פישר ייאלץ להקדים הורדת הריבית

אפילו הידיעות שהודלפו במהלך יום המסחר אתמול לאתרי האינטרנט, לפיהן חבר בוועדת וינוגרד סבור כי הממשלה היתה צריכה להתפטר עם סיום המלחמה, לא הפריעו למשקיעים בבורסה לרכוש סחורה. הגרף של מדדי הבורסה הראשיים אתמול הראה עלייה אטית ובטוחה לאורך כל שעות המסחר - והוא גמא, ביום מסחר מקוצר, עלייה של לא פחות מ-2.4% במדד תל אביב 25, שהם קצת יותר מ-24 נקודות. עובדה זו הציבה את המדד בשיא של כל הזמנים: 1,028.5 נקודות.

לכאורה, במדינה שבה שר האוצר נחקר בפרשיית שחיתות חמורה, הממשלה מקרטעת וריח הבחירות כבר נישא באוויר; מדינה שבה הבורסה כבר נמצאת בשיא לאחר ארבע שנים רצופות של עלייה חסרת תקדים - היינו מצפים לסימן כלשהו של חשש. אבל במקום חשש, הדולר - שכבר נמצא בשפל של שש שנים - איבד עוד 0.5% מערכו ושערו היציג נקבע על 4.135 שקל לדולר. כבר נמצא מי שהגדיר את השקל "המטבע החזק ביותר בעולם".

היחלשות הדולר באה בהמשך להיחלשותו בעולם, אך גם בעקבות ההחלטה של נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, לא להוריד את הריבית במשק בחודש האחרון. בעקבות הצניחה המתמשכת של הדולר גברו אתמול ההערכות כי לנגיד לא תהיה ברירה אלא לבצע הורדה משמעותית של לפחות 0.25% בריבית החודש. יש סיכוי לא קטן שההורדה תהיה גם ברמה של 0.5%. בשוק ההון לא פוסלים על הסף אפשרות שאם הדולר ימשיך לאבד גובה, פישר יוריד את הריבית כבר בימים הקרובים ולא ב-21 לחודש כמקובל. מהלך כזה הוא חריג, אך כל ירידה של 1% בדולר משמעותה ירידה של כ-0.3% באינפלציה - וכשישראל כבר נמצאת בסביבת אינפלציה אפסית יש חשש מדפלציה, כלומר מירידת מחירים.

האם יש סיבה כלכלית ברורה לכך שמניית בנק הפועלים זינקה אתמול ב-4.85%? האם נודע משהו חדש לגבי בנק לאומי, שהצדיק תוספת של 3.3% במחיר המניה? כנראה שלא. ובכל זאת, מה גורם לכך שביום מנומנם וקצר של חול המועד פסח תשס"ז יהיה בבורסה מחזור ער של 1.9 מיליארד שקל, שיזניק אותה באופן דרמטי כל כך?

נראה כי הסיבה לכך היא כפולה. הסיבה הראשונה, הבסיסית, היא העובדה שהכלכלה הישראלית חזקה. כל הנתונים מלמדים שהצמיחה ממשיכה בקצב של כ-5% בשנה, ושיעור האבטלה הוא הנמוך ביותר זה עשור. הממשלה הנוכחית, למרות מגרעותיה, לא משנה כמעט דבר בתפישתו הכלכלית של שר האוצר לשעבר בנימין נתניהו, ולפחות כרגע אף אחד לא רואה באופק משהו שמאיים על המשך המהלך החיובי של המשק.

הסיבה השנייה היא כנראה קצת יותר טכנית: היום יש הרבה מאוד כסף במערכת. השכר עולה, מספר מקומות העבודה גדל, ואנשים מפרישים יותר כסף לפנסיה, לגמל ולביטוחי המנהלים. במקביל, האוצר משחרר את הרסן מכספי הפנסיה ה"ישנים" שהיו כלואים באג"ח מיועדות. הוסיפו לכך את העובדה שהמדינה מגייסת פחות ופחות כסף, ותקבלו מתכון למיליארדי שקלים בכל חודש שמחפשים כתובת להשקעה.

חלק גדול מהכסף הזה מושקע באג"ח הקונצרניות, כלומר החוב שמגייסות החברות במשק מהציבור, במקום לקחת הלוואות מהבנקים. חלק מהכסף מופנה להשקעות מתוחכמות יותר, כמו קרנות ועסקות. אבל חלק גדול מאוד מהכסף מוצא את עצמו בבורסה הישראלית. למה לא בחו"ל, אתם שואלים? הדבר נובע מהעלות הגבוהה של השקעה בחו"ל, מחוסר הניסיון והידע, מהעובדה שמי שהשקיע בינתיים בחו"ל עשה תשואות פחות טובות מהשאר בארץ, ומהטיית הביתיות - הנטייה להשקיע במקום שאתה מכיר.

היכן יסתיים המהלך הזה, והאם אנחנו בפתחה של בועה? ובכן, כרגע לא נראית באופק סיבה מספיק טובה לסיים את החגיגה. החברות אמנם נסחרות בשוויים גבוהים, אולם במרבים המקרים מדובר על שווי שמגלם באופן רציונלי את יכולת הצמיחה של החברות הישראליות. בועה אין כאן, וגם לא סימנים של בועה, אבל ישנה אופטימיות ללא טיפת חשש. ולכן מספיק שפרמטר אחד יתערער במשוואה הכלכלית הזאת, כדי שנמצא את עצמנו בתוך תיקון "טכני" משמעותי.