מנהל באחד הבנקים הגדולים סיפר על ביקור אצל ידידה שלו: "היא ניצבה אובדת עצות למול ערימת מסמכים שהכילה מכתבים מקופת הגמל שלה עוצמה, שמכר בנק לאומי לחברת הראל. 'מי זה הראל האלו? למה מכרו להם את הקופה שלי? ועוד בלי לשאול אותי?', היא שאלה".
האי ודאות של העמיתה מעוצמה מתגמדת לנוכח המצב שבו נמצאים 750 אלף עמיתי גדיש. גדיש היא קופת הגמל הגדולה במדינה ומנהלת יותר מ-20 מיליארד שקל. לפני חודש וחצי הודיע בנק הפועלים כי מכר את גדיש לקבוצת רוכשים פרטיים תמורת 660 מיליון שקל.
בפועל, איש אינו חייב לשאול, כמובן, את עמיתי הקופות למי תימכר הקופה שלהם. מה שנדרש מהם הוא לקבל את ההודעה על העברת הקופה, לבחון עד כמה שהם יכולים את זהות הרוכשים, ולהחליט אם ברצונם להשאיר את כספם בקופה ולתת לבעל הבית החדש הזדמנות, או להעביר את כספי החיסכון שלהם למקום אחר. גם הממונה על שוק ההון במשרד האוצר בודק רק את העבר המשפטי הנקי של הרוכשים, ולא את היכולת שלהם לנהל קופת גמל.
מבחינה זו, 750 אלף העמיתים של גדיש צריכים להיות קצת מבולבלים בתקופה האחרונה. הקבוצה שרכשה את גדיש מורכבת מארבע קבוצות משקיעים שאינן קשורות זו לזו - כשאף לא אחת מהצלעות היא מותג, או אפילו שחקן בשוק הפנסיה הישראלי. גם הגב הפיננסי של חלק מהמשקיעים אינו ברור.
הקופה נרכשה בידי ג'י אקוויזישין
מה שהיו יכולים עמיתי גדיש להבין מההודעה לעיתונות של הבנק הוא שקופת הגמל שלהם נרכשה בידי חברה בשם "ג'י אקוויזישין", שמוחזקת בידי בית השקעות אמריקאי בשם "פליינפילד" (שמעולם לא שמעו עליו), חברה ציבורית ישראלית בשם "פסגות מימון" (שהיתה עד לא מזמן שלד בורסאי), שלישיית פיננסיירים ישראלית (בלי רקורד מוכח), וחבורת מיליונרים קנדיים אלמוניים.
לא גולדמן סאקס
אז מי בעצם רכש את גדיש? את רוב הכסף לעסקת גדיש אמור להביא פליינפילד - שירכוש 47% מהקופה. החזון של רפורמת בכר דיבר על הכנסה של משקיעים זרים לשוק הישראלי, אבל מי שחלם על גופי ענק מסוגם של גולדמן סאקס או מריל לינץ' עשוי להתאכזב.
פליינפילד הוא בית השקעות צעיר שהתאגד ב-2005, בהובלת איש פיננסים בשם "מקס הולמס". פליינפילד מנהל נכסים בהיקף של 4 מיליארד דולר ויש לו הון עצמי של 2.3 מיליארד דולר. ההשקעות של פליינפילד מגוונות, וכוללות קרנות גידור ובנקים. בסך הכל הספיקה פליינפילד לבצע כבר 100 עסקות מאז הוקמה.
האחראי לגיוס של 4 מיליארד דולר בתוך שתי שנות פעילות הוא הולמס, שכיהן ב-2002-2005 כמנהל בכיר בקבוצת ההשקעות הבינלאומית D.E Saw שמנהלת 30 מיליארד דולר. הולמס היה אחראי שם על השקעה בחברות שנקלעו למצוקה פיננסית - תחום שבארה"ב אוהבים לקרוא למשקיעים בו "פיראטים", כאלה המשתלטים על "אוניות במצוקה". לפני כן עבד הולמס ב-R.B.C, עוד ענק פיננסי שגם בו הוא היה אחראי על תחום ההשקעות בעלות תשואה גבוהה (וסיכון גבוה גם כן).
שותף נוסף של הולמס בפליינפילד הוא ניב חריזמן, ישראלי לשעבר היושב זה 20 שנים בארה"ב, וניהל בעבר את חטיבת המיזוגים והרכישות של קרדי סוויס פירסט בבוסטון. החלק "הצבעוני" בעברו של חריזמן קשור לכך שאתרי אינטרנט קונספירטיוויים בארה"ב קושרים אותו לרווחים ממתקפת הטרור של 11 בספטמבר. על פי האשמות, חברת ביופורט, שחריזמן היה דירקטור שלה, רכשה אופציות פוט (אופציות מכר) על חברות התעופה האמריקאיות בתקופה שקדמה למתקפה. נראה שטענה זו קשורה לכך שחריזמן הוא ישראלי.
פליינפילד מציגה בשורותיה גם את גרג מקורדי, שאמור להיות מעורב יותר בקופת הגמל הישראלית. מקורדי ניהל בעבר קרנות בקבוצת הפנסיה TIAA CREF, המנהלת נכסים ב-350 מיליארד דולר.
מקורבים לקבוצת הרכישה הגדירו את ההשקעה של פליינפילד בגדיש כ"אסטרטגית". המאפיינים של פליינפילד - שמחצית מהכספים שהוא מנהל מגיעים ממשקיעים פרטיים בעלי הון רב (החצי השני הוא כסף מוסדי) - מזכירים יותר קרנות גידור. לכן נראה יותר שמדובר במשקיע שרואה לפניו השקעה פיננסית עם פוטנציאל לרווחיות גבוהה.
הקבוצה הזרה השנייה, שאמורה לרכוש 17.66% מגדיש, היא קבוצת משקיעים קנדיים בראשות ד"ר אלן סידנפלד, המייצג כמה משפחות קנדיות-יהודיות עשירות. ההון של סידנפלד מוערך במאות מיליוני דולרים, וקבוצת המשקיעים שהוא מוביל מחזיקה בתאגיד Umiak, המנהל יותר מ-25 חברות בתחומי הנדל"ן והתשתיות, ניהול נכסים ופעילויות פילנטרופיות, חלקן מול ישראל. בעבור שתי הקבוצות הזרות מדובר על השקעה לא זניחה, אבל גם לא מרכזית יחסית לפיזור של שאר הנכסים שלהן.
מי מתחבא מאחורי וייסברג
מי שמנסה להבין איך התאגדה הקבוצה, צריך לחפש קודם כל את רוני וייסברג, שצפוי להתמנות ליו"ר גדיש. וייסברג, יחד עם שותפו אדם אופק, הוא זה שהתרוצץ בחודשים האחרונים וערך מצגות בצפון אמריקה עד שהצליח לגבש את קבוצת המשקיעים.
וייסברג עשה את מרבית הקריירה שלו בחברת הכשרת הישוב שבשליטת משפחת נמרודי (וייסברג היה נשוי לבתו של יעקב נמרודי, שנהרגה בתאונה בסוף שנות ה-80). וייסברג לא חתום על הצלחה כלשהי בהכשרה, ובסך הכל מדובר בקבוצת אחזקות שלא הניבה ביצועים מרשימים. במסגרת הכשרה כיהן וייסברג כיו"ר ב.ס.ס.ח, והיה ממקימי הכשרה ביטוח - זרוע הביטוח של הקבוצה. הוא שימש כמנכ"ל הכשרה ביטוח מאז 91', עד שבסוף 2006 נמכרה החברה למשפחת אלעזרא, ווייסברג נאלץ לפנות לדרכים חדשות.
במהלך השנים וייסברג גם היה אחד מהמקימים של החברה לדירוג סיכונים מידרוג, ובאחרונה הוא עמד בראש קבוצת משקיעים שרכשה את השלד הבורסאי דפרון. המהלך הנוכחי אמור להיות היציאה הגדולה של וייסברג לדרך עצמאית.
שני החברים שווייסברג מביא עמו לעסקה הם אדם אופק ואילן אופיר. אופק הוא יהודי דתי, בן למשפחה איטלקית עשירה, שהקים את בית ההשקעות סוליד ISG ב-96'. הוא כיהן בבית ההשקעות כמנכ"ל ועזב אותו, כשהוא משאיר אותו לשותפיו ב-99'. סוליד זכה לכותרות מפוקפקות בתקופה זו בזכות המלצת קנייה שנתן לחברת גיאו-אינטראקטיב זמן קצר לפני ששימש כחתם של החברה בהנפקתה בלונדון.
מאז עזב את סוליד, עסק אופק בהשקעות שונות, כשאחת מהן התפרסמה ב-2003. אז הוא רכש את השלד הכלכלי של בי.וי.אר טכנולוגיות, יחד עם פרוספר אבוטבול. הוא גם עמד באחרונה בראש קבוצה שהתעניינה בחברת סימטרון.
הצלע השלישית בקבוצה, אופיר, הוא פעיל פיננסי ותיק. אופיר היה יועץ לשר האוצר אברהם שוחט, אבל זכור לוותיקי שוק ההון יותר בזכות חברות כמו קטלנה, קטלנה מימון, טל כבלים ואי.אס.אי.
בשנות ה-90 עבד אופיר בחברה בשם "טנו" והסתבך בעסקה עם חברת אי.אס.אי מחשבים, שהוא ערב לה אישית. כשהחברה נקלעה לקשיים נאלץ אופיר להגיע להסדר נושים לגבי חובותיה. אופיר פעל דרך קטלנה וקטלנה מימון, שנקלעו למאבקים משפטיים עם חברת טל כבלים. בין השאר טענו נגדו כי הוא הסב הלוואות שנטל דרך קטלנה לחברת טל כבלים, אך הטענות נדחו בידי בית המשפט.
בעשר השנים האחרונות מתגורר אופיר בחו"ל, והוא קשור עדיין לקטלנה שנקראת עתה "דירקט קפיטל". בהשקעה בגדיש מייצג אופיר משפחה יהודית עשירה אחרת בשם "רוזין". אופק ואופיר גם היו שותפים באחרונה ברכישה של שלד ציבורי בארה"ב בשם "D.C.I U.S.A" שלתוכו הם מעוניינים להכניס פעילות בתחום האנרגיה הירוקה. ההיכרות של אופק, אופיר ווייסברג היתה כנראה כשהשלושה רכשו את חברת נובה סטאר.
צלילים צורמים
בעל הבית המקורי של נובה סטאר, דניאל מולקנדוב, הסתבך עם רשות ני"ע ונוהלה נגדו חקירה בעבירות שונות, ובהן קבלת דבר במרמה, הכללת דברים מטעים בדו"חות הקרן ורישום פרט כוזב במסמכי התאגיד. הוא העביר את מניותיו בסוף 2006 לשלושת המשקיעים, ויו"ר קרנות נובה סטאר עתה הוא וייסברג. נובה סטאר ממשיכה להשמיע צלילים צורמים באחרונה ולמשוך כותרות שליליות. לאה סיגל, שהתפטרה מתפקיד המנכ"ל, טענה כי "לחברה יש הנהלת צללים והיא נמצאת בקשר שלילי עם הבעלים הקודם, מולקנדוב". הגרסה הרשמית היא שמולקנדוב מכר את הקרן והחל לייעץ לה בהשקעה ובאופציות. בפועל נראה כי מולקנדוב עדיין מעורב בניהול הקרנות.
אם קבוצת וייסברג לא רשמה לזכותה עד היום הצלחות פיננסיות ידועות, הרי שהקבוצה הישראלית השנייה שמשקיעה בגדיש - פסגות מימון ופקטורינג - עשתה הרבה כותרות בתקופה האחרונה.
פסגות מימון (לשעבר יסקל, שקרסה בפרשת פלד-גבעוני) נרכשה בידי אביחי סטולרו ומישאלה שולמן דרך חברת גולדן פוינט. החברה מספקת פתרונות מימון ליצואנים ויבואנים בשוק המקומי והבינלאומי. סטולרו ושולמן מחזיקים גם בחברת אסים השקעות - שלד בורסאי לשעבר שהוסב לחברת נדל"ן מזרח אירופית. בנוסף, יש להם אחזקה של 25% בחברת שינוע המטענים ממ"ן. את רכישת מניות ממ"ן מימנה לסטולרו אז הכשרת הישוב בראשות וייסברג. לסטולרו יש גם תוכניות להנפיק נמל רומני שבבעלותו בבורסה בלונדון ב-2007, והוא היה מעורב בעבר בשלדים הבורסאיים עבודי, נור וכץ.
הנציג של סטולרו ושולמן בגדיש עתיד להיות שמעון הייבלום, יו"ר פסגות מימון ופקטורינג, שהיה בעבר מנכ"ל בנק כרמל וניהל גם את חברת סולל בונה.
יותר מהכל, הקבוצה שמועמדת לרכוש את גדיש מתאפיינת בעסקות פיננסיות בעלות פוטנציאל רווחי הון מהירים. מרבית השותפים אינם מהסוג שמעוניין לבנות בית השקעות ולהחזיק בו במשך 20 שנה, ופעילותם הפיננסית עד היום מתאפיינת ביכולת לאתר חברות כושלות / שלדים המהווים הזדמנות רכישה, וכן גריפת רווחים משיקומם ויציקת פעילות אליהם. גם אם הרכישה תאושר בידי הרשויות, ניתן להאמין כי הרכב הרוכשים עוד יעבור תהפוכות.
העמיתים שמתעניינים באיכות ניהול ההשקעות שלהם יכולים להיתלות לפי שעה בהצהרות ההרגעה של הרוכשים בדבר השארת הניהול בידי חברת גמולות, שניהלה את גדיש עד היום ונרכשה יחד עם נכסי הקופות. גמולות מעסיקה 30 עובדים, בראשות היו"ר הנוכחי מנחם זוטא, שכיום מדברים עליו כעל זה שימשיך לנהל את הקופות של גדיש. החברה מחזיקה תשתית לניהול נכסים של מיליארדי שקלים - על התהליכים, הבקרות, הנהלים ומתודולוגיות ההשקעה. עם זאת, ברמה של הבאת התשואות לעמיתים גמולות נכשלה עד היום, וגדיש נמצאת באופן קבוע בתחתית טבלאות התשואות.
מקורבים לרוכשים דיברו על תוכניות להקמת בית השקעות גדול, רכישת קופות גמל נוספות ויציאה עם מוצרים נוספים. בינתיים הנכס שנקנה מבנק הפועלים סובל מפדיונות. בינואר-פברואר יצאו מגדיש 380 מיליון שקל. באחרונה נודע כי ההסתדרות תפרסם מכרז לקופות גמל ולעובדי קופת חולים כללית בשווי של מיליארד שקלים. המשמעות היא ש-30 אלף עמיתים עשויים לעזוב את הקופה.
התקדים של מרקסטון
התקדים של מרקסטון - הגוף הקודם שרכש קרנות וקופות והקים בית השקעות חדש - מלמד שהתהליך של הכנסת בית השקעות חדש למסלול המראה יכול לקחת שנה לפחות, לפני מצליחים לעצור את בריחת הכסף החוצה. בדרך לשם לא יהיה די להרגיע את העמיתים ולומר כי "מה שהיה הוא שיהיה", ובית ההשקעות החדש יצטרך להצטרף למירוץ המקומי אחרי מנהלי השקעות טובים בשוק.
מיהם הפיננסיירים וסוחרי השלדים שהשתלטו על גדיש?
חגי עמית
19.4.2007 / 7:43