"יש להתייחס לחלקות המגורים ביישובים החקלאיים כקרקע עירונית", כך קבע בהחלטה עקרונית בית המשפט המחוזי בתל אביב, בדיון בתביעת הרשויות המקומיות לחייב את מינהל מקרקעי ישראל לשלם להן "חלף דמי השבחה", בשיעור המקובל בשל שינוי ייעוד הקרקע.
מזה שנים רבות משלם המינהל לרשויות המקומיות היטל השבחה בגובה 10% בלבד, בגין השבחת קרקעות שייעודן שונה (מחקלאי למגורים, לתעסוקה ולתעשייה) או שלא שווקו על ידו במועד השינוי, לעומת 50% שנוהגים לשלם יזמים אחרים, שבבעלותם קרקע שייעודה שונה.
השופטת רות רונן, קבעה בהחלטה עקרונית שקרקע המיועדת למגורים, גם אם היא חלק מנחלה חקלאית במושב או ממשבצת קרקעית בקיבוץ, היא בבחינת קרקע עירונית, מפני שהמשתנה העומד למבחן הוא הפונקציה שלה. עוד קבעה השופטת רונן, שאם קיימת חלקת קרקע אחת שמתקיימים בה, זה לצד זה, ייעוד חקלאי וייעוד למגורים, יש להבחין ביניהם לעניין חלף דמי השבחה. בפסק דין באורך 100 עמודים, קובעת השופטת רונן שעל המינהל לשלם את מלוא היטל ההשבחה לרשויות המקומיות, כפי שמוטל על כל יזם.
לקביעה, שיש להתייחס לחלקות המגורים במושב ובקיבוץ כ"קרקע עירונית", משמעות מרחיקת לכת לגבי העתירה שמתכוונים הקיבוצים להגיש לבג"צ, ובה ידרשו לחייב את המינהל לקבוע דמי חכירה מהוונים שיוויוניים למגזר העירוני והקיבוצי. מועצת מינהל מקרקעי ישראל, אישרה את המלצות ועדת הבר (החלטת 979 המתוקנת) לחייב את הקיבוצים ב 33% ממחיר הקרקע לשם קבלת מלוא הזכויות בה, לעומת 3.75% מהמחיר שמשלמים במבצעי ההיוון החוכרים העירוניים, לקבלת מלוא הזכויות (רישום בטאבו).
את העתירה, שנידונה במהלך שבע שנים, הגישו עורכי הדין חיים פרוכטר, עופר גראור וענבל בן ארי ממשרד אטיאס, פרוכטר ושות'.
בית המשפט בפסיקה עקרונית: חלקת המגורים ביישובים החקלאיים היא "קרקע עירונית"
עמירם כהן
7.4.2007 / 18:00