ביה"ד הארצי לעבודה קבע גבולות להעברת עובד מתפקיד אחד למשנהו

באילו נסיבות רשאי מעביד להעביר באופן חד-צדדי עובד מתפקיד אחד למשנהו? על שאלה זו נדרש בית הדין הארצי לעבודה להשיב בפסק דין מקיף שניסה להכניס מעט שיטתיות לטיפול בעניין.



בין העיתונאי אהרון ויזנר לרשות השידור, מעסיקתו מאז 91', התגלע סכסוך. ויזנר נבחר ב-99' למנהל "רשת מורשת" בקול ישראל, אך בביקורת שנערכה ברשת מורשת ב-2002 תפקודו נמצא לקוי. ועדת הביקורת המליצה על העברת הטיפול בעניינו לבית הדין למשמעת. בינואר 2003 הושג בין ויזנר לרשות השידור "הסכם מעבר", שלפיו יסיים את תפקידו כמנהל רשת מורשת ויעבור לחטיבת החדשות ברדיו, לתפקיד של עורך ברשת ב', שם גם ישדר תוכנית שבועית שתקרא "נקודת מפגש".



שלושה חודשים לאחר חתימת הסכם המעבר מונה מנהל חדש לקול ישראל, ולאחר מכן הוחלט על הוצאת תוכניתו של ויזנר לחופשת קיץ. בהמשך, הוצע לויזנר לשדר את תוכניתו ברשת א'. הוא התנה את הסכמתו בכך שימשיך להיות חלק מחטיבת החדשות ברשת ב'. הרשות דחתה את התנאי וכן הצעות אחרות של ויזנר, וכתוצאה מכך הוגשה התביעה, שבה ביקש להורות על קיום הסכם המעבר. בית הדין האזורי בירושלים דחה את התביעה, וקבע שההחלטה להעביר את ויזנר מרשת ב' לרשת א' נעשתה על יסוד שיקולים ענייניים ומקצועיים ושהשינוי לא פגע בתנאי עבודתו של ויזנר מעבר לסביר.



ויזנר עירער לבית הדין הארצי לעבודה, בטענה שהרשות הפרה את הסכם המעבר עמו. השופטים שמואל צור, סטיב אדלר ונילי ארד קיבלו את הערעור וקבעו גבולות לכוחו של מעביד להעביר עובד מתפקיד אחד למשנהו - "הפררוגטיבה הניהולית של המעביד". הפררוגטיבה משקפת את כוחו של המעביד, מעצם היותו מעביד, לנייד עובדים מתפקיד לתפקיד לפי צורכיו, לשם ניהול עסקו.



הציפייה היתה לגיטימית



השופט צור קבע כי הפררוגטיבה הניהולית אינה ערך בפני עצמו, אלא כזה שיש לאזנו עם האינטרס של העובד לממש את יכולותיו המקצועיות והאישיות, ועם אינטרס שהחלטות המתקבלות בעניינו ייעשו בתום לב. צור מפרט את השיקולים שלפיהם קבע כי החלטת רשות השידור היתה בלתי סבירה, ומשום כך פסק הדין מסייע בקביעת גבולות לעקרון ה"פררוגטיבה הניהולית".



תחילה יש לברר אם קיים הסכם, בעטיו יש לעובד ציפייה מוגברת להמשיך להיות מועסק בתפקידו הנוכחי. בעניינו של ויזנר, קבע צור כי הסכם המעבר הקנה לויזנר ציפייה לגיטימית להמשיך להיות מועסק ברשת ב'. בנוסף יבדוק בית הדין אם ההחלטה להעביר עובד מתפקיד לתפקיד התבססה על היעדר יכולת או כשירות מקצועית, שכן אז תהיה נטייה גבוהה יותר לאשרה. בעניינו של ויזנר נקבע שההחלטה לא התבססה על היעדר יכולת.



בית הדין יבדוק כמה זמן חלף מאז שהחל העובד את תפקידו הנוכחי. ככל שמשך הזמן קצר יותר, כך יקשה יותר להצדיק את ההעברה לתפקיד אחר, שכן זמן קצר עלול להצביע על כך שלא ניתנה לעובד הזדמנות אמיתית להשתלב בתפקיד. במקרה זה, ההחלטה להעביר את ויזנר התקבלה רק שלושה חודשים לאחר שהחל את עבודתו ברשת ב'. בנוסף, בית הדין יבחן כיצד יתקבל וייקלט העובד בתפקידו החדש. אם יש צורך להעביר עובד מתפקיד לתפקיד, על ההנהלה לדאוג שהוא ייקלט היטב בתפקיד החדש. במקרה זה, העובדה שההחלטה להעביר את ויזנר לרשת א' נתקלה בחוסר שיתוף פעולה מצד המנהל החדש השפיעה על ההכרעה לטובתו.



לבסוף, רצוי להביא בחשבון את סוג העבודה או התפקיד שבהם מועסק העובד. בית הדין מתייחס אחרת להעברת עובד מתפקיד טכני אחד למשנהו לבין העברה של עובד מתפקיד הדורש כישורים מיוחדים. בעניינו של ויזנר, צור נתן משקל לכך שמדובר בעיתונאי, תפקיד שמעצם טיבו מחייב חופש פעולה.



הקושי של בתי הדין



אם הגיע המעביד למסקנה שיש להעביר את העובד לתפקיד אחר, עליו לתת לו הזדמנות להשמיע את טענותיו, ולנסות להגיע להבנות ביחס להעברתו לתפקיד חדש. בעניין ויזנר הכריע בית הדין כי החלטת רשות השידור היתה נגועה בחד-צדדיות ובחוסר סבירות, והורה לבטלה.



פרופ' מוטי מרוני, מומחה לדיני עבודה מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, סבור שבנסיבות המקרה החלטת בית הדין הארצי היתה נכונה: "ההקשר העובדתי והתנהגות הרשות במקרה הזה היו מאוד משמעותיים בהחלטת בית הדין. על ההחלטה השפיעו בעיקר סמיכות הזמנים מאז שנחתם הסכם המעבר ועד להעברת העובד מתפקידו; חוסר הנכונות של רשות השידור להסכים להצעות שהועלו על ידי העובד, והתנהגות המעביד שלא דאג לכך שיקלטו את העובד ויתנו לו לשדר ברשת א'. כל אלה הובילו את בית הדין למסקנה שאליה הגיע, זאת למרות שאין ספק שהעובד במקרה זה לא נפגע כספית כתוצאה מההעברה. להפך, השופטים יצאו מהנחה שהעובד אפילו הרוויח כספית, ובכל זאת ביטלו את ההחלטה להעבירו מתפקידו. פסק הדין מראה את הקושי האמיתי של בתי הדין לתחום את הגבול שבתוכו צד להסכם דו-צדדי יכול לשנות משהו בהסכם באופן חד-צדדי. זה המתח הגדול שמובנה בתוך העיקרון של פררוגטיבה ניהולית", אומר מירוני. (עע 674/05)