איך ייראה האוצר של רמון?

בתוך יום-יומיים ואולי שבוע-שבועיים, שר האוצר, אברהם הירשזון - הנמצא תחת חקירה משטרתית צולבת (20 שעות נטו עד כה) - ייאלץ לפרוש מתפקידו. ראש הממשלה, אהוד אולמרט, יוכל לנצל את ההזדמנות כדי להציע לבנימין נתניהו לחזור לתפקיד שר האוצר. אבל הוא לא יעשה זאת, בראש ובראשונה מכיוון שהוא חושש מנתניהו.



האפשרות הטובה ביותר העומדת בפני אולמרט, בהתחשב בכל הנסיבות, היא להציע למאיר שטרית, חבר מפלגתו קדימה, את משרד האוצר. שטרית היה בעבר שר אוצר, הוא מכיר את התפקיד לפני ולפנים, ויהיה שר אוצר טוב. במשך כל כהונתו בממשלה הנוכחית הוא היה נאמן לאולמרט. אבל אולמרט לא יציע לשטרית את התפקיד, מכיוון שהוא חושש ממנו.







נותרו שתי אופציות, והן ככל הנראה הריאליות. אולמרט יציע את התפקיד לנאמנו ב-20 השנים האחרונות, שר הפנים, רוני בר-און, או למי שנהפך לידידו בשנתיים האחרונות, חיים רמון. ואולם בר-און מעדיף להישאר במשרד הפנים. הרבה תלוי אפוא בשיחה בארבע עיניים שיקיימו אולמרט ורמון מיד לאחר פסח. בפגישה זו יודיע רמון אם הוא חוזר לפוליטיקה, ואם כן באיזה תיק ממשלתי הוא חפץ.



מבין בכלכלה



חיים רמון (57), מהוותיקים בפוליטיקאים המקצוענים בישראל, מעולם לא היה שר בכיר בממשלה. נפלאות הפוליטיקה עשויות לסדר לו, לראשונה בחייו, את תפקיד השר החשוב בה, דווקא לאחר שהורשע בבית המשפט בפלילים - רק מכיוון שראש הממשלה הוא ידידו, ורק מכיוון שידיד אחר של ראש הממשלה נמצא על סף התהום.



רמון מבין בכלכלה, אף כי מעולם לא מילא תפקיד של שר כלכלי בכיר ולא היה יו"ר ועדה כלכלית בכנסת. אברהם שוחט ואברהם הירשזון, למשל, הגיעו למשרד האוצר לאחר ששימשו יושבי ראש ועדת הכספים של הכנסת. עם זאת, אסור לשכוח כי רמון הוביל במחצית הראשונה של שנות ה-90 שני מהלכים כלכליים חשובים ביותר בתולדות החברה הישראלית.



המהלך הראשון - ב-92'-94', בהיותו שר הבריאות בממשלת יצחק רבין, הוביל רמון לחקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי. המהלך השני - ב-94' הקים יחד עם חבריו עמיר פרץ מהעבודה וחיים (ג'ומס) אורון ממרצ את סיעת חיים חדשים בהסתדרות, וב-10 במאי 94' הביס בבחירות לראשות ההסתדרות את סיעת האם שלו, העבודה.







זו היתה הפעם הראשונה בתולדות ההסתדרות שהעבודה בגלגוליה השונים הפסידה בבחירות לההסתדרות. רמון פירק את ההסתדרות מנכסיה העיקריים, ובראש ובראשונה מחברת העובדים שכללה את מפעלי ההסתדרות כמו כור וקופת חולים. בנובמבר 95', לאחר שהשלים את היעדים שהציב לעצמו, ובעקבות רצח יצחק רבין, חזר רמון לממשלה בראשות שמעון פרס, כשר הפנים. את ההסתדרות הוא הותיר בידי ידידו הטוב אז, עמיר פרץ, ובידי עוד ידיד טוב שלו אז, אורון.



איזה שר אוצר יהיה רמון? לממשלות ישראל היו בעשור האחרון שני סוגים של שרי אוצר: המובילים - אברהם שוחט ובנימין נתניהו; והנגררים - סילבן שלום, אהוד אולמרט ואברהם הירשזון - שצעדו אחרי המציאות הכלכלית, אחרי פקידי האוצר, אחרי ראשי המגזר העסקי. במשרד האוצר חוששים כי אף שלרמון אין סדר יום כלכלי מוצק משלו, אם יגיע למשרד הוא ינסה - כמו במשרד הבריאות ובהסתדרות בעבר ובמשרד המשפטים באחרונה - להטביע את חותמו בשיטת הזבנג וגמרנו ולאחר מכן ייעלם. באוצר לא יודעים לומר באילו מהלכים מדובר, מכיוון שכל המהלכים שרמון ניסה לקדם באחרונה מקודמים על ידי המשרד - מס הכנסה שלילי, פנסיה חובה והקטנת נטל המס משכבות הביניים. ואולם, החשש מהדהד בכל מסדרונות האוצר.







לפני הבחירות האחרונות ב-2006 הציג רמון את המצע הכלכלי שלו - גיבוב של סיסמאות שנשמעות אולי טוב אבל מאחוריהן לא עומד דבר. "אני דוגל במודל הסקנדינווי", אמר רמון. "בשוודיה, למשל, השינויים הפוליטים, הגידול בשיעור העובדים הזרים והמהגרים, וגם הגידול בשיעור הגמלאים לא עירערו את התשתית הכלכלית-חברתית המבוצרת שלה. שוודיה מאמינה בקפיטליזם סוציאל-דמוקרטי. גם אני מאמין בקפיטליזם סוציאל-דמוקרטי המושתת על הסינתזה המתאימה בין עקרונות השוק החופשי והסולידריות החברתית. את הצירוף הזה עלינו להנחיל במהרה לכלכלת ישראל כי היא המפתח והפתרון לרבים מחוליינו". בהמשך אמר: "הכלכלה התאצ'ריסטית האכזרית שהנהיג בנימין נתניהו בשנותיו כשר האוצר היטיבה עם המעטים והחזקים והרעה את מצבם של החלשים בכוונת מכוון, שעליה התרעתי גם בעת כהונתי כשר בממשלה".



תקף את הפקידים



לרמון, יותר מאשר לכל פוליטיקאי אחר בשנים האחרונות, היו פטרונים פוליטיים שהם ראשי ממשלות - יצחק רבין, שמעון פרס, אהוד ברק, ועתה אהוד אולמרט. לפני הקמת קדימה הקריירה שלו נראתה כהולכת לשום מקום. כשר אוצר, אם יקבל את התפקיד, יהיה זקוק מאוד לסיוע של ראש הממשלה. לא ברור אם אולמרט יוכל לתת לו גב, בשל בעיותיו עם רשויות החוק ומעמדו הפוליטי הרופף.







כמו הפטרון שלו, רמון נשמע בעבר לא פעם תוקף את פקידי האוצר. הטענות החביבות עליו היו עודף הכוח והסמכויות שהפקידים מרכזים בידיהם על חשבון נבחרי העם. ב-14 ביוני 2005, בישיבת ועדת השרים לביקורת המדינה, הוא תקף את פקידות האוצר דרך חוק ההסדרים.



לדברי רמון, "חוק ההסדרים צמח לממדים שערוריתיים. האוצר משתמש בו בדרך הכי לא דמוקרטית כדי לכפות את רצונו על הכנסת והממשלה. אין לחוק זה אח ורע בשום מדינה מתוקנת בעולם. הוא מונח ברגע האחרון יחד עם חוק התקציב ובאמצעותו מצליח שר האוצר להשליט את רצונו על כולם". כדוגמה הביא את חוק ביטוח בריאות ממלכתי "ששר האוצר השתמש בחוק ההסדרים כדי לסרס אותו, צעד שפגע בשנים האחרונות אנושות בשירותי הבריאות לציבור".



אם יהיה רמון שר האוצר הוא ישכח מהר מאוד, כמו אולמרט לפניו, את כל טענותיו נגד נערי האוצר, מכיוון שיזדקק להם - לאג'נדה, לחוכמה, לניסיון שלהם. בסופו של דבר האידיאולוגיה של האוצר היא האידיאולוגיה שלו.



שרי אוצר עובדים קשה. מבוקר עד לילה. תשאלו את שוחט, שלום ונתניהו. דווקא שני שרי האוצר האחרונים היו יוצאי דופן: אולמרט מכיוון שהיה עסוק בעניני משרד רה"מ וקדימה, והירשזון מכיוון שהיה טרוד בחקירות המשטרה. רמון נחשב תמיד לנהנתן, לחפיפניק. הוא לא מסוג השרים הבולדוזרים. אחרי הירשזון, העובדה שבאוצר שוב לא יהיה שר במשרה מלאה עלולה לעורר בעיות.