נראה כאילו גוגל פשוט נהנית לראות את מיקרוסופט סובלת. כאילו סרגיי ברין, לארי פייג' ואריק שמידט הם גיקים אוהבי לינוקס שגדלו על תרבות האנטי-ביל גייטס ורק מחפשים כל דרך להכניס לו. ממש אפשר לדמיין איך סרגיי אומר ללארי ואריק: "חבר'ה, קראתי באינטרנט שמיקרוסופט מנסים לרכוש איזו חברה של באנרים שהם ממש צריכים תמורת 2 מיליארד דולר", ואיך לארי ואריק מסכימים מיד לרכוש את דאבל קליק ב-3 ומשהו מיליארד דולר, רק בשביל הצחוקים.
אבל אפילו אם זה נראה ככה, הצעד האחרון של גוגל כבר אינו סתם מהלך שובב של כמה גיקים שפשוט אוהבים את האינטרנט ואת התכנים של הרשת. הרכישה של דאבק קליק - פלטפורמת הפרסום המועדפת על כמעט כל אתר מסחרי שלא מבסוט מהסכומים שגוגל מציעה לו - הוא מהלך שמעביר את גוגל באופן סופי את הכביש. מעכשיו סרגיי ולארי הם כבר לא הגיקים הכי מוכשרים בסביבה, הם חברים נכבדים בדיוק באותו מועדון גיקים מיליארדרים של ביל גייטס. גיקים קרי רוח ששולטים בעולם ושצריכים להוכיח כל בוקר שהם NOT EVIL.
מערכת הפרסום הוותיקה והחצי ידועה לשמצה של דאבל קליק אינה עוד מוצר אינטרנטי חינמי, עם אחסון בחינם בסגנון ג'ימייל או תוכנת אחסון תמונות חינמית כמו פיקאסה. הצעצוע החדש של גוגל הוא אפילו לא רכישה של אתר מדיה מרכזי כמו יו-טיוב או שחרור אינסוף אפליקציות בקוד סגור, צעד שגוגל איכשהו מצליחה להחביא בזכות העברה של סכומי כסף משמעותיים לקהילת הקוד הפתוח.
הרכישה של דאבל קליק היא מהלך שהיה מחייב את הרגולטור של האינטרנט, אם היה אחד כזה, לשבת ולחשוב ברצינות מה לעשות. גוגל החליטה שהיא רוצה ליהנות מכל קמפיין פרסום שמניע את האינטרנט, והיא מבטיחה לנו שהחיבור עם הכסף לא ישחית אותה. הרגולטור התיאורטי שלי היה צריך לעזוב את הכל אתמול בלילה, לחשוב טוב ולהוציא דו"ח רשמי שיקבע אם גוגל היא מונופול פרסום דורסני, אם היא בדרך להפוך למונופול דורסני בתחום הפרסום האינטרנטי, או שאולי היא פשוט הולכת להשתלט לנו על רוב תוכני האינטרנט ועל רוב ההכנסות שאי פעם יהיו שם.
רשות הגבלים על האינטרנט
גוגל פתאום חושבת שמודעות הטקסט הצנועות שלה אינן מספיקות, והיא רוצה גם את הבאנרים ואת כל הזיקוקים. יכול להיות שאני פרנואיד, אבל פתאום גם אני חושב אם באמת אפשר להמשיך ולסמוך במאה אחוז על החבר'ה האלה ועל תוצאות החיפוש שלהם. אהבתי אותם ב-99', כשהיה להם מנוע חיפוש לבן ונקי, אבל האם אני יכול באמת לסמוך עליהם שישקיעו הון באינדוקס אתרים שאינם שייכים לרשת הפרסום שלהם? או שאולי סביר יותר שיחליטו להשקיע את מירב האנרגיה של מהנדסי החיפוש דווקא היכן שאנשי המכירות סגרו הכי הרבה חוזים והם רק מחכים לקטוף את ההקלקות? מהניסיון שלי אני יודע שפרסום ותוכן הם שני עולמות שונים, ואפילו גוגל היהירה תגלה איך היא מתחילה להשקיע פתאום הרבה יותר תשומת לב במחלקת הפרסום, על חשבון האמינות והייחודיות של תוצאות החיפוש ואפליקציות האינטרנט.
כאשר הרגולטור הווירטואלי הדמיוני הזה יתחיל את הדיון בשאלת המונופול של גוגל, הוא לא יוכל להסתפק רק בנתונים היבשים על נתח שוק הפרסום באינטרנט, שבו מחזיקה כעת חברת החיפוש שהיתה פעם מגניבה, או על נתח השוק המזערי שיש להם בשוק הפרסום העולמי בכלל. הרגולטור הזה יהיה חייב להתייחס גם לכל הנתונים ההיסטוריים שמחזיקה גוגל אודות נתוני הגלישה שלנו, לכל הנתונים שיש להם על החיפושים שלנו, וכל נתוני המפות, התמונות, והתנועה שלנו שיש להם על תושבי כדור הארץ. מאוד חשוב שהרגולטור המלומד גם יידע לחבר אל כל הנתונים האלה את נתוני המכירות שיש לגוגל על כל מודעה טקסטואלית ולצרף אליהם את נתוני ההקלקות שהשיגה, ושהוא ינסה לחשוב על כל התרחישים העתידיים שיכול לעשות גוף מסחרי אחד עם כל כך הרבה מידע. אסור לו כמובן לשכוח שגוגל היא זו שגם מחזיקה בפלטפורמה, גם מוכרת את הפרסום וגם זו שאומרת לנו לאיפה בעצם לגלוש ואיך להגיע אל עמודי האינטרנט והפרסומות של הלקוחות שלה.
לאחר שיגמור לעיין בכל הנתונים, ויסיים לתכנן את כל הצעדים העתידיים שיכולה גוגל לעשות עם שליטה כל כך גדולה בנתוני האינטרנט, בהכנסות האינטרנט, בפיתוח האינטרנט, ובהכוונת התנועה באינטרנט, אז יוכל הרגולטור הווירטואלי הזה - ואולי רגולטור אמיתי דווקא, אמריקאי, אירופאי או ישראלי? - לספק תשובה לשאלה שמאוד מעניינת אותי כרגע: האם חברה מסחרית כמו גוגל רשאית להחזיק מולנו ביתרון כל כך גדול? האם ייתכן שנגיע למצב שכל האינטרנט העולמי יהיה תלוי בתשלום החודשי שתשחרר לו גוגל ושכולנו נהפוך לפועלי הקלקות או סבלי מלים במפעל הענק של סרגיי ולארי?