יש אנשים ששמם הולך לפניהם ושבחם הולך לפני שמם: שמעון פרס, לדוגמה. כל אימת שהוא נתפס בקלקלה, מזדרזים להטעים בנימה שקספירית: אבל פרס הוא "בכיר המדינאים". או הרב עובדיה יוסף, המרבה לטחון את השכל במקום לטחון הרים. לאחר כל קללה או סתם ניבול פה, מוסיפים מיד: אבל הוא "גדול בתורה".
על כל אלה נוסף עכשיו דניאל פרידמן, שר המשפטים. אין יום שאינו מוליד עוד התבטאות תמוהה כהתבטאות הבן התם בהגדה; אבל פרידמן "גדול במשפט", ומי אני שאשפוט.
אמנם רק חודשיים חלפו מיום שהתמנה, אך כבר התוודענו לאני-מאשים שלו, ולא הצלחנו להתוודע לאני-מאמין שלו. לפי שעה, לא הצלנו מפיו ולו אמירה ערכית אחת הראויה לשר משפטים הראוי לשמו, שהולך לפניו.
מתוך שלל הראיונות שהעניק מתבלט הראיון המקיף מסוף השבוע שעבר ל"ידיעות אחרונות". בשביל שר מתחיל, הוא די נדיב דווקא בשיח שלו עם התקשורת, כאילו מתוך תחושה של זמן קצר ומלאכת הרס מרובה.
באותו ראיון הוא מסביר, איך בדעתו לחזק את בית המשפט העליון - חיזוק מתוך "הגבלת סמכויות"; אתם הבנתם את זה? עכשיו תבינו: "פעילות היתר של העליון היא תולדה של חולשת הגופים האחרים". רוצה לומר, שאם הממשלה והכנסת חלשות, אין ברירה אלא להחליש בהתאמה גם את בית המשפט; שווים יהיו הכוחות האוזלים, ויהי מה.
לפרידמן אין ביקורת על השרים - "לא תשמעו ממני מלה אחת רעה", ומחמיאה גם דעתו על הכנסת - "הכנסת הנוכחית היא ברמה גבוהה יותר מקודמתה". המאבק בשחיתות "מוגזם", לטעמו, וגורם ל"ערעור ההליך הדמוקרטי". רק דורית בייניש ועמיתיה מביאים את הר הגעש הכבוי לכלל התפרצות. פתאום מתאייד לו האיפוק הלמדני, והמכובדות האקדמית נעלמת. שר המשפטים מאבד את המזג השיפוטי שלו. ספק אם הוועדה למינוי שופטים, בהרכב ישן או חדש, היתה מאשרת את מועמדותו.
סוגיית הרכב הוועדה היא מעניינת: במה עדיפים שני שופטים בדימוס של בית משפט מחוזי על שני שופטים מכהנים מהעליון? לפרידמן פתרונים: "בוועדה שבוחרת את חתני פרס נובל לא יושבים רק חתני הפרס". ואת זה הבנתם בעצמכם.
פרידמן יודע לשנות טעמים כהרף עין, משל היה אחד מאותם עורכי דין צלופחיים, חלקלקים, שדווקא ביקרם הוא רוצה, והם באמת יקרים מאוד. מאז ומעולם נודעה חולשתם של אינטלקטואלים-מיניסטריאליים לפושטי נבלות בשוק. עוד הוא מדקדק כחוט השערה עם בית המשפט העליון, הוא מוכן לאסוף דיינים בשוק, ובתנאי שיהיו קרובי משפחה של שר או רב מש"ס ומ"אגודה", וחסרי השכלה משפטית.
ומתי התגלו לפרידמן כל מומי העליון ופגמיו? לא מכבר, לפני שלוש שנים בלבד, משנפסלה מועמדותה של נילי כהן ו"נחשף מה שהתרחש שם. ראו מי נבחר ומי לא נבחר. זה גרם לי לגלות יותר עניין בנושא".
למען הסר ספק, גם אני, כפרידמן, סבור שבייניש טעתה כשדחתה את כהן בקש. זאת היתה שגיאה שלעולם לא מאוחר לתקנה. כהן יכולה להיות שופטת מצוינת. ואף על פי כן, האם ראוי לאדם בן 71 לפקוח עיניים כבדות רק כאשר ידידה קרובה נפגעת? והאם ראוי לשרוף את ההיכל כולו בגין טעות שלא לעולם חוזרת?
כן, הכל כל כך אישי; ופרידמן למען נילי כהן לא יחשה, עד ייצא כנגה צדקה וישועתה כלפיד יבער. ושר המשפטים בוער, חמתו חורכת כלבה.
דניאל פותר החלומות הושלך לגוב אריות. את דניאל השר השליכו לגוב שועלים. ולא ברור מדוע עילוי, חריף ובקי, מוכן לשמש זנב לשועלים קטנים, מחבלים; מדוע תלמיד חכם מוכן לשמש תלמידי שוטים ומושחתים, הזוממים לקלקל את המתוקן היחיד שעוד נותר כאן.
דניאל בגוב השועלים
יוסי שריד
6.4.2007 / 9:32