישות. המעשה נמשך 2-3 שניות, ונפסק מיד". 2-3 שניות, לדעת השופטים, אינן סיבה לגזור קלון על אדם, ואולי גם אינן סיבה להעמיד אדם לדין פלילי ולהרשיעו. את הנשיקה של רמון עם אותה קצינה צעירה בלשכת רה"מ, במהלך ישיבת החירום ביומה הראשון של מלחמת לבנון השנייה, קשה מאוד להגדיר במונחים משפטיים, ובהחלט ייתכן כי אסור היה להעמידה למבחן משפטי-פלילי. במבחן הציבורי, עם זאת, הנשיקה הזאת צריכה להישפט בדרך אחרת לגמרי, בדרך שספק אם רמון יכול להתחמק ממנה ללא קלון.

אז מה היו לנו שם? גבר בשנות החמישים המאוחרות לחייו שמנשק בחורה צעירה בת 20. גם אם נניח כי הגבר חשב שהבחורה "מתחילה איתו", וכי היא מזמינה ממנו נשיקה, אי אפשר לחוש בנוח למראה גבר מבוגר הנענה לחיזוריה של בחורה שגילה פחות ממחצית מגילו. זה במיוחד מעורר הסתייגות כשנזכרים שהגבר מכהן כשר המשפטים, ובתור שכזה הוא צריך לשמש מופת. מופת לא רק להתנהגות על פי החוק, אלא גם להתנהגות אתית ומוסרית. איזה מופת עולה מהדוגמה של שר משפטים שמתחיל עם בחורה צעירה? האם זוהי הדמות שאזרחי ישראל יכולים לשאת אליה עיניים ולשאוב ממנה דוגמה?

הרתיעה העולה מהתנהגותו של רמון אינה רק במישור האתי. אי אפשר שלא להזדעזע מהעדר שיקול הדעת ומחוסר התבונה שהוא גילה בהתנהגות שלו - חוסר תבונה שמטיל צל כבד על ההערכה שלנו לתפקודו של רמון לאורך שנים.

הקבס שעולה מהדוגמה האישית שגילה כאן רמון מתגבר כאשר נזכרים בנסיבות העניין: ישיבת חירום ממשלתית, על רקע קרבות קשים בלבנון שהתפתחו עם חטיפתם של שני חיילים, ולאחר שישראל כבר סופגת אבידות ומטחי טילים. באותן נסיבות שר המשפטים של מדינת ישראל יושב בישיבת הממשלה, ומזין אל הזכרון של הטלפון הסלולרי שלו את מספר הטלפון של הבחורה, שלדעתו זה עתה התחילה איתו. בגבול הלבנון נשפך הדם, ואילו בירושלים עסוקים הגברברים הסמוכים אל שולחן הממשלה ב"להתחיל" עם בנות ולשמור את מספר הטלפון שלהן.

גם אם נקבל את גרסתו של רמון במלואה, ונסכים כי המעשה של רמון היה נטול כל מאפיינים פליליים, אי אפשר שלא להרשיע אותו ציבורית. במעשהו רמון גילה חוסר תבונה, חוסר רגישות ואטימות ציבורית מוחלטת. במעשהו הוא הרשיע את עצמו כמי שאינו מבין את האחריות הציבורית הנובעת מתפקיד שר, ובהכרח - מי שפסול ציבורית מלכהן כשר. עם כל ההידרדרות שעברה הפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות, לאזרחי ישראל עדיין מגיע יותר. מגיע להם לקבל בתור שרים אנשים בעלי נורמות ציבוריות קצת יותר גבוהות מאלו שגילה רמון.