רק לא מניות

הבורסה חצתה אתמול את רמת ה-1,050 נקודות והשלימה עלייה של 250% מ-2003. גם מי שיחפש טוב, לא ימצא משקיע שנכנס לבורסה בנקודת זמן כלשהי בהיסטוריה (ועוד לא יצא) שהפסיד כסף.

בשנים האחרונות זרמו כספים בהיקפים אדירים לכל אפיקי ההשקעה המסורתיים, כתגובה ההגיונית של המשקיעים לירידת הריבית ולצמצום אלטרנטיוות ההשקעה חסרות הסיכון. הנכסים של הציבור חשופים הרבה יותר מבעבר לבורסה: קופות הגמל עברו מזמן את הרף ההיסטורי של ה-20% במניות, מנהלי התיקים הגדילו את אחזקותיהם, ואפילו קרנות הפנסיה משקיעות יותר במניות.

כל אלה מנוהלים על ידי מקצוענים, אבל הציבור עצמו לא קונה מניות, וגם לא תעודות סל או קרנות נאמנות מנייתיות. הקרנות המשקיעות במניות מגייסות סכומים זניחים, אם בכלל, בהשוואה לגיוסי עתק בקרנות האג"ח והשקלים. מאז תחילת 2007 גייסו המנייתיות 340 מיליון שקל, בהשוואה ל-12.5 מיליארד שקל באג"ח (פי 36). מ-2004 גייסו המניות אפס שקלים, בעוד הענף כולו גייס 23 מיליארד. למעשה, חלקן של המניות בתעשיית הקרנות יורד בהתמדה מאז 1994.

הציבור עד כדי כך סולד ממניות, שכדי למשוך אותו מתחרים בתי ההשקעות ביניהם מי יותר סולידי. את המניות הם מכניסים בדלת האחורית, באמצעות שמות מכובסים כמו 80/20. הקמפיינים החדישים ביותר ממליצים על קרנות "אג"ח ללא מניות", כאילו שמדובר בזהב החדש שהתגלה במרתפי הבורסה.

אבל מי שהרוויח היה מי שנכנס, ואפילו רק לזמן קצר. בשלושת החודשים שחלפו עלה מדד ת"א 100 ב-14% - מה שהמשקיעים באג"ח לא יעשו בשנתיים הבאות.

אז מדוע הציבור כל כך מתנגד למניות? בעיקר מכיוון שהוא מונע עדיין על ידי פחד. יש לו טראומה מהמפולות בשוק ב-1994 וב-2000. יש הזוכרים את 1983. מתוחכמים רואים בזה חדשות טובות. הכסף של הציבור, הם חושבים לעצמם, יכול לתדלק גל עליות חדש. הקלישאה אומרת שכשמצחצח הנעליים ישאל על מניות, זה האות לצאת.

הם טועים. אחרי כל כך הרבה שנים, אפשר כבר להניח שהציבור פשוט שינה את טעמי ההשקעה שלו ושהוא כבר לא ייכנס בעוצמה לשוק המניות. היזהרו, הבורסה יכולה ליפול גם כאשר הציבור בחוץ.