מזווית הראייה הישראלית הצרה מדובר בלא פחות מתקדים היסטורי. מעולם לא קרה בהיסטוריה הישראלית הקצרה שהמטבע המקומי התחזק מול הדולר האמריקאי ב-18% בתקופה של חמש שנים. זה לא קרה ללירה, לא לשקל הישן, שהושק בתקופת ההיפר-אינפלציה (77'-85'), ולא לשקל החדש ב-17 שנותיו הראשונות.
אל תוך התקדים ההיסטורי הזה אפשר לתפור עוד שני תקדימים חשובים: 1. לאורך השנים האחרונות שיעור האינפלציה בישראל נמוך מהאינפלציה בארה"ב. 2. ריבית בנק ישראל (לטווח קצר) נמוכה כיום משמעותית מריבית הבנק המרכזי האמריקאי (4% בישראל לעומת 5.25% בארה"ב).
הדולר איבד אתמול עוד 0.12%, ושערו נקבע על 4.124 שקלים. גם בעולם נחלש הדולר והוא נסחר במשך היום ברמה של 1.34 דולרים ליורו. מנהל חדר עסקות מט"ח בבנק ירושלים, איתן אדמוני, אמר אתמול: "גם אם הריבית תורד ב-0.25% או אפילו ב-0.5%, זה לא ייצור הבדל משמעותי. רק הורדה אגרסיווית של 1%-2% בריבית תיצור שינוי אמיתי, אך הסבירות לצעד כזה נמוכה ביותר".
חוזק השקל או חולשת הדולר?
אבל עם כל הכבוד להיסטוריה של ישראל, העוצמה של השקל מול הדולר אינה סיפור ישראלי. הדולר נחלש בשנה האחרונה מול מטבעות רבים אחרים של מדינות מתפתחות, לצד חולשתו הנמשכת מול שני המטבעות האירופיים המובילים, היורו והליש"ט.
הנה, בשנה האחרונה נחלש הדולר ב-6% לעומת הריאל הברזילי, ב-5% לעומת הרופי ההודי, ב-12% לעומת הזלוטי הפולני, ב-12.5% לעומת הקרונה הצ'כית, וב-7% לעומת הפסו הפיליפיני. השקל הישראלי שהתחזק ב-11% מול הדולר בשנה האחרונה, נמצא אפוא בחברה טובה.
חולשת הדולר מהווה לא רק תקדים ישראלי, אלא תקדים כלל עולמי המשפיע על מחיריהם של נכסים רבים הנקובים בדולרים. למעשה, חלק ניכר מהעלייה הדולרית במחיריהן של הסחורות בעולם מוסבר בחולשת הדולר.
הנה, למשל, מחירי הנפט. בחמש השנים האחרונות טיפסו מחירי הנפט במונחים דולריים ב-150% - מ-25 דולר לחבית לכ-62 דולר לחבית. במונחי יורו, לעומת זאת, התייקר הנפט באותה תקופה רק ב-60%, ובמונחי ליש"ט התייקר הנפט בכ-75%. זו עדיין התייקרות משמעותית, אבל לא כזו שמשנה סדרי עולם.
דוגמה נוספת - מחירי הזהב, שעלו בחמש השנים האחרונות ב-125% - מ-300 דולר ל-675 דולר. אבל במונחי יורו עלה הזהב "רק" ב-49%, ובמונחי ליש"ט עלה הזהב ב-62%. חולשת הדולר בעולם נובעת מסיבות רבות, כלכליות וגם פסיכולוגיות. נראה שהסיבה העיקרית והמשמעותית יותר היא הגירעונות הגדולים שנצברים בתקציב הממשל האמריקאי, בין השאר, בגלל המלחמה המסתבכת בעיראק. גירעונות אלה גורמים לגידול בהיקף החוב הממשלתי ומייצרים לחץ אינפלציוני.
מספידים את כלכלת ארה"ב
שיעור האינפלציה הבסיסי (Core Inflation) התקבע בינתיים ברמה של 2%-2.5% - כ-1% מעל היעד הרצוי לבנק המרכזי בארה"ב, דבר המקשה להפחית ריבית. לא לחינם אמר באחרונה יו"ר הפדרל ריזרב, בן ברננקי, כי סכנת האינפלציה בארה"ב עדיין מאיימת וחמורה יותר מאשר סכנת ההאטה הכלכלית. הצד השני של משוואת האינפלציה הוא היחלשות בכוח הקנייה של המטבע, כפי שיודע כל ישראלי למוד פיחותים.
הסברים מלומדים אלה אינם מספיק טובים כדי להגיד מה יקרה לדולר בעתיד. שוק מטבע החוץ הוא חמקמק ומתעתע, וקשה לדעת עד היכן, אם בכלל, עוד יידרדר הדולר במורד. רבים נוטים להספיד משום מה את כלכלת ארה"ב וטוענים שהיא עלולה לאבד בתוך כמה שנים את הבכורה ככלכלה העולמית המובילה לטובת מדינות כמו סין, הודו ואולי אפילו רוסיה. חולשת הדולר המתמשכת תורמת, כמובן, לטיעונים אלה.
אבל הפרספקטיווה ההיסטורית מחייבת זהירות בתחזיות כאלו. דברים דומים כבר נאמרו לפני רבע מאה, כאשר הכלכלה היפאנית שעטה קדימה, וכלכלת ארה"ב דישדשה מאחור. הכלכלה האמריקאית כבר הוכיחה לא פעם יכולת התאוששות מפתיעה, וגם לדולר החבוט עוד יכולה להיות עדנה.