אין כמו במבה ושוש - העשרה חריגה במינרלים, הרבה שומן ועוד מרכיבים שאסור לגלות

מאת יולי חרומצ’נקו ותמרה טראובמן

בישראל לא נדיר להיתקל במחזה הבא: תינוקות וילדים אוכלים באצבעות דביקות חטיפי "במבה", "שוש" או "פרפר", ולידם הוריהם המרוצים. המידע בפרסומות ובאריזות מעודד את ההורים להאכיל את ילדיהם במוצרים ללא נקיפות מצפון: הרי מדובר בחטיפי בוטנים אהובים, עשויים רכיבים טבעיים, ללא חומרים משמרים ומעל לכל מכילים ויטמינים ומינרלים רבים. אם כך, מדוע החברות מסתירות מידע חשוב על מרכיבי החטיפים?



בחינת תהליך הייצור והרכב החומרים בחטיפים כאלה מעלה שאלות קשות לגבי השפעתם על התזונה ועל מידת ההצדקה של התדמית הבריאותית, שעליה כה עמלים משווקיהם.



המוצר מכיל הרבה שומן (כ-35%) והאסטרטגיה השיווקית שבמסגרתה הוספו שלל הוויטמינים, מעוררת חששות בקרב תזונאים.



המנהלת הארצית לתזונה קלינית בקופת חולים מכבי, הד"ר רונית אנדוולט, סבורה שתדמיתם הבריאה של חטיפי הבוטנים ודומיהם, היא דוגמה טובה להטעיית הציבור. לדבריה, "לוקחים מזון בעל ערך תזונתי נמוך, מכניסים אליו ויטמינים ויוצרים רושם של אוכל בריא. חטיפים כאלה הם סוג של ניסוי באוכל, אולי כדי שההורים יהיו שקטים".



חטיפי הבוטנים הם נציגים בולטים במגמה עולמית מתרחבת, של שיווק "מזונות פונקציונליים" - כלומר כאלה שהוסיפו או גרעו מהם רכיבים תזונתיים, כדי לתת להם ערך נוסף.



השינוי במוצרים נעשה, בדרך כלל, באמצעות העשרתם בוויטמינים, במינרלים או בסיבים, או לחלופין, בהפחתת רכיבים כמו הסוכר או השומנים המזיקים שבהם.



תעשיית המזון טוענת שמגמת המזון הפונקציונלי מביאה ליצירת מזונות טובים יותר, מגדילה את אפשרויות הבחירה של הצרכנים ומעודדת אורח חיים מאוזן ובריא. חטיפי בוטנים הם עדות להצלחת התעשייה בהטמעת מסר זה בציבור: לפי נתוני חברת המידע "נילסן", בשנה האחרונה צרכו הישראלים כ-3,000 טונות חטיפי בוטנים והיקף המכירות הגיע ליותר מ-136 מיליון שקל. לפי נתוני התעשייה, חטיפי בוטנים הם כשליש מכלל שוק החטיפים.



לפי מסמך של איגוד תעשיית המזון בישראל מ-2006, שינויים מסוג זה נעשו במוצרים של יותר מ-80% מיצרני המזון במדינה. קשה למצוא תחום במזון שהבשורה טרם הגיעה אליו: ממוצרי בשר מעובדים, חלב, גבינות, לחם, דרך דגני בוקר ועד מזון מהיר של "מקדונלדס", תרכיזי מיץ, בייגלה ובאחרונה אף מים מינרליים מועשרים.



מה החברות מסתירות?
הספקות בקשר לחטיפי הבוטנים מתחדדים לנוכח הסודיות סביב המוצרים. היצרניות משתייכות לשלושת תאגידי המזון הגדולים במשק. שלושתן סירבו להשיב לכמה מהשאלות הבסיסיות שהופנו אליהן, והסתירו מידע חשוב על מרכיבים ועל אופן הייצור של חטיפי הילדים הפופולריים.



המוצר משווק כ"חטיף בוטנים", אך הבסיס לייצורו הוא דווקא תירס שעובד לגריסים - חומר גלם זול בהרבה מבוטנים. לפי תלמה, "פרפר" מכיל 46% תירס ו-50% בוטנים. "עלית" סירבה לגלות מה שיעור הבוטנים ב"שוש" וטענה שזה "סוד מסחרי". גם ב"אסם" סירבו להסגיר את המידע, ובמקום זאת מסרו כי 75% מהשומן ב"במבה" מקורו בבוטנים.



כל החברות אליהן פנינו סירבו להתחייב, כי בחטיפי הבוטנים שלהן אין תירס מהונדס גנטית. הגידולים המהונדסים שנויים במחלוקת משום שהם בעלי פוטנציאל המזיק לסביבה. לדברי מספר חוקרים, עדיין לא נעשה מחקר מספיק על השפעותיהם הבריאותיות.



"אסם", יצרנית "במבה", טענה, שהתירס בחטיף אינו מהונדס, אך סירבה להראות תעודות לכך, כפי שמקובל לעשות כיום באירופה, שם יש מודעות ציבורית גבוהה יחסית לנושא. ב"עלית" גם זה "סוד מסחרי" ו"תלמה" סירבה לענות על השאלה. החברות סירבו לגלות גם מהו מקור השמן הצמחי.



מהמידע החלקי שמסרו החברות עולה, כי הכנת החטיפים מתחילה מעיסה המבוססת על קמח תירס, המנופחת באמצעות עיבוד בתא לחץ, כדי לקבל מרקם אוורירי. ה"שרוך" הארוך שיוצא מהחור בתא הלחץ נחתך ליחידות קטנות, בגודל המתאים גם לאחיזה נוחה בידיים של פעוטות. אחרי אפייה קצרה בתנורים גדולים, מושפרצת על החתיכות עיסת בוטנים טחונים, שבדרך כלל מעורבבת עם ויטמינים וכך המוצרים "מועשרים".



"במבה", ששווקה לראשונה ב-1964 על ידי "אסם", היה 26 שנים אחר כך לחטיף הראשון בישראל שהועשר באופן מלאכותי בוויטמינים ובמינרלים. כיום מציגה עלית את "שוש" כ"תחליף הולם לארוחה".



העשרה, לא הוספה
איך התחילו להוסיף ויטמינים למזון? לפי הפרופ' מריון נסטלה, תזונאית בעלת שם עולמי מאוניברסיטת ניו יורק, בצרפת הוסף לראשונה יוד למלח בשנות ה-30 של המאה ה-19, כדי למנוע מחלה הפוגעת בבלוטות התריס. במאה ה-20, כשהתברר שתהליכי הייצור התעשייתיים פוגעים בתכולת הוויטמינים, הוספו למזונות מסוימים ויטמינים, כדי לשחזר חלק מהרכיבים התזונתיים שאבדו בעת העיבוד. במסגרת זו, בישראל יש תקנים המחייבים יצרנים להוסיף למרגרינה ויטמינים A ו- D במינון דומה לזה שבחמאה, וכך גם לגבי חלב דל שומן וחלב 3%.



אולם "העשרה" בוויטמינים - להבדיל מ"הוספת ויטמינים" - היא מושג חדש יחסית, שהמציאו יצרני המזון. בעוד שהוספת ויטמינים מיועדת לשחזר את הכמויות המקוריות שהיו במזון, במזון "מועשר" יש מינונים גדולים בהרבה מאלה המקוריים, ובחלק מהמקרים יש רכיבים תזונתיים שמעולם לא היו במזון המקורי. בנוסף, טוענת נסטלה, בעוד שהוספת ויטמינים נעשית לפי המלצת רשויות הבריאות במטרה לקדם את בריאות הציבור, ה"העשרה" נקבעת על ידי החברות, כדי לעודד את הציבור לקנות ולצרוך יותר ממוצריהן.



לדברי הפרופ' נסטלה, להעשרה יכולים להיות יתרונות מסוימים, אך "רוב התועלות המיוחסות לה אינן ודאיות". בפועל, המזונות הפונקציונליים בדרך כלל אינם מועילים להורדה במשקל, משום שהם מעודדים אנשים לאכול כמויות גדולות יותר. לדברי נסטלה ולדברי אנדוולט, מוצרים אלה נשענים על תפישה "שגויה". תפישה זו מתעלמת ממורכבות המזון ומהאינטראקציות שבין מרכיביו, ובמקום זה מתייחסת לרכיבים התזונתיים הבודדים, כאילו הגברת רכיבים בודדים תהפוך מזון למומלץ ולבריא. "משמעות המורכבות במזון היא", אומרת נסטלה, "שסביר שאין רכיב תזונתי בודד שפועל היטב כמו תזונה עשירה בפירות ובירקות, שמהם בודד הרכיב".



גורם שמעודד את "טרנד" ה"העשרה" הוא שינוי המדיניות של רשויות בריאות בעולם, ובכללן משרד הבריאות הישראלי. בלחץ יצרני המזון, הסירו הרשויות את האיסור על ייחוס סגולות בריאותיות למזון. לדברי נסטלה, כך נהפכה העשרה לשיטה יעילה להגברת המכירות, עד כי כיום ייצור מוצרי מזון עתידיים מתחיל בתכנון הטענות הבריאותיות שניתן יהיה לפרסם על אריזותיהם, ולא במזון עצמו.



מזון מסוג חדש
אלא שלכמה תזונאים בכירים יש ספקות לגבי התועלת שבהעשרה, ואף חשש שהיא גורמת נזק. המזון הפונקציונלי הוא למעשה מזון מסוג חדש, אך לדברי הפרופ' רם רייפן מהפקולטה למדעי התזונה באוניברסיטה העברית, סוגיות רבות הקשורות בו כמעט שאינן נחקרות - בשל היעדר מימון. ייתכן, למשל, שהרכיבים המועשרים בגוף מתנהגים באופן שונה מרכיבים הנמצאים במזון המקורי. בבדיקה שעשה רייפן בגבינות מועשרות בסידן נמצא באחד המקרים כי ספיגת הסידן בגוף קטנה מאוד.



לדברי אנדוולט, נעשו מחקרים מעטים על ההבדל בין ויטמינים טבעיים למלאכותיים. "היתה תקופה שאמרו שזה לא משנה. עכשיו סבורים שהטבעי קצת יותר טוב. הנושא המשמעותי יותר הוא הסביבה שבתוכה נמצא הוויטמין. כשאוכלים מזון מלא, הספיגה של כל החומרים טובה יותר. אנחנו התזונאים אומרים 'אל תאכלו רכיבים, אכלו תזונה כוללת, מזון מגוון ומאוזן ואם חייבים חטיפים אכלו אותם במידה מעטה ולא כתחליף למזון בריא".



בעיה אחרת היא שהשכיחות הרבה של ההעשרה במזונות כיום יוצרת חשש להצטברות עודפי ויטמינים ומינרלים בגוף - תופעה שרופאים מגדירים כנדירה. "לגבי חלק מהוויטמינים, לא נכון העיקרון של 'כמה שיותר, יותר טוב'", אומר רייפן, "מדובר בעיקר בוויטמינים שאינם מופרשים מהגוף, אלא מצטברים ברקמות השומן ולכן צריך להגביל את כמותם".



רייפן מדגים את דבריו באמצעות המינרל ברזל, שהצריכה היומית המומלצת שלו היא 15 מ"ג. "ילד שאוכל מדי יום טחינה, 'במבה', וגם דייסה מועשרת בברזל, יכול להגיע לכמות המומלצת ואף לעבור אותה. מאחר שברזל הוא חומר מחמצן, צריכה מוגזמת שלו עלולה להוביל לנזק מצטבר", הוא אומר.



משרד הבריאות, מסתבר, אינו מגביל כלל את כמות הוויטמינים שיכולים יצרני מזון להכניס למוצריהם. בדיקת רכיבי "במבה" מעלה, שכמויות חלק מהוויטמינים עברו את כמות הצריכה הממולצת של הוויטמין ליום, בייחוד לגבי ילדים בני פחות משלוש. כך, ילד בגיל זה שיאכל שקית וחצי של "במבה" במשקל 80 גרם, יעבור את המינון היומי המומלץ לברזל.



תגובות
אסם: ב"במבה" אין עודף ויטמינים ומינרלים



לפי "אסם-נסטלה", רמת הוויטמינים ב"במבה", "מבטיחה שגם אם צורכים מספר מנות ביום (כל מנה היא שקית של 25 גרם) הכמות הנצרכת היא נמוכה בסדרי גודל מהגבול העליון המותר של צריכה סדירה של ויטמינים ומינרלים אלה על ידי ילדים. בנוסף לטעמו ולמרקמו הייחודיים, 'במבה' הוא החטיף בעל ההרכב התזונתי הטוב ביותר בקטגוריית החטיפים".



מקבוצת "שטראוס-עלית", יצרנית "שוש", נמסר, ש"אנו מאמינים במוצר ובטוחים כי צרכני המוצר - צעירים ובוגרים כאחד - ימשיכו להפיק הנאה מצריכתו גם בעתיד".



בתגובת "תלמה-יוניליוור" נאמר, שהרכב ומינון הוויטמינים ב"פרפר" מכיל רבע מהתצרוכת היומית המומלצת לילדים, ונקבע "מתוך הבנה כי לילד מקורות צריכה נוספים לוויטמינים ובמטרה לא ליצור עודף, אלא להגיע לכמות המומלצת היומית".