"התינוק אמיר אליקשווילי לא הספיק להבין מדוע נקטעו חייו בצורה מזעזעת בחלוף כחודשיים בלבד מהיום שבו פקח את עיניו לעולם הגדול" - במילים האלה נפתח פסק דין של בית משפט השלום בחיפה, שחייב את המדינה בתשלום של יותר ממיליון שקל לעיזבונו של התינוק.
האשם במותו של התינוק הוא אביו, מוחמד חטיב בן עלי, שהורשע ברצח בכוונה תחילה ונידון למאסר עולם בבית המשפט המחוזי בחיפה. עם זאת, השופטת כאמלה ג'דעון קבעה כי שוטרים שנשלחו לבית המשפחה כשלו בביצוע משימתם כשלא הצליחו למנוע את הטרגדיה ולכן הטילה את האחריות לתשלום פיצויים על המדינה.
על פי פסק הדין, אמו של התינוק, זהבה אליקשווילי, הכירה את בן עלי ב-98'. באותה עת הוא היה אסיר משוחרר לאחר ריצוי עונש של 18 שנות מאסר, בגין עבירות אלימות לרבות שוד מזוין וניסיון הריגה. בן עלי עבר להתגורר יחד עם אליקשווילי בדירתה שבחיפה, ובמשך חייהם המשותפים הוא נהג להתעלל בה ולהכותה ואף איים כי ירצח אותה אם תתלונן נגדו.
לפי הנכתב, לאחר לידת התינוק, המשיך בן עלי במעשיו וכן איים שירצח את התינוק משום שחשד שהוא אינו בנו. באוגוסט 99' פרצה מריבה קולנית בין בני הזוג, במהלכה תקף בן עלי את אליקשווילי, היכה אותה וניפץ חפצים שונים בדירה. שכנים מודאגים ששמעו את המתרחש בדירה הזעיקו את המשטרה.
בערך בשעה 19:00 הגיעה ניידת משטרה ובה השוטר טארק נאסר והשוטרת אוקסנה ספון. השוטר ניגש לחצר הסמוכה לדירה. בן עלי ישב באותה עת במרפסת שהיתה בקומת קרקע וטען כי "לא קרה כלום". תוך כדי שיחה זו, יצאה אליקשווילי מהדירה מבוהלת ורצה לכיוון החצר כשהיא צועקת "הוא עוד יהרוג אותי".
בשלב מסוים ביקש בן עלי לדבר עם רעייתו אך השוטר לא אפשר לו והודיע לו כי הינו מעוכב וכי עליו להתלוות אליו לחקירה. בן עלי דחף את השוטר אך השוטר תפס אותו בידו ואמר לו כי הוא עצור וכי יזמין תגבורת. בתגובה אמר בן עלי לשוטר כי אין צורך בשימוש בכוח וכי לא יתנגד להתלוות אליו, ואז התחמק מידו ורץ לכיוון המרפסת.
השוטר רדף אחרי בן עלי ותפס אותו במרפסת ושניהם החלו להתקוטט. אז הבחין השוטר בילד בן 5, הנצמד לבן עלי ומחזיק לו ברגל. בן עלי הצליח לחמוק מידיו של השוטר לאחר שהפיל לו את הפנס והיכה בו בידו, ניגש פנימה לסלון וסגר את דלת הסורג מאחוריו. לאחר מכן פנה לכיוון סל קל שהיה מונח בסלון ובעט בחוזקה בבטנו של התינוק ששכב בסל.
רק אז קלט השוטר, "בחצי עין" כדבריו, שהיה תינוק בסל קל. באותה עת שלף בן עלי את התינוק מהסל ורץ ישר לכיוון המרפסת כשהוא מחזיק את התינוק בידו הימנית, מונף גבוה. הוא בעט בדלת הסורג שנפתחה כלפי חוץ. השוטר שעמד במרפסת שלף אקדח ודרך אותו עם קליע בקנה, לכיוון חוץ.
משהגיע בן עלי לקצה המרפסת הוא זרק את התינוק בידו האחת בכוח רב לכיוון החצר הסלעית של השכנים. השוטר רץ ישר לכיוון החצר במטרה לתפוס את התינוק אך ללא הצלחה. התינוק הובהל לבית חולים רמב"ם כשהוא סובל מחבלות קשות ואושפז ביחידה לטיפול נמרץ למשך תקופה של חמישה ימים - "אז באו חייו הקצרים והקשים אל קיצם", לשון השופטת בפסק הדין.
לא הוכח שהשוטרת הוכשרה למשימה
התובעים - עיזבון המנוח, אימו ואחיו - טענו כי המשטרה התרשלה בביצוע תפקידה בין היתר בכך ששלחה כוח משטרה לא מיומן או לא מספיק למקום האירוע, לא ביצעה נוהל מעצר חשוד מיידית חרף הסכנה שנשקפה מבן עלי בהיותו חופשי ולא נקטה באמצעים הדרושים להבטחת שלומם של אליקשווילי וילדיה.
"שוכנעתי כי המשטרה אכן כשלה בביצוע תפקידה וכי דין התביעה להתקבל", קבעה ג'דעון. לדבריה, "כישלונה של המשטרה התבטא בשני מישורים: הראשון במישור ההיערכות שלה והכוח שנשלח על ידה לטיפול באירוע, והשני, במישור התנהגות יחידיה במהלך האירוע עצמו".
השופטת קבעה כי השוטרת שנשלחה למקום עבדה כשוטרת שח"ם, שירות חובה משטרתי המקביל לשירות בצה"ל, והיתה בחודש הרביעי לשירותה. לדבריה, השוטרת לא הכירה את נוהלי המשטרה ובין היתר את נוהל מעצר חשוד. כן נקבע כי לא הוכח האם עברה הכשרה מתאימה לקראת הצטרפותה לעבודה, הן בטיפול באירועים בכלל ואירועים חריגים בפרט, לרבות דרכי התמודדות עם מצבי מצוקה לחץ, והן בבחינת השימוש בכוח לרבות שימוש בנשק במידת הצורך.
"על כן, אין זה מפתיע כי כל מעורבותה באירוע התמצתה בכך שהיא עמדה בחצר ליד אליקשווילי לכל אורך ההתרחשויות, מבלי שסיפקה לשוטר או שהיה ביכולתה לספק לו כל עזרה ממשית במהלך כל האירוע", קבעה ג'דעון. "אף לא ברגעים הקריטיים שקדמו למעשה הרצח ואשר בהם הבחינה בבן עלי מצליח להתחמק מאחיזתו של השוטר ולחטוף את הפנס מידו ולהכות בו ולהיכנס אל תוך הדירה, וגם לא ברגעים שבן עלי נופף בתינוק והתכוון לזרוק אותו מהמרפסת".
לדברי השופטת, נוצר אפוא מצב שבו היה על השוטר להתמודד לבדו וללא כל סיוע מול עבריין אלים, שגבר עליו וביצע את זממו. "אוזלת ידה של השוטרת התגלה למצער גם לאחר מעשה הרצח, משלא יכלה להזעיק עזרה למקום מאחר והיא 'לא תיפקדה' כדברי השוטר", נכתב.
ג'דעון קבעה כי אמנם אין להמעיט מגודל הזוועה שנחשפו לה שני השוטרים במהלך האירוע, אך יש לזכור כי עסקינן בשוטרים שהתנהגותם נבחנת על פי סטנדרט התנהגות שונה מהאדם הרגיל. לדבריה, רשלנות השוטר הגיעה לשיאה בעת שהשוטר נמנע מלהשתלט על בן עלי כשהאחרון עמד לידו במרפסת במרחק קטן ביותר כשהוא מנופף בתינוק, מסיבות שהשוטר עצמו לא יכול להסבירן בעדותו".
רושם כבד של אוזלת יד
"השתלשלות העניינים מותירה רושם כבד של אוזלת יד ושל קלות דעת מצד השוטר בטיפולו במקרה, ומעידה על שרשרת מחדלים שביצע תוך כדי טיפולו באירוע", נכתב. כן נקבע כי הוכח כי השוטר לא רדף אחרי בן עלי אל תוך הסלון בניסיון להשתלט עליו, וזאת לאחר שהאחרון נמלט מידיו לאחר התגוששות ביניהם, וגם לא עשה שום פעולה משהבחין בו בועט בתינוק בתוך הסל קל שהיה מונח בסלון - כל זאת כשהוא עומד במרחק מטרים ספורים ממנו. עוד לא הוכח כי השוטר ניסה לחסום את יציאתו של בן עלי משהבחין בו רץ לכיוון המרפסת כשהוא מנופף בתינוק. "מחדלים אלה מבססים את המסקנה כי השוטר לא נקט בפעולה כדי לשמור על חייו ושלומו של התינוק, מלבד דריכת הנשק שלו, שלא עשה בו כל שימוש", נקבע.
השופטת הוסיפה כי השוטר לא הזהיר את בן עלי כי ישתמש נגדו בנשק, ובהודעתו במשטרה הסתפק באמירה "אני כמעט בכיתי שלא יזרוק". לדבריה, נוצר הרושם כי השוטר חשש מבן עלי ונמנע מלהתעמת עימו, במיוחד כאשר האחרון גבר עליו והפיל לו את הפנס ופגע בידו במהלך התקוטטות שהתפתחה ביניהם במרפסת.
באשר לאי השימוש בנשק קבעה ג'דעון כי "אמנם, החשש מפגיעה באנשים חפים מפשע הוא חשש מוצדק, אך לא ברור קיומו של חשש זה בנסיבות המקרה שבפנינו...". לדבריה, השוטר לא שלל בחקירתו הנגדית את האפשרות שהרצח היה נמנע אילו ירה בבן עלי בעת שעמד לידו במרפסת ובידו התינוק.
לסיכום פסקה השופטת כי בנסיבות המקרה כי המשטרה התרשלה במילוי תפקידה, "וכי מעשהו האכזרי של בן עלי לא ניתק את הקשר הסיבתי בין רשלנות השוטרים לתוצאה המזיקה". ג'דעון פסקה עבור "השנים האבודות" פיצוי בסכום של 460 אלף שקל, ופיצוי בסכום 600 אלף שקל עבור קיצור תוחלת חייו של התינוק. (א 2140/04)
בית משפט השלום בפסק דין חדשני: המשטרה נכשלה בתפקידה והמדינה תפצה את המשפחה במיליון שקל
כרמל בן צור
15.4.2007 / 9:20