מנכ"ל הדואר: "למה צריך בעל בית חדש לבנק הדואר אם אפשר שהמדינה תיכנס לענף הבנקאות?"

לפני כשמונה שנים ניסה ענק הבנקאות האמריקאי סיטיבנק לנחות בישראל. זאת לא היתה הפעם הראשונה שבה בנק מחו"ל השיק כאן פעילות - בניגוד למה שנוהגים לחשוב, פועלים בישראל יותר מ-20 בנקים שכאלה - אך בסיטיבנק ניסו לעשות משהו חדש. בניגוד לבנקים הזרים האחרים, שפונים לעסקים גדולים ולאנשי עסקים הפועלים בשוקי הכספים הבינלאומיים, בסיטיבנק רצו להיאבק על לבו של הלקוח הקטן, השבוי בשוק הנשלט על ידי שני ענקים שיודעים היטב כי תחרות אמיתית רק תזיק להם.



בראשונה התעורר איום על הדו-קיום השליו והרווחי של בנק לאומי ובנק הפועלים. בשיחות בלתי רשמיות דיברו בסיטיבנק על פתיחת עשרות סניפים בערים המרכזיות בישראל ובכמה מערי השדה. ואולם, לאחר פחות משנתיים הבינו בבנק האמריקאי שאין סיכוי של ממש לחלץ מהבנקים הגדולים מספר גדול של לקוחות. סיטיבנק קיפל את הדגלים והותיר בישראל נוכחות מצומצמת לשירות העסקים הגדולים והבינלאומיים. התירוץ הרשמי היה האינתיפאדה. הסיפור האמיתי היה שגם בסיטיבנק הבינו שההשקעה האדירה הדרושה לשם הקמת רשת בנקאית שתתחרה בזו של שני הבנקים הגדולים לא מותירה סיכוי לאף שחקן משמעותי שרוצה להיכנס לענף.



בנק ישראל והפיקוח על הבנקים המשיכו לראות בעיניים כלות איך ענף הבנקאות בישראל מתנוון והולך. הבנקים הקטנים והבינוניים אינם מסוגלים להתחרות בבנקים הגדולים ואילו הבנקים הגדולים מעדיפים שלא לאיים זה על זה. התחרות הקלושה מתבטאת בעיקר בפרסום תדמיתי ואיש אינו שומע על מבצעי הפחתת עמלות והוזלת שירותים. מחירי השירותים הבנקאיים יקרים, במונחי כוח קנייה, בעשרות אחוזים ממחירי שירותים זהים בחו"ל. כל ניסיונות הפיקוח על הבנקים לכפות על הבנקים הצגת מערכת עמלות שתאפשר ללקוחות להשוות מחירים עלו בתוהו.







אם לא די בכך המציאו הבנקאים, בדומה לחברות הסלולר, שיטות גבייה וחיוב המאפשרות לגבות מהלקוחות מחירים גבוהים בהרבה מהמחירים שנדמה להם כי הם משלמים. על אף שהמפקח על הבנקים ממשיך ללחוץ על הבנקים לקיים מערכת יחסים שקופה והוגנת יותר עם הלקוחות, ברור לכל כי הבנקים לא יתנדבו לעולם להתייעל, לשפר את השירות ולהוזיל אותו. רק כניסתם של מתחרים חזקים ויעילים יכולה לחלץ את מיליוני הלקוחות מלפיתת הדואופול.



בדרך להפרטה



אחד הפתרונות לבעיית התחרות על הלקוחות הקטנים נוסה בעולם בהצלחה מסוימת: הפעלת בנק הדואר כבנק מסחרי. כיום ייעודו העיקרי של המוסד הזה הוא העברת כספים בין הממשלה לאזרח: תשלומי ביטוח לאומי לזכאים, גביית אגרות ממשלתיות וכדומה. ניתן אמנם לפתוח בבנק הדואר חשבון עובר ושב, אך מעטים בלבד ניצלו את האפשרות, שכן בנק הדואר אינו מאפשר ללקוחותיו משיכת יתר ואינו מספק רבים מהשירותים שמציעים הבנקים המסחריים הרגילים. ואולם, אם בנק הדואר היה מופעל במתכונת של בנק מסחרי רגיל, על מגוון שירותיו, הוא היה יכול ליהפך למתחרה מהותי בבנקים הגדולים - ולו בזכות העובדה שיש לו 700 סניפים, לעומת כ-500 שמפעיל הדואופול הפועלים-לאומי.



כדי להפוך את בנק הדואר למסחרי יכולה המדינה להעביר את תשתיות ההפצה שלו לבנק מסחרי. ואולם, על אף שהעניין עלה פעמים רבות לדיון נותרה רשות הדואר גוף מדולדל, נושא הפסדים בדרך כלל, שהחזיק במונופול על משלוחי דואר ברחבי המדינה וסיפק שירותי תשלום. תפקיד נוסף של הרשות, לא פחות חשוב מהאחרים, היה לספק מאגר של מינויים פוליטיים לשרי התקשורת הממונים עליה.



באחרונה הסתמן מפנה, לאחר שב-1 במארס נהפכה רשות הדואר לחברה מממשלתית שבנק הדואר הוא חברה בת שלה. הקמת החברה תאפשר את הפרטת שירותי הדואר ובנק הדואר, ותסייע ליישום ההמלצות להפעיל את בנק הדואר כמתחרה של ממש במערכת הבנקאות המסחרית. שר האוצר הקודם, בנימין נתניהו, אף מינה צוות בין-משרדי שתפקידו להציע דרכים לשימוש בתשתיות הדואר לצורך שיפור התחרות בין הבנקים. הצוות, שמובל, בין היתר, על ידי החשב הכללי במשרד האוצר ירון זליכה, סיים את עבודתו ויגיש בקרוב לשר האוצר את המלצותיו.



הקמת הצוות דירבנה את הממשלה, שהחליטה בסוף 2006 להורות לרשות החברות להכין הצעת חוק להפרטת חברת הדואר. באחרונה הפיצה רשות החברות טיוטת חוק, שבה מוצע למכור תוך כמה חודשים 49% מחברת הדואר בבורסה ובהמשך למכור את גרעין השליטה בחברה לגורם אסטרטגי שיפתח את החברה.



מחכים לרישיון



חברת הדואר, שמנוהלת על ידי אבי הוכמן, היא אחד הדינוזאורים הבזבזניים האחרונים שהמדינה מחזיקה. הנתונים מרשימים: 7,000 עובדים, 40 מיליון פעולות ממחושבות בסניפים בכל שנה ו-1,000 כלי רכב הם רק חלק מהמספרים שממחישים את העוצמה של ערוץ השיווק של החברה.



ואולם, סוד הקסם האמיתי של חברת הדואר הוא בנק הדואר. בחודשים האחרונים הסתובבו נציגי צוות הבדיקה של האוצר בעולם כדי לשמוע מה המשקיעים הפוטנציאליים חושבים על החברה. הם נפגשו עם נציגים של ענקי בנקאות מסחרית, בנקי דואר, בנקים מקומיים וחברות ביטוח, שהמשותף לכולם היה העניין בבנק הדואר. על אף שכיום אין בו כמעט פעילות בנקאית, יכולת ההפצה של חברת הדואר ומערכות הסליקה המשותפות שיש לה עם מערכת הבנקאות הופכות אותו להשקעה מעניינת.



גם בישראל יש התעניינות בבנק: בדיון שהתקיים לפני כחודש בוועדת הכלכלה של הכנסת הבהירו נציגי הבנקים הבינוניים, מנכ"ל בנק המזרחי-טפחות אלי יונס ומנכ"לית הבינלאומי סמדר ברבר-צדיק, כי הם מעוניינים בצמיחה מהירה תוך מיזוגים ורכישות של בנקים אחרים.



ואולם, למרות הפוטנציאל העצום, על בנק הדואר לעשות דרך ארוכה כדי ליהפך לשחקן משמעותי במגזר הבנקאי. על אף שקוראים לו בנק, לבנק הדואר אין בכלל רישיון בנקאי - דבר שמגביל את פעולותיו ואינו מאפשר לו לספק אשראי - שירות בסיסי שבנק מסחרי אינו יכול בלעדיו. ברשות החברות מעוניינים לשנות את המצב ומתכוונים לפנות בקרוב לבנק ישראל כדי לקבל את האישורים הדרושים.



הנוגעים לעניין בונים על התמיכה של הנגיד, סטנלי פישר, שהצהיר כי יעשה כל מה שנדרש כדי ליצור תנאים תחרותיים בין הבנקים. אנשים שמלווים את התהליך מספרים שההתלהבות של פישר מרעיון בנק הדואר גדולה והוא אפילו נפגש לפני כמה חודשים עם הנהלת ענק הבנקאות האנגלו-הולנדי ING וניסה לעניין אותה בהשקעה.



ההערכה היא שבנק ישראל יתנה את הענקת הרישיון בהעברת הפיקוח על בנק הדואר לרשותו. רק לפני כשנה החליטה הממשלה להפקיד את הפיקוח על בנק הדואר בידי משרד התקשורת. לרגל ההחלטה מונה במשרד סמנכ"ל נוסף ונשכרו כמה עובדים כדי ליישם את ההסדר החדש, לאחר שנים רבות שבהן גילגל הבנק מאות מיליוני שקלים ללא בקרה חיצונית. ביטול יחידת הפיקוח והוצאת הפיקוח על הבנק מידי משרד התקשורת עשויה לעורר התנגדות מצד השר.



בשווייץ זה עובד מצוין



לקראת העברת גרעין השליטה בחברת הדואר לידיים פרטיות ייקבעו בחודשים הקרובים החוקים וההוראות שיחולו על בעליה החדשים של החברה. ההוראות ימנעו, בין השאר, סגירה של סניפים לא רווחיים ביישובים נידחים והפסקת שירותים חיוניים שאינם תורמים לרווחיות החברה.



הליך ההסדרה יקבע גם עתידו של בנק הדואר. אנשי האוצר, רשות החברות ומשרד התקשורת גורסים כי המדינה רק צריכה ליצור את התשתיות החוקיות והפיקוחיות, בעוד שאת הבנק יקימו בעלי הבית החדשים. תפקידה של המדינה יסתכם בהשגת הרישיון ובחקיקת חוקים שיחייבו את הבעלים הבאים לספק שירותים מינימליים, כמו העברת תשלומי העברה ופתיחת חשבון עו"ש ללא עלות לאזרחים שאין להם חשבון בנק. מאחורי הגישה הזאת עומדת התפישה כי המדינה לא יודעת ולא צריכה לדעת כיצד להקים גוף עסקי ולנהל אותו. האוצר ורשות החברות תמימי דעים שהמדינה אינה מסוגלת לגייס את הידע, המערכות וכוח האדם האיכותי הנדרשים כדי להציב את בנק הדואר בעמדה תחרותית בענף הבנקאות.



עם זאת, אופן ההפרטה עדיין לא גובש סופית. מכירת בנק הדואר היא אחת האפשרויות. אפשרות אחרת היא מכרז על זיכיון מוגבל בזמן, שיאפשר למדינה לכפות על הזכיין עמידה בתנאי ההפעלה וימנע את היבלעותו והיעלמותו של בנק הדואר בתוך הבנק הרוכש.



המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דוידה לחמן-מסר, מציעה אלטרנטיווה אחרת להפרטת החברה. לדבריה, המטרה העיקרית של הגדלת התחרותיות בבנקאות הקמעונית היא שיפור מצבן של האוכלוסיות החלשות, שאינן יכולות להתמקח עם הבנק. ואולם, היא חוששת שהבעלים החדשים של בנק הדואר יתנהגו בדיוק כמו הבנקאים הנוכחיים ויתמקדו בפלחי האוכלוסייה הדשנים. "גוף שיקים בנק על תשתיות הדואר יתחרה על הלקוחות העשירים ולא על העניים. להם יש כיום לפחות את בנק הדואר. עם בעלים חדשים יש סיכון גדול שגם את זה לא יהיה להם ואז לא רק שלא שיפרנו את מצבם באמצעות ההפרטה, אלא שהרענו אותו", אומרת לחמן-מסר.



לחמן-מסר נשענת על מודלים של בנקים קהילתיים שפועלים בשווייץ, איטליה, ארה"ב והודו, ומעניקים שירות ללקוחות מעוטי יכולת במרווחים פיננסיים נמוכים. לטענתה, בנק הדואר המסחרי יפעל לפי מודל שכזה רק אם המדינה תשתתף בהקמתו. "במסגרת ההסדרה המדינה צריכה להקים את הבנק ולמצב אותו כבנק קהילתי, ורק אז למכור אותו", היא אומרת. "תחת המגבלות שיקבעו אפשר יהיה להבטיח שהוא ימשיך להיות בנק כזה גם תחת ידיים פרטיות. זה עדיף על לקבוע כללים ואז להתחיל לרדוף אחרי הבעלים כדי שיקימו את הבנק כמו שנקבע".



לחמן-מסר חוששת שהלהיטות של פקידי הממשלה ומנהלי חברת הדואר לצאת להנפקה נובעת מהרצון שלהם להפוך את חברת הדואר לגוף פרטי שהמנהלים שלו יכולים ליהנות מתגמול גבוה יותר. אי אפשר לבטל את הסברה הזו, אך בכל מקרה המנכ"ל הוכמן דווקא מעוניין להקים בעצמו את הבנק ולא להמתין לבעל בית חדש. "אני לא רואה שום בעיה בכך שהמדינה תיכנס לענף הבנקאי, אם ייקבע יעד ותאריך ברור מתי החברה תימכר", הוא אומר.



לכאורה, לחמן-מסר לא קשורה באופן ישיר להפרטת הדואר, אך יש להניח שמתוקף תפקידה תהיה לה השפעה על התהליך. עם זאת, באוצר וברשות החברות מתייחסים בשלב זה בביטול לחזון שלה וטוענים שבשם התחרות ולאור המצב הקשה של ענף הבנקאות כדאי שהחברה תימכר כמה שיותר מהר. לדבריהם, עם כל הכבוד לרצון הטוב של המדינה - בעלים פרטיים יניעו את התהליך מהר יותר.