החל משנת 2009 יחויבו הבנקים בישראל ליישם את הוראות באזל 2. כך הודיע היום המפקח על הבנקים, רוני חזקיהו. מדובר במהפכה של ממש, שכן תקנות באזל 2 מתוות למעשה את האופן שבו מחשבים הבנקים את הונם העצמי וגוזרים ממנו את כל פעילות מתן האשראי.
הבנקים מתבססים כיום על "יחס הלימות ההון", אשר מגדיר מהו היקף ההון שאותו יכולים הבנקים לחלק כאשראי מתוך כלל ההון שברשותם. נכון להיום מדובר ב-9%, כאשר מרבית הבנקים שומרים על יחס של 10%. פירוש הדבר הוא כי בנק המציג הון עצמי של שקל, נותן הלוואות בהיקף של עד 10 שקלים.
כשבנק ישראל קובע יחס נזילות מסוים, הוא למעשה מורה לבנקים את רף היקף ההלוואות, במטרה לשמור על יציבות הבנקים. בנק ישראל חושש שאם הבנקים ינצלו יתר על המידה את בסיס המזומנים שיש לן בכספת, הוא עלול להיקלע למצב שבו בעלי תעודות (צ'קים למשל) יבקשו לממש ולקבל את הכסף ואילו לבנק לא יהיה מספיק כסף לתת. במקרה כזה, האמון בבנק יאבד ואז עוד אנשים יבואו וידרשו את הכסף.
מהן התקנות
תקנות באזל 2 עוסקות בניהול סיכוני אשראי וסיכונים תפעוליים. הנדבך הראשון הוא דרישות הון מזעריות בגין סיכון אשראי, סיכון שוק ולראשונה גם בגין סיכון תפעולי. הנדבך שני הוא תהליך סקירת הפיקוח והנדבך השלישי בוחן את השפעת התקנות על השוק ומפרט רשימת גילויים נדרשים שיאפשרו לציבור להעריך את מידת היישום של ההנחיות, החשיפה לסיכונים ותהליך הערכת הסיכונים בבנק.
הנדבך הראשון הוא העיקרי, והוא כולל דרישות הון מינימליות לסיכוני אשראי וסיכונים תפעוליים ושיטות מתקדמות ומתוחכמות לחישוב הלימות הון. הרעיון הוא להבטיח שההון שמחזיקים הבנקים מתאים לסיכונים שמגלמת הפעילות שלהם.
כך לדוגמה, בשיטה הנוכחית מקובל כי הבנק מפריש סכום מסוים על כל עסקת אשראי שהוא מבצע. ההפרשה היא בבחינת "חובות שספק אם ניתן יהיה לגבות" - כך שהבנק מכיר מראש במצבים שבהם לווה מסוים לא יחזיר את ההלוואה. נכון להיום מבוצעים החישובים הללו על פי נוסחאות קבועות מראש שמכתיב בנק ישראל.
בשיטת באזל 2, בונה הבנק מערכת דירוג אשראי לכל לקוח - דבר שאמור לאפשר לבנק להעריך בצורה טובה יותר את הסיכון הנגזר מכל עסקה. הבנק מקבל כאן חופש רב יותר כדי לקבוע את מערכת הסיכונים שמביא עמו כל לקוח. עם זאת, סביר כי בנק ישראל בכל זאת יבנה מודל מסוים אליו כפוף הבנק.