בימים שבהם שוק ההון חוגג שנה חמישית של עליות, הכסף ממשיך לזרום ולחפש ידיים שינהלו אותו והפרנסה של מנהלי ההשקעות משגשגת, קשה לזכור שהיו פעם זמנים אחרים בשוק. קשה גם למצוא את אלה שמקלקלים את החגיגה ומביעים תהיות לגבי העליות בשווקים.
שלומי אוזמו, מנכ"ל חברת ניהול התיקים אתגר של בנק מזרחי טפחות, זוכר גם ימים אחרים. "אני עוד זוכר שנים שבהן אני, כמנכ"ל, נסעתי במשך שעתיים לנהריה בשביל להחתים מישהו עם תיק מנוהל של 180 אלף שקל. פשוט כי זה היה הלקוח היחיד שהצטרף אלי במשך חצי שנה", הוא אומר. "אני זוכר לקוחות שהורידו אותי ומנהלי השקעות אחרים לדמי ניהול של 0.15% על ניהול התיק שלהם. הסכמנו - כי לא היתה פרנסה. ב-2002 פיטרתי את הגנן שלנו במשרד כדי לחסוך 147 שקל בחודש שהייתי משלם לו. זו היתה הרמה שהגענו אליה. היו לנו כמה עציצים כאן במשרד, והיה קיבוצניק אחד שהיה מגיע כדי להשקות אותם. לקחתי את אחד העציצים האלה הביתה - ועד היום אני שומר אותו אצלי. גם החברות שהציגו בשבוע שעבר ביתנים מפוארים בכנס של בנק הפועלים פיטרו את העובדים שלהן אז".
הזיכרונות הללו של אוזמו הם כנראה הסיבה לכך שהוא מגדיר את עצמו כמשקיע זהיר. בימים אלה הזהירות הזאת מתבטאת במיוחד ביחסו לסקטור מסוים בשוק - הנדל"ן. "לפני חצי שנה החלטנו באתגר שנגמר הסיפור בנדל"ן. הסקטור הזה, להערכתנו, נמצא בנקודת קיצון. יש שני סוגים של נקודות קיצון - נמק או בועה. נמק הוא המצב שבו למשקיעים כבר נמאס - והם מוציאים את הכסף שלהם מההשקעה, ולא משנה מה נשאר.
זה הרגע שבו הם באים למנהל ההשקעות ואומרים לו: 'כמה נשאר בתיק? 5,000 שקל? לא משנה, תן לי את הכסף ולא משנה כמה נשאר'. בועה, לעומת זאת, היא המצב שיש היום בענף הנדל"ן. נדל"ן לא אמור לעלות בקצבים שאנחנו רואים בתקופה האחרונה. גם אם נכון שהחברות נסחרו בדיסקאונט בגלל המיתון שהיה בענף - והן היו צריכות להשלים את זה ולעלות ב-200%, זה לא אומר שיש הצדקה שהן ימשיכו לתשואה של 500%".
אוזמו מודה כי בחצי השנה האחרונה הוא מפסיד בגלל ההחלטה שלו - על רקע העליות בענף הנדל"ן. "מאז תחילת השנה אנחנו נותנים פחות מתשואת השוק, כי התשואה העודפת מגיעה מהנדל"ן", אומר אוזמו. התשואה של הקרנות שלו אכן לא מרשימה - קרן הנאמנות אתגר מניות, למשל, הציגה תשואה של 5.85% מאז תחילת השנה, לעומת תשואה של 11.2% למדד ת"א 100. אתגר אג"ח הניבה 4.07%, לעומת 4.63% למדד אג"ח כללי.
"יש שלבים בגאות. מי שהתחילו את הגאות הנוכחית לפני ארבע שנים היו הבנקים - זה היה המקום שבו השקיעו קודם כל. אחר כך משקיעים בחברות התעשייה הגדולות, אחרי כן מגיעה ההשקעה במניות הבינוניות, ורק בסוף המשקיעים, בחיפוש אחרי תשואות, מגיעים למניות היתר.
"היקף העסקים צריך להשתקף ברווח - בשורה התחתונה. כשזה יקרה בענף הנדל"ן, אז אני אשתכנע. בינתיים, רוב הרווחים בענף הם רווחי הון. יש שאלה אמיתית: האם החברות שמנפיקות היום אג"ח יעמדו בתזרים ההחזרים בהמשך. אז בשנה הראשונה הן כן יעמדו, אבל מה יהיה אחר כך? אנשים אומרים שעד היום לא היו מקרים של חדלות פירעון (כאשר חברה שמנפיקה אג"ח אינה עומדת בתשלום ההחזרים למשקיעים), אבל זה לא אומר שלא יהיו מקרים כאלה בעתיד. יש אמרה בשוק ההון שלפיה 'העצים לא צומחים עד השמים - וה'קילה' לא מגיע עד לרצפה'. השגשוג הזה לא יכול להימשך לנצח. חברות לא יכולות לצמוח בכל שנה ב-40%-50%", הוא אומר.
לפי אוזמו, אחד החסרונות של השוק הוא הגיל הצעיר של מנהלי ההשקעות. "אין היום הרבה אנשים עם ותק וניסיון בשוק", הוא אומר. "מ-1990 עד 2003 היה ואקום בשוק ההון ולא גידלו כאן דור המשך, כי פשוט לא היתה פרנסה. ב-2004 נזכרו להתחיל לגייס כאן אנשים. אז יש כאן הרבה צעירים שראו רק עליות, ויותר גרוע מזה - ראו ירידות קצרות טווח שתוקנו מיד בעוד עליות".
למרות דבריו, אוזמו, בן 40, הוא לא מהאבות המייסדים של השוק. הוא מכהן כמנכ"ל אתגר כבר שש שנים, ונהנה כמו כולם מהגאות, כשראה את החברה שלו צומחת מניהול של 240 מיליון שקל במארס 2003 ל-1.5 מיליארד שקל כיום - בתיקים של 1,150 לקוחות.
לדבריו, האחזקה המנייתית של אתגר בתיקים המנוהלים היא, נכון להיום, בהיקף של 70% מהרשאת הלקוח, כלומר 20% מהתיקים שמושקעים במניות בפועל. ולסיום, אפילו אוזמו מודה שגם אחרי חיסול אחזקות הנדל"ן, הוא נשאר עם 0.5% המושקעים באפריקה ישראל, רק למקרה שיהיה עוד גל של עליות.
בתיקים של מזרחי-טפחות החליטו שנגמר סיפור הנדל"ן
חגי עמית
18.4.2007 / 9:15