תגידו את האמת, אתם בלחץ?
קניתם דולרים? העברתם את הכסף מהפק"מ לליש"ט? או אולי מהמק"מ השקלי לפיקדונות ביורו? האם שמתם קצת ירוקים מתחת למזרן? אולי הוצאתם קצת כסף לשווייץ? או ללונדון?
אם לשפוט על פי ההתנהגות של שערי השקל מול הדולר ומול המטבעות העיקריים, ועל פי הרכב תיק הנכסים הפיננסיים של הציבור שמפרסם בנק ישראל מדי חודש - כנראה שהתשובה לכל השאלות האלה היא ברוב המקרים שלילית; אתם לא בלחץ, לא מתלהבים מהשקעות במט"ח - וממשיכים להחזיק את הרוב המכריע של הונכם בנכסים שקליים.
מי שקרא באדיקות את העיתונות הכלכלית בעשור האחרון עשוי להיות קצת מופתע מההתנהגות שלכם.
במשך שנים ארוכות הסבירו אנשי משרד האוצר, רבים מבכירי המגזר העסקי וגם כמה כלכלנים ופרשנים מכובדים, כי העובדה שהציבור מגדיל כל הזמן את השקעותיו השקליות היא פצצת הזמן הגדולה של המשק הישראלי.
הטענה היתה פשוטה ושובת לב: בנק ישראל נלחם באינפלציה באמצעות ריבית גבוהה, הריבית הזו דוחפת את הציבור לאפיקים שקליים ומושכת לישראל כסף ספקולטיווי "חם". אך ביום שבו בנק ישראל יתחיל להוריד את הריבית לרמות מערביות - לא תהיה שום סיבה שבעולם להחזיק שקלים. הכסף יברח למט"ח, ו"הר השקלים" הנורא הזה יתמוטט ויקבור את כולנו.
מתעקשים על השקלים
התסריט האפוקליפטי הזה תמיד הפליא אותנו: לדידנו, אין דבר יותר כלכלי וטבעי לאזרח הישראלי מאשר להחזיק את רוב כספו הנזיל במטבע המקומי של המדינה שבה הוא חי - כל עוד האינפלציה יורדת ואין חשש ליציבות הפיננסית של המשק. כמו שלבריטים יש "הר של פאונדים" ולאמריקאים יש "הר של דולרים", כך לישראלים צריך להיות "הר של שקלים".
חלפו השנים, הר השקלים גדל וגדל - וקולות האזהרה מפני קריסתו רק התגברו והתגברו.
אלא שיום אחד קרה דבר צפוי: המדיניות הכלכלית האחראית התחילה להניב פירות, האינפלציה חוסלה והריבית הישראלית החלה לרדת במהירות.
לפני חמישה חודשים קרה האירוע הסמלי ביותר שרבים לא האמינו שנחזה לראות בציון: הריבית על השקל ירדה מתחת לריבית הדולרית.
כיום הריבית השקלית הקצרה היא בשיעור של כ-4.3%, בעוד שהריבית המקבילה על הדולר היא כ-5.3%, על הפאונד הבריטי 5.7% ועל היורו כ-4%. ההתעקשות של הישראלים להחזיק את כספם בשקלים מרשימה כפליים, אם נזכור שלפני שנתיים הוסרו סופית ה"הגנות" האחרונות שהיו על ההשקעות המקומיות, כאשר הממשלה השוותה את שיעורי המס על השקעות בחו"ל לרמתם בישראל. כיום אין שום סיבה להחזיק את כספכם בשקלים, אם אתם לא מאמינים במטבע המקומי.
אז כמובן שבשנתיים האחרונות אנחנו רואים מגמה מבורכת של פיזור בינלאומי - משקיעים מוסדיים ישראלים גדולים מגדילים בהדרגה את נתח ההשקעות שלהם בשווקים הגלובליים.
בנק ישראל לא יושיע
אבל התופעה הזאת לא מונעת על ידי פערי הריביות, אלא בעיקר על ידי ההיגיון המימוני: תיק השקעות צריך להיות מפוזר, והמשקיעים הגדולים בכל העולם, לא רק בישראל, מגדילים בשנים האחרונות את הנתח הגלובלי בתיקי ההשקעות שלהם.
ישראלים רבים, בעיקר אלה שכבר מלאו להם יותר מ-30 שנה ויש להם טראומות אינפלציה ומשברים כלכליים ישראליים, עומדים משתאים נוכח ההתחזקות של השקל מול הדולר בשנים האחרונות - התחזקות שהגיעה לשיא מקומי בולט השבוע, כאשר שער השקל/דולר חזר לרמה שנרשמה לפני שמונה שנים.
אבל כלכלית, אין כאן סיבה מיוחדת לפליאה: יציבות פיננסית, השקעות זרות מאסיוויות והאינפלציה המקומית שנמוכה מהאינפלציה במרבית מדינות העולם הן תנאי רקע קלאסיים להתחזקות מתמשכת של המטבע המקומי.
כמובן שהמגמה הזאת יכולה להתהפך: התנודתיות בשוקי המט"ח בכל העולם גדלה מאוד בעשור האחרון: אם הדולר יכול ליפול ב-10% מול היורו בתוך 12 חודשים - אז אין סיבה שהשקל לא יזוז גם הוא יום אחד בפראות.
אבל כיום, כאשר השקל מתחזק לשער של 4.1 שקלים לדולר - כבר לא תשמעו כמעט קולות נהי, שבר, תלונה, טרוניה, איום ובקשה מבכירי המגזר העסקי נגד בנק ישראל, האוצר או הממשלה להוריד את הריבית, להעלות את הדולר או להחליש את השקל כדי "לעזור" למשק.
לא רק משום שכאשר הריבית בישראל נמוכה משמעותית מהריבית על הדולר - קשה להאשים את בנק ישראל בעוצמת השקל, אלא בעיקר מכיוון שכיום כבר ברור לכולם שבעולם השקעות גלובלי ופתוח, בנק ישראל לא יכול, לא צריך ולא מסוגל להשפיע על שער החליפין.