כמו שושלות המלכים באירופה, גם בישראל הכישורים במשפחות הפוליטיות הן עניין מולד, העובר בתורשה מדור לדור. עוד לא הספקנו להתאושש מכישוריו של גלעד שרון, בנו הצעיר של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, שעל אף גילו הצעיר והיעדר ניסיונו קיבל שכר של יותר מ-100 אלף שקל בחודש מהקבלן דוד אפל, וכבר נפקחו עינינו לגלות את כוכבה הזוהר לא פחות של מיכל ליברמן. בתו של השר אביגדור ליברמן, שעל אף 21 שנותיה והיעדר השכלתה, כבר הצליחה חברה שבניהולה לקבל מיליוני שקלים דמי ייעוץ מלקוחות בחו"ל.
אין ספק שזה מרחיב את הלב לגלות איך הגנטיקה עובדת שעות נוספות, ועד כמה הכישרון במשפחות ההנהגה במדינת ישראל חוצה דורות. אין ספק שזה פחות מרחיב את הלב לגלות כי בעוד שהכישרון משתרשר לו מדור לדור, מה שלא עמד במבחן הדורות הוא תכונה נוספת, שפעם איפיינה את הפוליטקאים והמנהיגים בישראל, וכיום כבר פסה מהעולם: הבושה.
אין מחיר להיעדר מוסר
"בפתח הדברים", השיב דוברו של השר ליברמן לשאלות כתב "הארץ" לגבי כישוריה הנדירים של מיכל ליברמן, "ליברמן ביקש ממני להביא לתשומת לבך את שאט הנפש שבה התקבלה פנייתך. שאלותיך בלתי ענייניות ומחוצפות. ליברמן אינו חושב שהוא חייב או אמור למסור לך פרטים על השתכרותו בזמן שהיה אדם פרטי. ליברמן אינו רואה טעם לפגם בדבר כלשהו מהדברים, אבל הוא רואה יותר מטעם לפגם בפנייתך, בשאלותיך ובעצם העובדה שהעיתון החשוב שממנו אתה מקבל את משכורתך נותן אכסניה להתנהלות שכזו. עם זאת, ליברמן ישמח לדעת מהי משכורתם של מו"ל העיתון, העורך הראשי, כתבים בכירים ומשכורתך בפרט".
במלים אלו בדיוק הגיב ליברמן, שר בישראל, המחויב בשקיפות ובדין וחשבון לבוחר הישראלי על מעשיו ומעלליו, לשאלות הנוגעות להכנסות העתק מהן נהנתה בתו הצעירה - תוך שהוא מטשטש במכוון את ההבדל בין מעמדו כנבחר בציבור ובין מעמדם של אנשים פרטיים בגופים פרטיים. אפשר להזכיר כי במרבית מדינות המערב נבחרי הציבור מתבקשים לחשוף את הצהרת ההון שלהם, כמו גם את מצבם הבריאותי, באופן מלא בפני בוחריהם - ואילו בישראל שר בכיר מוצא "טעם לפגם" כאשר מעלים תהיות לגבי המקור העלום של ההון המשפחתי שלו.
לא בכדי מרשה לעצמו ליברמן להגיב כך. מי כמוהו יודע כי ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה, במיוחד במדינה שבה אין מחיר להיעדר מוסר, היעדר תקינות והיעדר כל רגישות ציבורית מצדם של נבחרי ציבור. זה היה לפני 30 שנה בדיוק, בינואר 77', כאשר שר השיכון אברהם עופר בחר לשים קץ לחייו לנוכח חקירה משטרתית שנפתחה נגדו בחשד למעילה בכספי חברת שיכון עובדים. חצי שנה קודם לכן זועזעה המדינה כאשר האיש החזק של קופת חולים כללית, מי שבשל מעמדו הדומיננטי נבחר להתמנות לנגיד בנק ישראל, נתפס והורשע בעבירת שוחד ונשלח לכלא. אשר ידלין ריצה את עונשו, ומיד לאחר מכן עזב את ישראל ולא העז להראות שוב את פניו בחיים הציבוריים כאן. במושגים של שנות ה-70 ידלין הפך למשל ולשנינה, סמל לשחיתות ציבורית שלא תסולח.
אתרע מזלו של ראש הממשלה הצעיר דאז, יצחק רבין, שבדיוק באותה עת נתפסה אשתו בניהול חשבון דולרים, בניגוד לחוקי המט"ח של מדינת ישראל. במונחים עכשוויים העבירה שעברו בני הזוג רבין נראית כמעט מצחיקה, וספק אם מישהו היה טורח אפילו לפתוח בחקירה על עבירה טכנית-מיסויית דומה כיום. אבל בעידן ההוא עבירה היתה עבירה, וראש הממשלה הפופולרי נאלץ להתפטר מתפקידו. חודשים ספורים אחר כך איבדה מפלגת העבודה את אחיזתה ההיסטורית בשלטון. הציבור הישראלי לא סלח אז על רצף פרשיות השחיתות שנחשפו בזו אחר זו, ושלח את מפלגת העבודה לאופוזיציה.
ערגה למדינה אחרת
כיום, במבט של 30 שנים לאחור, אפשר להתבונן בערגה בתקופה ההיא. זאת היתה הפעם הראשונה שבה מדינת ישראל נחשפה לשחיתות פוליטית בממדים גדולים, והתגובה הציבורית אז היתה חדה והולמת: המושחתים נדרשו לשלם את המחיר, גם האישי וגם הציבורי, ומיד.
כיום, לעומת זאת, השר ליברמן שולח לעזאזל עיתונאי המעז לשאול שאלות על פעילות פיננסית תמוהה המתנהלת במשפחתו. שר האוצר, החשוד במעשי שחיתות חמורים מאין כמוהם, מסרב אפילו להתפטר מתפקידו. שר לשעבר, אריה דרעי, מתכנן את חזרתו בגדול לחיים הפוליטיים (לא במעט בזכות החיבוק החם שמעניקה לו התקשורת), על אף שהורשע בעבירות של שוחד. שר נוסף, שהורשע אך זה עתה בעבירה פלילית של הטרדה מינית, עומד להתמנות לתפקיד הרם של שר האוצר.
ועל הרשימה המעודדת הזו צריך להוסיף את ראש הממשלה, שפרט לכך שנכשל כישלון חרוץ בניהול מלחמה, הוא גם חשוד באינספור פרשיות שחיתות. מה שכמובן לא גורם לו לשקול, ולו לרגע, את האפשרות של התפטרות ופרישה מהחיים הפוליטיים.