קפיטליסטים? רק כשנוח

השיח הכלכלי בישראל הפך לרועש, המוני ומגוון יותר בשנים האחרונות, הודות לירידה מסוימת במפלס העשן הביטחוני, הגלובליזציה ושינויים דמוגרפיים ותרבותיים שונים.

ואולם ברמתו של השיח הזה קשה לזהות קפיצת מדרגה מקבילה, ובמרכזו עדיין אפשר למצוא קטלוג פשטני של רוב הסוגיות השנויות במחלוקת לעמדה "קפיטליסטית" או "סוציאליסטית".

לצערנו, המציאות הכלכלית היא יותר מורכבת, והגלובליזציה והטכנולוגיה הופכות אותה למסובכת ודינמית יותר מדי יום. כך אנחנו רואים "קפיטליסטים" ו"סוציאליסטים" - גם השרלטנים והאינטרסנטיים וגם חדורי האידיאלים - מנפנפים בסיסמאות המנותקות מהמציאות הכלכלית.

כך אנחנו רואים "קפיטליסטים" שמאמינים לכאורה בשוק החופשי, אך לא מבינים כלל עניינים כמו חשיבות הרגולציה, מבני שוק תחרותיים, מאבק בשחיתות, דמוקרטיה, עיתונות חופשית ובעיקר לכידות חברתית.

מנגד אנחנו רואים "סוציאליסטים" שמתעוררים עם עקרונותיהם בעיקר כשעל הפרק אינטרסים של ועדי עובדים חזקים ובעלי עניין במונופולים וקבוצות לחץ, ונרדמים כשמדובר בעובדים חלשים או כשהמדינה והפוליטיקאים שולחים יד לכיסם של האזרחים - ישירות על ידי ניפוח התקציב, או בעקיפין במחדל של אי-יצירת מבני שוק המעודדים צמיחה, יזמות ותחרותיות.

הדוגמה האחרונה לכך היא הקריאות העולות בימים האחרונים מכיוונם של "התעשיינים" לממשלה - שתתערב בשוק המט"ח, הכספים או העבודה כדי "להציל" את התעשייה מהקריסה בשערו של הדולר.

הקריאות לממשלה ולבנק ישראל לסייע לתעשיינים בתקופות של התחזקות המטבע המקומי מוכרות לנו היטב זה עשרות שנים. אלא שהפעם יש לתעשיינים בעיה: אם בעבר הקריאה המקובלת לבנק ישראל היתה להוריד את הריבית כדי להחליש את המטבע המקומי, הרי שכיום קריאות כאלה נשמעות קצת חלולות; הריבית בישראל נמוכה כיום ביותר מ-1% מהריבית על הדולר, והיא עשויה להשתוות בקרוב גם לריבית על היורו.

התיאוריה ששיווקו התעשיינים, ושלפיה בנק ישראל הוא "האשם" בחוזקו של השקל, קרסה בשנים האחרונות, כשהפרשי הריביות בין השקל למטבעות החוץ התכווצו, ולבסוף אף התהפכו. אז מה עושים? חלק מהתעשיינים החלו לקרוא בימים האחרונים לבנק ישראל להתערב בשוק המט"ח ולרכוש דולרים.

זו קריאה מצחיקה כשהיא באה מ"הקפיטליסטים" שאמורים להיות "מומחים" לשוק החופשי; הרי הם יודעים ששוק המט"ח הישראלי פתוח לחלוטין, וברגע שבנק ישראל ינסה לווסת את שער המטבע בו - הוא חשוף למתקפה אלימה של ספקולנטים ומנהלי קרנות גידור שתוך ימים ספורים יוכיחו לבנק ישראל מה שלמד כל בנק מרכזי בעולם: אין לך סיכוי נגד השוק.

אז אתמול קיבלנו קריאה מסוג חדש: נשיא התאחדות התעשיינים לשעבר עודד טירה אולי הבין שאין באמת דרך שבה בנק ישראל יכול לווסת את שוק המט"ח ובא עם רעיון חדש: מאחר שהדולר יורד, יש "להתאים" את השכר בישראל ולבטל את העלאת שכר המינימום (וכאשר מעסיקים אומרים "להתאים" שכר - אתם יודעים למה הם מתכוונים).

ראו זה פלא: "הקפיטליסטים", אבירי השוק החופשי שיודעים להסביר לנו כל הזמן מדוע כל השחקנים במשק צריכים להתאים עצמם לתחרות הגלובלית, קוראים לפתע לממשלה להתערב, כאשר השוק החופשי עובד נגדם. שהרי מדוע לא שמענו את טירה, על פי אותו היגיון, קורא להעלות את שכר המינימום במשק כשהיורו (מטבע יצוא של חלק ניכר מהתעשייה) התחזק בעבר בעשרות אחוזים מול השקל?

כש"הסוציאליסטים" מבקשים להעלות את שכר המינימום מסבירים להם "קפיטליסטים" מסוגם של ברוש ושות' שאי אפשר לייצר צמיחה באמצעות שכר המינימום ואומרים שהפתרון לאבטלה ולמשבר של השכבות החלשות הוא חינוך שיביא "בטווח הארוך" להעלאת השכר. אבל כאשר ל"קפיטליסטים" יש בעיות עם שוק המט"ח, הם מסרבים לראות פתרונות ארוכי טווח כמו שינוי המודל העסקי שלהם - ומבקשים מיד את סיוע הממשלה.

שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים המכהן, אמר לנו לא מזמן שבדיעבד המלחמה שהוא וחבריו ניהלו לפני 20 שנה נגד הורדת מכסים ופתיחה מלאה של המשק לעולם היתה שגויה, אינטרסנטית וקצרת רואי. פתיחת השוק אילצה את התעשיה הישראלית לחפש שווקים חדשים, מודלים חדשים ותעשיות חדשות שכיום אחראיות לחלק ניכר מהפעילות במשק.

מוטב שברוש, טירה ושאר התעשיינים יפנימו את הלקח הזה ויחליטו אם הם קפיטליסטים שמאמינים בשוק החופשי, בגלובליזציה ובתחרות כתפישת עולם כלכלית וחברתית - או רק כאשר כל אלה עולים בקנה אחד עם האינטרסים הכלכליים קצרי הטווח שלהם.