ביניש: שופטת לא תיפסל מלדון בתיק בגלל שהנתבעים חוששים מזעמה עליהם

זמן קצר לאחר שעיתון "ידיעות אחרונות" פרסם דיווח שגוי על פסק דין של השופטת רבקה למלשטריך-לטר - מונתה אותה שופטת לדון בתביעת לשון הרע שהוגשה נגד העיתון על ידי עו"ד יואל גולדברג, בעקבות כתבה אחרת שפורסמה במדור הספורט.



מפסק דין שנתנה באחרונה נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, עולה כי לפני שהחל הדיון בתיק הגיש העיתון בקשה להעברת התיק לשופט אחר. זאת, לאחר שבעקבות פרסום הכתבה - שעסקה באפשרות להאכיל חתולי רחוב בתחומי חצר בית משותף - הגישה דוברות הנהלת בתי המשפט במחוז חיפה והצפון תלונה לעיתון, שבה מחתה על הפרסום של פסק הדין. כמענה לתלונה פורסמה כתבה מתקנת, שם הוזכר שם השופטת והועמדו הדברים על דיוקם.



העיתון טען, באמצעות עוה"ד תמיק גליק ותום נוימן, כי משאירע אירוע זה מנועה השופטת מלשבת בתיק הנוכחי שבו נתבע העיתון, על אף שתביעה זו מתייחסת לעובדות אחרות לגמרי. בבקשת הפסילה נטען כי התרעומת שהובעה על ידי הדוברת בתלונתה היתה בשם מערכת המשפט בכללותה, אך בראש ובראשונה מי שהיתה לה סיבה מוצדקת לכעוס היא השופטת שכתבה את פסק הדין. הודגש כי לא מדובר בסתם תלונה וכי זו כללה מילים קשות. עד נטען כי העוול נגרם בראש ובראשונה לשופטת, שכפי הנראה זועמת על העיתון בשל מה שקרה.



למלשטריך-לטר דחתה את בקשת הפסלות. היא קבעה כי אין כל קשר בין הכתבה לבין התיק הנוכחי שהובא בפני בית המשפט. עוד צוין כי מדובר באירוע שגרתי ונפוץ, החוזר על עצמו חדשות לבקרים.



בערעור על החלטה זו לבית המשפט העליון טען העיתון כי קיימת אפשרות לנגיעה אישית היוצרת חזקה של משוא פנים. כן נטען כי שתיקתה של השופטת בעניין מלמדת כי היא שהניעה את גלגלי התלונה. עוד נאמר כי השופטת אינה מתכחשת לזעם וללשון החריפה בה נקטה התלונה.



הנשיאה ביניש פסקה כי לא הוכח בנסיבות המקרה כי לשופטת נגיעה אישית, במובן שיש בו כדי להביא לפסילתה מלשבת בדין. "ראשית, מעצם היות הבקשה לפסילת שופט בקשה רצינית, המטילה צל כבד על השופט אישית ועל מערכת השפיטה, נגזרת גם מסקנה באשר לטיב הראיות שאותן ראוי להביא בבקשת הפסלות", כתבה ביניש.



לדבריה, ברור כי חשדות, תחושות והשערות הנעדרים בסיס עובדתי מעבר לאמירתם, אינם יכולים לשמש בסיס לטענת פסלות. ביניש קבעה כי במקרה הנוכחי חשדות העיתון אינם יכולים להקים עילת פסלות. "הדוברת היא החתומה על התלונה, והיא הגוף המוסמך להתלונן במקרים שכאלה", אמרה.



הנשיאה הוסיפה כי "גם אם קראה השופטת את הכתבה, ואפילו אם הדבר קומם אותה, הרי שמדובר בעניין שאינו נוגע לחייה האישים, אלא לפסק דין שכתבה במסגרת עבודתה ואשר טופל, כמקובל, על ידי מערך הדוברות". (ע"א 10379/06)